רם ברגמן גדל בראשון לציון ומגיל צעיר מאוד ידע שהתשוקה האמיתית שלו זה קולנוע. עם השחרור מצה"ל עזב את הארץ כדי לנסות את מזלו בלוס אנג'לס. היום מדובר במפיק הישראלי המצליח ביותר בהוליווד, שחתום על שוברי קופות כמו "מלחמת הכוכבים - אחרוני הג'דיי", "לופר" ו"רצח כתוב היטב". לאחרונה, הפיק גם את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, "פוקר פייס", עם שותפו ליצירה ב-20 השנים האחרונות, הבמאי ריאן ג'ונסון.
בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", סיפר ברגמן איך הכל התחיל: "יוני, חבר טוב, שאל אני רוצה ללכת לקורס לקולנוע וטלוויזיה. אחרי ארבעה שיעורים הבנתי, שהלימוד הכי טוב יהיה אם אעשה סרט קצר בעצמי. במשך 24 שעות צילמתי סרט קצר, יצא לא רע - אבל אחרי העשייה הזאת, קלטתי שלא אהיה כותב טוב או במאי טוב ושאעדיף שאהיה מפיק בכלל. נהניתי מזה מאוד".
"אחי, טל ברגמן, הוא מתופף מאוד מצליח. הוא תמיד היה ההשראה שלי. הוא עזב את הארץ בגיל מאוד צעיר כדי לרדוף אחרי החלום שלו. חשבתי: בשביל מה להתחיל בארץ? אסע לאמריקה. הגעתי לניו יורק בגיל 21, כמה חודשים אחרי הצבא. מצאתי עבודה בתור עוזר הפקה בסרט וקיבלתי 100 דולר ליום. חשבתי, משהו פה לא מסתדר".
"קלטתי די מהר שלוס אנג'לס מלאה באנשים שבאים מכל העולם עם חלומות, אבל כולם עושים את אותה טעות: מנסים להתחיל מלמטה ולאט לאט לטפס בסולם. מה שקורה זה שאתה מטפס לאט לאט, מתקדם, מתחיל להרוויח יותר כסף - אבל בגלל שבמקצוע הזה עובדים 14-15 שעות ביום, אין לך זמן לשום דבר אחר. אחרי 10 שנים האנשים האלה קולטים פתאום ששכחו מהחלום שלהם, שלא עשו כלום".
ברגמן הקים חברת הפקות עצמאית ולמד את המקצוע על בשרו: "למדתי איך לגייס כספים, איך להפיק את הסרט, איך למכור אותו. חזרתי על התהליך הזה פעמים רבות והסרטים הלכו והפכו גדולים יותר. ככל שאתה עושה יותר, אתה נהיה טוב יותר בעבודה. בהתחלה המטרה הייתה לעשות, לא משנה מה, רק לעשות. עם השנים, אתה רוצה לעבוד עם האנשים הטובים ביותר. אתה מתבגר ומבין מה הדברים החשובים לך בתור בן אדם ומפיק ובשבילי, זה הכל האנשים: למצוא את האנשים הכי מוכשרים במה שהם עושים".
באיזה שלב ריאן ג'ונסון נכנס לחייך?
"קיבלתי את התסריט של 'בריק' ובאמת שלא קראתי משהו כזה. פגשתי את ריאן והייתה כימיה בינינו. באותה תקופה הוא ניסה לעשות את הסרט עם מפיקים אחרים, בתקציב שבין מיליון לשלושה מיליון דולרים. אמרתי לו: אתה רוצה שתהיה לך שליטה מלאה על התוצאה הסופית ועל ההפצה? הדרך היחידה זה להפיק את הסרט עם מעט כסף, מאות אלפי דולרים. הוא גייס 330 אלף דולר מהמשפחה שלו ועשינו את הסרט. השקנו את הסרט בפסטיבל סאנדנס ב-2005 והשאר היסטוריה".
הייתה לך האינטואיציה לזהות את הכישרון בג'ונסון.
"בשנים האחרונות אני מהמר אך ורק על אנשים. הבן אדם חשוב לי יותר מהתסריט. כשסיימנו את הפרמיירה של 'בריק', ג'פרי גילמור, מנהל פסטיבל סאנדנס האגדי, הסתובב בפסטיבל ואמר: 'ריאן ג'ונסון הוא יוצר הסרטים הכי טוב בפסטיבל'. 99.99% מהבמאים שהיו שומעים את זה היו מתנהגים בהתאם, זה היה עולה להם. מסתובבים כמו טווסים. ריאן בדיוק ההפך, הוא הלך והתחבא. קלטתי שיש שיש פה בן אדם שלא מעניין אותו הדברים האלה, הוא רק רוצה לעשות את הסרט הבא שלו".
