דנה אידיסיס, יוצרת סדרת המופת "על הספקטרום", ארזה את בן הזוג - השחקן והמוזיקאי איתמר רוטשילד ואת בתם הקטנה ועשתה רילוקיישן בברלין, כדי להתמסר לכתיבת העונה השנייה. מהר מאוד מצאה עצמה אבודה, אלא שדווקא מתוך המשבר הזה נולדה הסדרה "ברלין בלוז" שמשודרת ב-yes.
הסדרה, שבה משחק רוטשילד בתפקיד הראשי לצד שירה נאור ("תאג"ד"), מספרת על משפחה שמהגרת לברלין ומתמודדת עם הקשיים שנובעים מהחיים החדשים בעיר זרה ועל ההשפעה שיש לכך על הזוגיות שלהם.
בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", נזכרת אידידיס איך התגלגלה לכתיבת הסדרה "ברלין בלוז": "ניסיתי לכתוב את העונה השנייה של 'על הספקטרום' ולא הצלחתי, לא יודעת להגיד בדיוק למה. מאוד נאבקתי בזה. חשבתי: יאללה, ניסע לברלין, לאיתמר יש אזרחות גרמנית, נחיה שם ואני אכתוב את העונה השנייה. זה לא קרה. הרגשתי תקועה לגמרי. סייד קשוע, שעבד איתי על פיתוח העונה השנייה, הציע: 'תכתבי על מה שקורה לך עכשיו, על מה שאת חווה עכשיו'. ביקשתי מאיתמר שיעזור, שלחתי לו פרק שכתבתי והוא החזיר לי כתוב את הצד שלו. זה היה מצחיק לראות את הצד שלו, אבל גם כאפה".
בשונה מיונה, הדמות שאותה הוא מגלם בסדרה, רוטשילד לא יודע לנגן על אבוב. "לקח לנו זמן עד שמצאנו את יונה ואת הסיבה שבגללה הוא עובר לברלין", מתאר רוטשילד, "בדראפטים הראשונים, חשבנו שאולי הוא יהיה מורה לגיטרה שמלמד ילדי מהגרים ישראלים ועושה חלטורה. אחרי זה הפכנו אותו לנגן ג'אז. רצינו שליונה תהיה עבודה והזדמנות בברלין, משהו חזק שיקשור אותו לשם, כך שלמרות שלאשתו טליה קשה, זה לא יהיה פשוט לחזור. חיפשנו כלי כמה שפחות 'ישראלי' וכך מצאנו את האבוב".
לא הרגשתם חשופים מאוד, כשהדמויות הראשיות מבוססות עליכם?
רוטשילד: "אי אפשר לברוח מזה. לי יש יכולת התנתקות רגשית מאוד מרשימה, אני לא מרגיש חשוף כל כך בקלות. לא מרגיש שנחשף פה משהו משמעותי או מביך על חיי. הבסיס הרגשי בסדרה כן קרה במציאות: לי היה כיף ומעניין בברלין, נהניתי לנסוע ברכבות או סתם ללכת לסופר. זה אוויר אחר, אור אחר, נהניתי מהחוויה. לדנה היה קר, היא התגעגעה לחברים ולמשפחה שלה. אחרי כמה חודשים גם אני הבנתי שאין לי ממש מה לעשות שם, לא ראיתי אופק לעבודה. אני בן אדם של שפה ומוזיקה, כותב שירים בעברית".
אידידיס: "כל מה שאת כותבת חושף אותך, גם אם זה לא עלינו כביכול. עד עכשיו, כל הפרויקטים שעשיתי היו על אנשים שמאוד קרובים אליי, מהמשפחה - אז הגיע הזמן שאביא את זה גם על עצמי. זאת הפעם הראשונה שכתבתי בת דמותי".
