1. בימת הסיוטים
    בואו נדבר על טקס האוסקר בלי לדבר על וויל סמית', כי השחקן והזוכה הטרי הוא לא היחיד שצריך לתת פה דין וחשבון. הסטירה שנשמעה בכל העולם הוגדרה כדבר הכי טוב שקרה למוסד הגוסס, וזה לא כזה נכון: למרות עלייה של יותר מ-50% בנתוני הצפייה מהשפל של השנה שעברה, הטקס האחרון עדיין התמקם במקום השני מהסוף. יש לזה המון סיבות - קולנועיות, חברתיות ותדמיתיות - אבל אנחנו פה בשביל לדבר על טלוויזיה. ומבחינה טלוויזיונית זה לא היה טקס טוב.

    גם אם מתעלמים מהמערכה האחרונה, שהרגישה כאילו נוהלה על ידי חדר בקרה נטוש, באקדמיה לא באמת באו לקראת הצופים שלהם. הבחירה בוונדה סייקס המיושנת, רג'ינה הול הנשכחת ואיימי שומר המעייפת לתפקיד המנחות הוכיחה את עצמה בצורה הכי גרועה שיש - הציפיות היו ברצפה והן בכל זאת הצליחו לאכזב. אף בדיחה, שלהן או של כריס רוק, לא תיזכר בזכות היותה מצחיקה. אף מערכון לא הרגיש כמו משהו שחשבו עליו אחרי שנת 2006. הקטגוריות שירדו בעריכה עדיין גזלו זמן יקר, והקטגוריות שנוספו שלא לצורך נפלו קורבן להטרלות. המחוות לג'יימס בונד, "הסנדק" ו"ספרות זולה" (והרשימה נמשכת) הרגישו כמו ניסיון נואש להבטיח את הנוכחות של כמה שחקנים בטקס. השיר בפינת ה"לזכרם" היה ארוך מדי ובעיקר מרקיד מדי. היו ביצועים של שני שירים מ"אנקאנטו", אבל שיר אחר שהיה מועמד כלל לא נוגן במהלך הערב. הדברים שכן עבדו, כמו כמה מהנאומים, הם לא משהו שמישהו היה יכול לתכנן. וכשמסתכלים על החלק המתוסרט על הטקס, אולי הגיע הזמן לתת לו איזו סטירה מצלצלת.


    מה לראות?
    את "האגרוף: סדרת הגמר" (יס) - הדוקו הישראלי, לא הסדרה שעוד תיעשה יום אחד על המכות באוסקר 2022. כמובן שקהל היעד הוא חובבי הספורט, על אחת כמה וכמה אלה שראו מקרוב את העימות של מכבי והפועל תל אביב בכדורסל מ-1992, אבל גם מי שלא מגיע מהתחום (אהמ) יכול ליהנות ממנה. היא אמנם סובלת מסקירה היסטורית ארוכה מדי, אבל יש בה כמה נקודות אור, כולל ראיון עם רוני דניאל ז"ל, באחת מהופעותיו האחרונות. לביקורת המלאה של ניב שטנדל.

  2. וידויים של מוח מסוכן
    "ניתוק"
    (אפל TV פלוס) - הסדרה שתככב בכל סיכומי השנה ועוד לא מאוחר להשלים אותה - מציפה תרחיש מעניין, גם אם מתעלמים מכל התעלומות שסובבות אותו: האם נרצה לפצל את התודעה שלנו לשני חצאים, כשגרסה אחת מתקיימת רק בעבודה והשנייה רק בחיים הפרטיים? הרעיון הזה נשמע עתידני, סנטימנט שמחוזק על ידי עיצוב התפאורה המושלם, אבל הוא לא כזה מנותק מהמציאות. לפחות לא לפי ד"ר ויג'אי אגרוול, רופא מומחה ויועץ הנוירוכירורגיה של הסדרה.

    ד"ר אגרוול, שבעצמו משתתף לרגע ב"ניתוק" בתור המנתח שמחדיר את השבב הרלוונטי למוחה של הלי (בריט לואר), התראיין השבוע למגזין וראייטי וסיפר שהצטרף להפקה בעקבות בקשתם של היוצר דן אריקסון והבמאי בן סטילר. "אנחנו עוד לא בשלב הזה, אבל אנחנו גם לא רחוקים ממנו", הסביר, "הציבור כנראה לא מבין שאנחנו הרבה יותר קרובים לטכנולוגיה והיכולות האלה משהיינו בעבר". זה כמובן לא אומר שתאגידים כמו לומון הבדיוני יקבלו גישה חופשית לטכנולוגיה, אבל עולם השליטה במוח אכן הולך ומתפתח. אחת הדוגמאות של ד"ר אגרוול היא מונדיאל 2014, שם בעיטת הפתיחה נבעטה על ידי צעיר שמשותק בגפיו התחתונות. לדבריו, ההליכים הכירורגיים שבסדרה הם אמינים למדי, ו"מתמקדים באיזורים במוח שבעוד 10, 20, 100 שנים יכולים להיות מושפעים על ידי שליטה בזיכרון". באופן סמלי למדי, 10-20 שנים זה גם פרק הזמן שאני מוכן לצפות במהלכו בדמויות של פטרישה ארקט וג'ון טורטורו.