ב"לופר", הוכיחו הצמד ג'ונסון-ברגמן שהם יודעים להפיק גם סרטים מסחריים בתקציבים גדולים. אחרי הצלחת "לופר", קיבלו לידיהם את את המותג "מלחמת הכוכבים" והפיקו את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי".
"אחרי 'לופר' קיבלנו טלפונים מכל האולפנים, לעשות את הסרטים של המותגים הכי גדולים", מתאר ברגמן, "התשובה תמיד הייתה לא. חשבנו שריאן צריך לכתוב ולביים את החומרים המקוריים שלו. אם לעשות מותג, אז מותג משלנו. אבל, תמיד אמרנו שאם יש משהו אחד ששווה להגיד לו 'כן' זה 'מלחמת הכוכבים'. העבודה על הסרט נמשכה שלוש שנים, מתוכן חמישה-שישה חודשי צילומים. זה היה מדהים, כיף מטורף".
התערבו לכם בעשייה?
"כלום. עשינו את זה כמו שעשינו את 'בריק', רק עם הרבה יותר אפסים. 2,000 איש עובדים על הסרט שלך, 140 סטים, אפקטים מיוחדים: אבל בסוף זה הבמאי עם השחקנים. זה אותו הדבר. כשהקרנתי את הסרט לספילברג, 20-30 דקות לתוך הסרט הוא ביקש: 'תעצור את הסרט'. עצרתי והוא אמר לי: 'ליהקת מעריצים. זה גאוני'. ברגע הזה ידעתי שעשינו טוב. הסיבה שאני עושה סרטים זה בגלל ספילברג".
"אחרי הסרט הזה, רצינו לעשות משהו אחר. לריאן היה רעיון לסרט בלשי ועשינו את 'רצח כתוב היטב'. מימנו בעצמנו את הפרה-פרודקשן והחלטנו שברגע שנדע מי ישחק את הבלש, נמכור את הזכויות להפצה בינלאומית. רצינו להיות 100% הבעלים של הסרט, דבר שלא קורה יותר מדי היום. שבעה שבועות לפני תחילת הצילומים דניאל קרייג נפרד מ'בונד'. הסוכן שלנו זה הסוכן של קרייג. שלחתי לו מייל: 'דניאל?'. 48 שעות אחר כך הוצאתי את ריאן מחופשה כדי שיישב עם דניאל. דניאל בפנים. הסרט יצא והפך להצלחה גדולה הרבה יותר ממה שחשבנו, לא היה לנו מושג שכך זה יהיה".
איך העבודה עם הכוכבים הכי גדולים בהוליווד?
"כשצילמנו את 'רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית', זה היה אחרי שנה וחצי שהאנשים האלה לא עבדו בגלל הקורונה. פתאום אתה שם אותם ביוון, מצלם בווילה מטורפת ומסדר לכל אחד מהם וילה עם חוף פרטי ובריכה. הם היו כל כך מאושרים, לא היה להם על מה להתלונן. הם נורא התחברו אחד עם השני, בילו לפני ואחרי הצילומים. בגלל הקורונה, כל שבוע הייתי משכיר להם בר כדי שרק הם יוכלו להיות בו".
איך נולד הרעיון לסדרת הטלוויזיה "פוקר פייס"?
"ריאן תמיד דיבר על הרעיון לעשות סדרה עם מקרה שבועי. התיאוריה שלו הייתה שהיום, כדי לצפות בסדרת טלוויזיה, אתה צריך להשקיע הרבה זמן. אם שמעת על סדרה מדהימה שנמצאת בעונה השלישית, אתה צריך לצפות ב-20 שעות כדי להדביק את הפער. בסדרות עם מקרה שבועי, אתה לא צריך לראות את הכל. הוא ניגש אליי ושאל: 'מה דעתך לעשות כמו 'קולומבו', עם נטשה ליון?'. אמרתי לו: בינגו".
כמה תסריטאים עובדים על פרויקט כזה?
"בחדר הכותבים היו שישה-שבעה תסריטאים. כל פרק הוא כמו סרט קצר, מה שהופך את זה למאתגר. הדמות הראשית ב'פוקר פייס' נמצאת במנוסה, נוסעת לכל מיני חורים בארצות הברית. בכל פרק אתה צריך לבנות סטים חדשים וללהק את הכל מחדש, זה סיפור יקר ומאתגר מאוד".