אלירן אליה משלב בו זמנית בין שני ג'ובים מעולמות שונים ורחוקים זה מזה: הוא מחנך וסגן ראש עיריית אור יהודה ובמקביל יוצר, כותב ומביים סדרות וסרטי קולנוע. סרט הבכורה שלו, "מוטלים בספק", זכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל ירושלים והיה מועמד לתשעה פרסי אופיר. בימים אלה משודרת ב-HOT סדרת הדרמה שיצר המבוססת על חייו, "העיר הטובה", בה מככבים עוז זהבי, אימרי ביטון ואילנית לוי.

בשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה", סיפר אליה על תהליך יצירת "העיר הטובה" שנמשך שבע שנים. "זה התחיל ממחנך שנלחם על התלמידים שלו, אבל תמיד הרגשתי שחסר לי הערך המוסף, המלחמה הפנימית, השדים שמניעים אותו. תמיד ברחתי מזה, התחמקתי, לא הצלחתי. הפרויקט נדחה עוד שנה ועוד שנה, ותמיד נתתי תירוצים. הרגשתי שאני צריך לתת תשובות למירית טובי, מנהלת הדרמה האהובה של HOT, מי שהאמינה בי ונתנה לי את הפרויקט".

"מירית הייתה הראשונה שסיפרתי לה. יצאתי מטיפול פסיכולוגי ובאינסטינקט ספונטני נסעתי אליה וסיפרתי. מפה התחילה מערכת יחסים איתה ועם הפרויקט. היא אמרה, 'תכתוב את הסדרה עם סיפור המיניות אבל תשים אותו בצד, רק כדי שתיפתח'. כתבתי את זה וזה התפוצץ. החיים האישיים התחברו לחיים שבחוץ - המוטיבציה הפוליטית של הגיבור לעשות שינוי חברתי בעיר שלו, לבין ההסתרה המינית".

יצאת מהארון בפוסט מרגש בפייסבוק.
"בקורונה לא הייתה לי העירייה, לא את הסדרה, רק אני והקירות בבית. נכנסתי למרה שחורה, לבדידות קיצונית. היה לי מאוד קשה. היה רגע שהייתי צריך לעמוד מול העובדים שלי, כסגן ראש עיר, ולבשר שמורידים להם את השכר. הסתכלתי להם בעיניים ובאינסטינקט של רגע אמרתי, 'לכו הביתה, אף אחד לא ייגע בכם. לא תפוטרו ולא יירד שכר. אני אדאג לכם'". חשבתי, איך אדאג ל-500 עובדים כשאני לא יכול לדאוג לעצמי? כתבתי מהר מאוד את הפוסט, שזה לא ייברח לי. זו הייתה הזדמנות. שיחררתי את הפוסט בלי יותר מדי מחשבות. ברגע ששחררתי את זה, הפרויקט התחיל להיכתב הרבה יותר טוב. תוך שנה סיימתי לכתוב, צילמנו והנה זה בחוץ".

איך הסביבה שלך הגיבה?
"בגיל 34 לצאת מהארון ולהתחיל חיים חדשים, כל הקלישאות על זה אמיתיות. אתה נולד מחדש. אלה חיים מדהימים, אבל אני עוד לא פתור לגמרי. תמיד יש שאלות, אתה מחפש תשובות על המהות של החיים ועל התכלית. גם בקריירה וגם באישי. השינוי הוא קיצוני, כן, אבל הוא לא מגיע בבת אחת. זה לוקח זמן, אבל שווה את זה".

"העיר הטובה" (צילום: אוהד רומנו, יח"צ באדיבות HOT)
קאסט "העיר הטובה" | צילום: אוהד רומנו, יח"צ באדיבות HOT

איפה נגמר אליה ומתחיל אדם?
"חומר הגלם העיקרי שלי בעשייה, באומנות שלי, זה החיים. כשאני מסתכל על אדם, הוא גם אני וגם רחוק ממני. המעשים שהוא עושה קיצוניים, הוא אופורטוניסט ומתחמק מדברים, אבל בסוף מגלה את האמת שלו. יש סיפורים שרחוקים ממני ויש כאלה שאני מחבק אותם כי הם מאוד קרובים אליי. הילדות, הסביבה החברתית והיחסים עם התלמידים - זה מאוד אוטוביוגרפי, אלא שבסוף בשביל לייצר דרמה חזקה וטובה אתה צריך לעבות את הקונפליקט ולייצר קיצוניות מסוימת של החיים".