אידיסיס דמיינה את נאור בתפקיד טליה עוד בשלב כתיבת הסדרה: "ראיתי את שירה בדברים שעשתה והערצתי אותה. מהר מאוד דמיינתי אותה בתור טליה וזה עשה טוב לכתיבה של הדמות. בהתחלה, כשקראו את התסריטים, אמרו כמה יונה מקסים ומדהים וכמה טליה מעצבנת. מהרגע שדמיינתי את שירה כשכתבתי את טליה, גם הדמות נהייתה יותר טובה ואהובה. לא הכרתי אותה אישית, רק בראש שלי, אבל משהו בניואנסים המשחקיים שלה, בתדר, ראיתי אותה כטליה".
שירה, ידעת שהתפקיד הזה שלך?
"הבמאי רם נהרי לא רצה אותי. הוא התנגד אליי. אחר כך הפכנו לרומן מאוד אינטנסיבי, יחסים מאוד תלותיים שבהם אנחנו מאוד מאוהבים. כשנועה קולר התקשרה לרם ואמרה לו 'קח אותה, זה זה', הוא חשב שהיא אומרת לו את זה כדי להכשיל אותו. הוא לא רצה. בסוף הוא נכנע. כשהייתי צריכה לבוא לעוד מאצ'ינג כתבתי לרם הודעה מאוד ארוכה, שצריך לדעת מתי לוותר וכשמשהו לא מתאים, זה לא מתאים. לא צריך בכוח, כתבתי. די, כמה אפשר. הוא התקשר אליי שנייה אחרי ששלחתי את ההודעה ושאל: 'מי כתב את ההודעה הזאת?'. אמרתי לו שעידו קציר, בן הזוג שלי. חזרו אליי אחרי הרבה מאוד זמן. רם התקשר ואמר שהחליט שזהו, זו אני. אמרתי לו: אמרתי עליך כל כך הרבה חרא בזמן האחרון, שאין לי פנים לראות אותך. אני לא יכולה לעבוד איתך אחרי מה שאמרתי. הוא אמר לי: 'אני אסתדר, אל תדאגי'. זה ממש לא הפחיד אותו".
את משחקת דמות שמבוססת על דנה שבמציאות נשואה לאיתמר, בן הזוג שלך בסדרה. זה לא מוזר?
"לי זה מאוד עזר. לפעמים הייתי פונה לדנה ומתייעצת איתה, מה היא חושבת או מה איתמר היה עושה. דווקא הפרספקטיבה שלה עניינה אותי, כי היא מכירה אותו כל כך טוב. זה שירת אותי, עזר לי מאוד, נתן לי המון ביטחון. הסצנה הראשונה שצילמתי בסדרה, זה כשאני מגיעה לגן והגננת מדברת אליי בגרמנית. אני לא מבינה מה היא רוצה, היא מפחידה אותי, אני לחוצה מולה. איתמר ראה אותי מהצד בסצנה הזאת, צחק ואמר: 'ממש היית דנה עכשיו'. מבחינתי, זה רגע של אושר אם איתמר רואה את דנה בדבר הזה".
איך הרגשת בסצנה הזוגית בסאונה?
"סצנת הסאונה הייתה לי מורכבת. יש לי חברות שחקניות שמאוד קל להן להתפשט. לי זה הרגיש כאילו אני עובדת במשרד חודש וחצי, ויש יום שרק אני מגיעה עירומה למשרד וכולם לבושים. איתמר ראה שאני בכזאת מצוקה ונתן לי כל כך הרבה מקום. זה תחום מורכב, פרוץ ועם המון שטחים אפורים ובלבול. כשחקנית יש לי רצון לשרת סיפור ואני יודעת למה הם היו צריכים להיות עירומים בסצנה הזו. זה לא יעבוד אם הם לא יהיו עירומים, לא ארגיש את העלבון כשהוא מעליב אותי ככה אם לא אהיה עירומה. הייתי נורא בלחץ, אבל דנה נתנה לי תחושה שגם אם לא יראו כלום, זה לא יאכזב אותה. כשמישהי נותנת לך ביטחון ברמה כזאת, את אומרת: אני אתפשט לה, כמה שתרצה. לא היה רגע אחד שמישהו לחץ או נתן לי תחושה שאאכזב אם לא אתן את זה. הייתה גם מתאמת אינטימיות, שזה בעיניי משמעותי וקריטי לכל סדרה שמתעסקת במינימום ובעירום. חשוב להתמסר אבל גם לראות שיש צד שנותן בחזרה ושמגן עלייך".