    מה להשלים?
    את "העלאה" (אמזון פריים), שחזרה לא מזמן לעונה שנייה, אבל רק אם אתם גם ככה משלמים כבר על מנוי. גרג דניאלס ("מחלקת גנים ונוף", "המשרד" האמריקאית), יצר קומדיה שחורה ומתקתקה ששואבת השראה ברורה מ"המקום הטוב", ויחד הם מדמיינים עולם שבו חיי נצח הם דבר אפשרי בהחלט - פשוט במרחב וירטואלי ולא בעולם הספציפי הזה. יש כאן כמה הברקות (כולל אוון דניאלס, בנו של היוצר), פוטנציאל התמכרות גבוה וגם אווירה ילדותית קצת יותר מהמצופה. לביקורת המלאה.


  3. איך לבנות אימפריה
    אחרי ארבעה שבועות ועלילה שאפשר לסכם ב"יש אירוע וכלום מעבר לזה", "פריפריה אימפריה" (יס) מסיימת בימים אלה את עונתה הראשונה (השנייה כבר בדרך). היה קצר, היה מצחיק, היה מעורר מחשבה - אבל מעבר לדיון המתבקש על הפער בינה לבין דוקו-ריאליטי שממוקם באזור חיוג 03, צריך להתייחס אליה כמו אל רוב הסדרות בדרג שלה: היכרות ראשונה עם מי שככל הנראה קיבלו כבר כמה טלפונים ממלהקים. המסלול של אודליה סויסה מ"בואו לאכול איתי" ללב הפריים טיים הוא המודל לחיקוי כאן, כי בתיבת התהודה של הריאליטי הישראלי יש יותר מדי פורמטים ומעט מדי טאלנטים ראויים.

    אצל משפחת מנאשרוב, למשל, ברור שהיעד הסופי הוא ריאליטי משפחתי. אבל כאן זה לא אמריקה והתקציבים של גופי התוכן מוגבלים, לכן סביר להניח שהדרך לקוקה ובוזגלו תצטרך לעבור בהיכרות מעט יותר מעמיקה עם המיינסטרים הישראלי. אם המשפחה דליה והקונטרה הגברית אלירן דזן מסתמנים כהימורים הכי בטוחים, כאלה שבוודאות יספקו את הסחורה ב"האח הגדול" ומשם גם באיזושהי תוכנית פאנל יומית. כל זה בהנחה ש"מיס" איימי תתחזק את הזווית הצעירה עם הצטרפות ל"הבנים והבנות" או סיבוב כיתתי ב"ששטוס". בשביל ש"בית ספר למוסיקה" תהיה על הפרק היא תצטרך להוכיח שהיא יודעת לשיר.

    אוריה עזרן כבר צברה מספיק קילומטראז' בתעשייה וכנראה גם תמשיך מכאן ל"האח הגדול", פשוט בגרסת ה-VIP. אורטל בניסטי כובשת בפני עצמה, אבל הכימיה הזוגית עם שי - סליחה, מסי - יכולה דווקא להשתלם בנישות של "המירוץ למיליון" (אם וכאשר תקום לתחייה, וזה לא סביר) או "בואו לאכול איתי". ומה לגבי ה-תגלית של העונה, נעמה מריומה? הרמלאית האסרטיבית גנבה לכולן את ההצגה עם מסיבה ביתית מהגיהינום בהובלת דורון מירן, מופע זיקוקים ואותיות תאורה ענקיות שמאייתות שם לא נכון (בכלל, אין אות באלפבית שלא התכסתה העונה בפרחים או בלדים). ולמרות השאיפות בתחום הדוגמנות והמשחק, בעולם מתוקן היא צריכה להיות מלוהקת החל ממחר לכל התוכניות. יש לה את החוזק שנדרש ל"הישרדות", את יכולות טיגון השניצלים של "מאסטר שף" ואת הזריזות ההכרחית ל"גולסטאריות". אין עולם שבו האישה הזאת לא נמצאת בחיוג מהיר אצל אמירה בוזגלו.

    בשבוע הבא
    ריאליטי ההיכרויות "אהבה חדשה" חוזר לעונה שנייה, הפעם בהנחיית מאיה ורטהיימר במקום לירון ויצמן (רשת 13, 3.4); כוכבות "פריפריה אימפריה" נפגשות לספיישל סיום בביתה של היוצרת אורנה בן דור, ומספרות מה קרה להן מאז הצילומים (יס, 5.4); שישה קורבנות רצח עומדים במרכז סדרת המתח "רצח בשישה חלקים", מבית היוצר של "להרוג את איב" (יס והוט, 6.4); פרק סיום העונה של "רפאליס" (הוט, כנ"ל); וחובבי הסדרות האוסטרליות והרומנטיות בטח ישמחו לתת צ'אנס ל"לאהוב אותי" (יס והוט, 7.4).

    צילום "ספרות זולה": מתוך טקס האוסקר, ABC / צילום "ניתוק": מתוך "ניתוק", אפל TV פלוס / צילום אוון דניאלס: מתוך "העלאה", אפל TV פלוס