אילו תגובות קיבלת מהסביבה בעקבות הסדרה?
"אני מקבל מאות תגובות מאנשים שמתחברים לסדרה מהיום-יום שלהם. לא חספסתי את המציאות ולא עידנתי אותה, אלא הבאתי אותה כמו שהיא. הסיפורים ברווחה ובפוליטיקה המקומית באמת קיימים. ראש העירייה, הגזבר והמנכ"ל, כולם כשצפו בסדרה הודו שהם לא באמת מכירים את הלמטה, זה תמיד הלמעלה, מהמשרדים שלנו. זה היה מרגש לשמוע אותם אומרים את זה, כי פתאום זה מחבר אותם לקרקע".

הפערים בין המרכז לפריפריה עדיין קיימים בעוצמה שאתה זוכר מהילדות שלך?
"כשאני הייתי ילד זה היה יותר קשה ומורכב. כשהיינו יוצאים החוצה היינו מתביישים להגיד שאנחנו מאור יהודה. העיר השתנתה, לא רק בכבישים ובפיתוח אלא גם בחברתי. לפני שבועיים עשיתי הפנינג גאווה ראשון באור יהודה. הבאתי את ההצגה 'את שאהבה נפשי' שעוסקת בשנאה ובהסתה. בבוקר ההצגה התעוררנו וכל העיר הייתה עם פשקווילים נגד הומואים. 'הורים, תיזהרו, הומואים משתלטים על העיר ורוצים לשנות את הילדים שלכם'. משהו אכזרי וקיצוני. זה הכעיס אותי מאוד. אני לא בארון, אבל בני נוער שכן ורואים את זה נכנסים לחרדות קיצוניות ויש כאלה שמתאבדים בסוף".

העיר הטובה (צילום: באדיבות HOT,  יח"צ)
עוז זהבי ותיקי דיין ב"העיר הטובה" | צילום: באדיבות HOT, יח"צ

איך נלחמים בתופעה הזאת?
"בבוקר ההצגה מכרנו 100 כרטיסים ובסיומה, סולד-אאוט. ההצגה הייתה מלאה. אור יהודה השתנתה. כמו בכל עיר ובכל חברה, לוקח קצת זמן להיפתח לדברים חדשים. בקבוצת הפייסבוק של אור יהודה תושבים העלו את הזוועה הזאת וכתבו, 'מה, אנחנו איראן?'. נהיה דיון על הנושא הזה שלא מדברים עליו, זה היה מעניין ויפה"._OBJ

חווית בעצמך את מה שחווה אדם בסדרה?
"חוויתי את הגיהינום של להיות בארון. אמנם לא את הטיפולים האכזריים של גלגולים בקרח או צום, אבל כן דיברתי עם מטפלת. זה לא עובד לאף אחד, אתה לא משתנה, רק נכנס ליותר חרדות קיצוניות. הרעיון זה להכאיב לגוף כדי להגיע לתיקון, כמו בגלגולים בקרח. בחוץ לארץ עושים את זה בשלג ובארץ בונים אמבטיות קרח. עשיתי אינספור תחקירים עם חבר'ה שהיו בטיפולי המרה. הזמנתי אותם לפרימיירה, ובסופה הם בכו. הם ראו את עצמם על המסך. כמה מזעזע לראות באיזה חושך הייתי".

כמה היה מורכב לביים את הסצינה האינטימית בין עוז ואימרי?
"מאוד חיברתי אותם אליי, לאלירן, לא לבמאי - חברית ונפשית. הם התמסרו. ידעתי מה אני רוצה בסצינה, ידעתי שאני רוצה לצלם את זה בשוט אחד ושזו תהיה אהבה, לא תאווה. אימרי אמר, 'אני איתך, מה שאתה רוצה, אני שלך'. עוז אמר, 'הולכים עד הסוף, מה שצריך'. בניתי איתם קשר, הם התמסרו אליי ולדמות והלכו עם זה עד הסוף. הסצינה לא הייתה כזאת מסובכת. הם היו עירומים לגמרי והיינו רק אני, הצלם והבום-מן. סט אינטימי לגמרי. עשינו אחד ועוד אחד, עד שזה הסתדר ביחד עם המצלמה. בסוף זה דקה וחצי של וואן שוט, לא חתכתי אותו, כדי לייצר את התחושה האמיתית של הדבר".