הליהוק המפתיע ביותר בסדרה הוא זה של אורי קומאי (דודו פארוק) שמגלם את גדי, אח של טליה, שמתמודד עם מחלת נפש. "אחרי שעשיתי בפעם הראשונה את המאצ'ינג עם אורי, דיברתי עם דנה ואמרתי לה: לא אעמוד בזה אם ייקחו מישהו אחר", מספרת נאור, "משהו רוחני קרה לי עם הילד הזה. הרגשתי שאני דואגת לו מיקום אחר, שאני צריכה לשמור עליו. בפעם הראשונה שנפגשנו, הייתה לו כזו אנרגיה בחדר - לא נתקלתי בדבר כזה. הוא מביא איתו רוח לחדר שאני לא יודעת לנסח אותה במילים, היא מציפה אותך ממש. לא הפסקתי לבכות".
דנה, התלבטתם אם ללהק את קומאי?
"אני זו שהצעתי אותו. הייתה לי הרגשה לגביו, אפילו שלא שיחק לפני. אני זוכרת שקומאי עשה איתנו זום והייתי בטוחה שאראה את דודו פארוק, פתאום קלטתי שזה לא קשור לשום דבר מהפרסונה, מהדמות. הייתי בהלם מזה, ממי שהוא היה. עוד לפני שהקראנו טקסט, הוא היה הדבר. משהו בעיניים שלו וברגישות שלו שבה את ליבי. אף אחד לא אמר לו: 'תשחק בן אדם עם הפרעה'. יש את הטקסט ויש את אופי השחקן, שמביא את מה שהוא מביא. הוא לא חיקה הפרעה ספציפית".
איך זה לצלם בעיר זרה?
רוטשילד: "במקור קייב הייתה אמורה להצטלם כברלין כי לצלם בגרמניה זה יקר, אלא שאז התחילה המלחמה שם. צילמנו כמעט הכל בבודפשט, חוץ מיומיים בברלין".
נאור: "עבדנו קשה מאוד. אני זוכרת שהיו רגעים שהיינו חוזרים למלון והולכים לשתות כוס יין במקום מאוד גנרי במזרח אירופה. הייתי חושבת: ממש סבבה לי, כיף לי. אני נזכרת בזה בגעגוע עז, זו הייתה תקופה יפהפיה. אני כמעט לא נזכרת בגושים שהיו לי על הפנים בגלל אלרגיית הקור שלי. עכשיו, אחרי כל מה שקורה פה, את אומרת: החיים שלנו היו מושלמים אז, מדהימים - ולא ידענו להגיד את זה. לפעמים כן היינו אומרים".
הסדרה נכתבה לפני ה-7 באוקטובר אבל רוח התקופה מרחפת מעליה, כשבאחד הפרקים יש אזעקות בתל אביב.
נאור: "אני תמיד מוצאת את הפרק החמישי, כשטליה בארץ, כמהות הדבר עצמו, המורכבות לחיות כאן. יש לי אח שגר בלונדון. לו ולאשתו נולד תינוק ממש לא מזמן. הם שקלו לחזור לארץ, אלא שהתחילה המהפכה המשפטית ואז המלחמה. אני זוכרת שהייתה לנו שיחה ואמרתי לו שאני ממש מקנאה שהם עברו כבר את השלב הקשה ברילוקיישן, שכבר יש להם בית שם, והם לא צריכים את החרדה והדאגה הזו לתינוק שנולד להם הרגע, לאיזה מין חיים יהיו לו. שלהם יהיה שקט לפחות. נורא הזדהיתי עם מאיר סויסה בסצנה שבה הוא אומר לטליה: 'הכל בסדר, לכי'. באותה נשימה, אני גם מזדהה עם טליה. אני מוצאת את עצמי חוזרת אחרי חודש בארצות הברית ואומרת - אוף, אין לי כוח לאמריקאים, איזה טיפשים, הם לא מבינים שום דבר שמצחיק וטוב".