ריס ווית'רספון כבר הוכיחה בעונה הראשונה של שקרים קטנים גדולים שהיא יודעת איך להפוך ספר ללהיט טלוויזיוני שעומד גם בסטנדרטים של טראש ממכר וגם באלה של דרמות איכות, כך שאל העונה השנייה קהל הצופים שלה הגיע עם ציפיות בשמיים. מה שרק הוסיף להתלהבות הזאת, הייתה ההצטרפות המדוברת של מריל סטריפ לקאסט המעולה שמלכתחילה היה מלא בשמות הוליוודיים גדולים, אבל מריל סטריפ, אתם יודעים, היא מריל סטריפ.
העונה השנייה של הסדרה מתחילה במקום דומה לפתיחתה של הראשונה: היום הראשון ללימודים. לכאורה, זמן שראוי להתרכז בו בילדים שמתחילים שנה חדשה, אבל ההתאספות של כל הורי מונטריי במקום אחד הופכת את האירוע להזדמנות לרכל, לשפוט ולעקם את האף. מדליין (ווית'רספון) נכנסת ליום הזה, כמו גם לעונה כולה, בסערה, ואולי לא חשבתם שזה אפשרי אבל נראה לי שווית'רספון שידרגה את איכויות המשחק שלה אפילו יותר. אולי זו הנוכחות של סטריפ על הסט, ואולי זה הפידבק החיובי שהיא כבר קיבלה על העונה הראשונה, אבל כך או כך - האנרגיה המאנית של מדליין, שברור שהכוונות שלה טובות אבל לא יודעת איך לשלוט בסערות הפנימיות שלה, ממגנטת אפילו יותר העונה, ו-ווית'רספון גורמת לכל מי שלצידה בסצנה להיעלם מרוב כריזמה.
מבחינה עלילתית, אנחנו פוגשים את הגיבורות כמה חודשים לאחר הלילה בו הן הפכו לשותפות לסוד, שותפות לפשע, ושותפות לסיסטרהוד. ובקיצור, אחרי שבוני (זואי קרביץ) דחפה את פרי (אלכסנדר סקארסגרד) אל מותו, אחרי שנים של התעללות באשתו סלסט (ניקול קידמן) ומיד אחרי שהתגלה שהוא זה שאנס לפני שנים את ג'יין (שיילין וודלי) והוא אביו הביולוגי של בנה. לא קל. לבוני בעיקר לא קל. היא התנתקה לחלוטין מהעולם, מבלה את רוב זמנה לבד ולא מסוגלת לנהל שיחה עם אף אחד או אחת, למרות שכולם מסביבה מתגייסים לנסות לפרוץ דרך. בעונה הקודמת הושמט פרט שהופיע בספר שעליו מבוססת הסדרה: בוני עברה התעללות כילדה, והאלימות של פרי טירגרה אצלה תגובה תוקפנית. לא בטוח שהפרט העלילתי הזה ישולב בעונה השנייה, אבל הוא ללא ספק יסתדר עם קו העלילה של בוני, שניכר שמשהו עובר עליה מעבר לעובדה הזניחה שהיא, ובכן, הרגה בן אדם.
בינתיים אצל סלסט - הלילות מסויטים, חזיונות של פרי מכה אותה אבל גם שוכב איתה לא מפסיקים להדהד, והיא מתעוררת בבעתה ובצרחות, מה שגורם לאורחת החדשה שלה בבית להפוך חשדנית - מארי לואיס, אמו של פרי, אותה מגלמת סטריפ. למרות שבטריילר היה נדמה שקו העלילה שלה יקבל את הפוקוס, בינתיים נראה שהוא תופס משקל שווה לשאר הסיפורים, אבל זה בטוח עתיד להשתנות, בעיקר אם היא תגלה שבנה האהוב הוא למעשה אנס ובעל מכה.
קשה מאוד להעריך את טיב העונה מפרק אחד בלבד, אבל שקרים קטנים גדולים חזרה עם כל הכוכבות הראשיות הנפלאות שלה, ליהוק חדש שאין מוצלח ממנו ואותה כתיבה בלתי מתפשרת, כך שיש הרבה סיבות להיות אופטימיים. מה שכן, המסתורין שריחף מעל העונה הראשונה, בה לא ידענו עד הרגע האחרון לא רק מי רצח, אלא מי נרצח, בהחלט חסר כאן. בעונה הקודמת השאלות הגדולות האלה נכנסו לכל סצנה ולכל דמות. כולם היו חשודים וכל סצנה נראתה כאילו היא מובילה למוות שעשו לו טיזינג מהרגע הראשון של העונה. המהלך הנרטיבי הזה הכניס הרבה מאוד רבדים לעונה הראשונה, ובעונה השנייה החוסר הזה יצטרך להתמלא על ידי דיון פילוסופי אחר בסאבטקסט של הסדרה, כדי לא להפוך אותה לסתם עוד דרמה טובה אחרי עונת בכורה כל כך מוצלחת.
הטוויטר, אגב, כבר מלא ציוצים שמריעים להופעה של מריל סטריפ, שחקנית שכל הופעה שלה על המסך היא סיבה למסיבה. אבל למרות ההתלהבות האינטרנטית, אפשר לצנן אותה מעט - סטריפ אמנם עושה עבודה טובה כמו תמיד, ויש לה כמה מהשורות הכי מוצלחות בפרק, אבל זה לא קורה מספיק כדי שכבר יתחילו לחרוט את השם שלה על פסלון האמי. אם אתם שואלים אותי, לא צריך להעניק פרסים אוטומטית לשחקנים אייקוניים על עצם הופעתם. בשביל זה קיים פרס מפעל החיים.