1. ביץ' וואנה יחס נורמלי
    שבועיים חלפו מאז העדכון האחרון מבית "האח הגדול" (רשת 13), אבל זה הרגיש כמו חודשיים: קציצות נדחפו לפה של אחרים, חצי מהבית קיבל אזהרה לפני סילוק, הצדעות במועל יד נענו בשיעור חברה עם אורנה בן דור ואז הגיעה ההדחה בהפתעה של דיאן שוורץ, ביי פאר כוכבת הריאליטי הכי מצוטטת, מתסיסה ומוגזמת של השנה. כל אלה הסיטו את תשומת הלב מכמה דברים משעממים (כמו רוב הדיירים החדשים) וגם מעניין חשוב אחד - הפיכתה של אילנה טרננקו לדיירת האינטליגנטית ביותר של העונה הנוכחית.

    זה התחיל עם "ביץ' וואנה רייד" וחוסר יכולת מוחלט להבדיל בינה לבין אחותה, נמשך בזוגיות עם דניאל מלכה שקצת העלימה אותה ומתייצב בימים אלה סביב הגרסה הכי טובה שלה: פנויה, חופשייה, נגישה מתמיד ליתר הדיירים ולא מפחדת לבכות בלי איפור בחדר האח. די מהר היה ברור שאילנה היא הרבה יותר מתווית ה"כל היום מדברת על ציפורניים" שהודבקה לה בגלל המראה החיצוני (כשבן הזוג שלה, בפליטת פה לא-בלתי-רעילה, רק מחזק אצלה את רגשי הנחיתות הקיימים ממילא), והצופים שהתעקשו לא לראות את היופי הפנימי שמסתתר בה רק חידדו עד כמה המיזוגיניה עוד כאן. אילנה היא לא מועמדת אמיתית למיליון, גם אין ממש סיכוי שהיא תגיע לגמר, אבל בעונה סוערת שמורכבת בעיקר מנשים מסעירות - היא ההוכחה לכך שנשים בריאליטי עדיין נופלות בקלות לתווית הבריונית/העממית/השטחית בלי שמישהו ייתן להן צ'אנס.


    מה לראות?
    את ריאליטי הטראש המטומטם "FBOY Island" (יס), שבאמת שובר שיאי טראש וטמטום. ברמה שאם הוא היה ממתק, היה צריך להדביק לו את כל התוויות האדומות של משרד הבריאות. הפורמט של "FBOY Island" הוא קצת "הרווק" וקצת "הזמר במסכה" וקצת תחושה של תקיפה מינית (24 גברים, שלוש בנות ואי אחד) וקצת כמו משהו שטינה פיי המציאה פעם ב"רוק 30". המקוריות לא משהו, הקצב מזעזע, אבל עם הנחייה יעילה של ניקי גלייזר ופורמט ששומר על רמת עניין גבוהה מדובר בניקוי הראש האידיאלי לקיץ. לביקורת המלאה של שרון גולן מאירי, שגם אספה 28 פריימים בלתי נשכחים מתוך העונה הראשונה.

  2. עוד ניפגש
    עם כל הכבוד להדחה של דיאן שוורץ ולהתפטרות של גאולה אבן-סער, השבוע החולף עמד בסימן עזיבה עיקרית אחת - זו של רינה מצליח מאולפן "פגוש את העיתונות" (קשת 12) אחרי תשע שנות פרוצדורה. הפרישה (החלקית!) של מצליח הייתה מהירה למדי, עניין של ימים בודדים, וזאת גם הסיבה שבגללה עוד לא לגמרי ברור מי ימלא את מקומה באחד העוגנים המרכזיים של לוח השידורים. בשבועות הקרובים בטח יהיו מגישים מחליפים כמו דפנה ליאל או ירון אברהם, והדיווחים האחרונים אף גורסים שעם התקרבות הבחירות "פגוש" עשויה לחזור בהובלה משותפת של עמית סגל ובן כספית. הם, ומועמדים אפשריים אחרים, כמובן יוצרים ציפייה ופותחים אינספור דיונים מסקרנים. אבל השבוע הנוכחי הוא עדיין בסימן פרידה.

    בעידן שאחרי "מה נסגר" עם רועי בר נתן - הזדמנות מצוינת לקרוא להחייאה שלה - לא הייתה חוויית צפייה שדומה לזו של "פגוש" בעידן מצליח. פליטות פה ותקלות טכניות יש בכל מקום, אבל רק אצלה היו רגעים חינניים שנעשו במודעות מוחלטת ונשכחו שנייה אחר כך. מי שרצה לטעום מהאקס פקטור של אחת מהנשים החשובות ביותר בתקשורת הישראלית היה חייב לצפות בה בשידור חי מדי שבת: צעקות על חברי פאנל סוררים, סמול טוק שמלווה בהבהרה ש"עדיין שומעים אותנו", משהו כמו מיליון "סבבה" בשעה - כל אלה הרכיבו את סוד הקסם של מצליח ויחלפו יחד איתה. כי באולפן שלה תמיד היה הכי מעניין, והיחידים שזכו לחזות ברגעי השיא שלה היו אלה שעשו זאת בזמן אמת. מצליח עדיין נמצאת בחברת החדשות, יחד עם פודקאסט בהנחייתה ומספר תפקידי משחק עתידיים, אך בכל זאת מדובר בסופו של עידן. צפייה בגרסה שלה ל"פגוש את העיתונות" הרגישה כמו 120 דקות של משחק ספורט שהכל יכול לקרות בו ואסור למצמץ במהלכו לרגע. כמה סמלי שמי שאחראית לכך היא האישה הראשונה שנבחרה לשדר ב"שירים ושערים", ומאז שוב ושוב עשתה היסטוריה.

    פריים אחד למזכרת
    רותם סלע, השד יודע למה, מתחזה לתינוקת ב"הכוכב הבא" (קשת 12).


  3. שף מתחלף
    בחודש ומשהו האחרונים מבקרי הטלוויזיה האמריקאיים מדברים רק על סדרה אחת: "The Bear" (הולו, ובקרוב בדיסני+). קצת מבאס להמליץ על סדרה שעוד אין שום דרך חוקית לצרוך אותה בישראל - אבל כשההמלצה כל כך רותחת אין ברירה אחרת. "הדוב" היא סיפורו של כרמי ברזאטו, או "בר" בקצרה (מכאן גם משמעות אחת לשם הסדרה), שף צעיר ומלוקק שחוזר הביתה לשיקגו כדי לתחזק את המסעדה המשפחתית אחרי שאחיו שם קץ לחייו. הוא מביא איתו סטנדרטים שאיש לא מכיר וז'רגון מקצועי שאיש לא מכבד (פנייה בתואר "שף" לכל טבח, צעקת "קורנר!" לפני פנייה חדה במטבח הסואן), וזורק אותם לתוך קדרה מבעבעת של פערי דורות, פערי תרבויות ותוכן ממכר בפער מכל סדרה קולינרית אחרת שנראתה כאן. קורנר!

    את כרמי, הכלאה של הטבח והעכבר מ"רטטוי", מגלם ג'רמי אלן ווייט - להלן ליפ מ"חסרי בושה" ומי שהפך בשבועות האחרונים לסמל המין התורן. הוא סוחב את הסדרה האנרגטית יחד עם אבון מוס בכרך (דזי מ"בנות"), איו אדבירי ("פה גדול") ועוד שחקנים מוכשרים, ויחד הם מוכיחים דבר שהיה ברור מלכתחילה: סדרת דרמה מבריקה יכולה להסתדר גם עם פרקים של 20, מקסימום 30, דקות. הקצב והאדרנלין, בעיקר בסצינות המטבח המסחררות, הם סוד ההצלחה של "הדוב" והסיבה שבגללה כל כך קל לגמוע אותה ברגע, למרות שמפתה להתאפק ולהקל על ההמתנה לקראת העונה השנייה שכבר בדרך. ל"הדוב" אין זמן לבזבז, היא אפילו לא טורחת להתעכב על פתיח (או על שקופית עם שם הסדרה), ואין שום אפשרות לצפות בה במהירות של פי 2. היא ככה מלכתחילה. קורנר!

    כל פרק של "הדוב" מקלף עוד שכבה מהבצל שלה, חושף סוד משפחתי או עוזר למקם אותנו בזמן. כך אנחנו מגלים שמדובר בסדרת פוסט-קורונה, למשל. ביקורת תברואה, הפסקת חשמל, משימת קייטרינג או בניית תפריט חדש - כל תחנה בחיי מסעדת "דה ביף" זוכה לפרק משלה, מבלי שהמבנה ירגיש חזרתי או סיטקומי חלילה. "הדוב" היא דרמה דרמטית, כמעט כמו עוצמת הסופרלטיבים שכבר נזרקו עליה. והיא גם הרבה יותר מסדרה על אוכל: יש בה סיפורים ולקחים על אגו, טראומות, ערים משתנות, גמילה מהרגלים ישנים ו"משפחות נבחרות". בגדול, זו סדרה על חרדות. כי כמו שכל סצינת מטבח מוכיחה, "הדוב" היא בראש ובראשונה התקף חרדה אחד גדול. התקף חרדה מתגמל ומבורך, שמלווה את הסדרה הכי לוהטת שמשודרת היום.

    בשבוע הבא
    אחרי ההתאמה המוצלחת, קטיה וליאור מ"חתונה ממבט ראשון" מתחתנים בשידור חי (קשת 12, 11.8); העונה השלישית של "אמת או חובה", קומדיית הנוער האהובה שיצרה מינדי קיילינג (נטפליקס, 12.8); "ליגה משלהן", גרסה טלוויזיונית לסרט הניינטיז - עם אבי ג'ייקובסון ("ברוד סיטי") ודארסי קארדן ("המקום הטוב") במקום מדונה וג'ינה דיוויס (אמזון פריים, כנ"ל); ו… זהו, די, כולם גם ככה בחו"ל.

    צילום אילנה טרננקו: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום רינה מצליח: מתוך "פגוש את העיתונות", קשת 12 / צילום רותם סלע: מתוך "הכוכב הבא", קשת 12