נתחיל מהסוף: מקלחות משותפות זה דבר דוחה בכל קונסטלציה. אם עברתם את גיל 4, אתם לא אמורים להשתכשך צוחקים תחת הדוש כשהאיברים שלכם מתנפנפים כמו שמנטפים. גם להתפשט במלתחה לפני כולם זה נוהג שצריך לעבור מן העולם, אז אלא אם כן אתם מזדרזים להציל תינוק מבניין בוער, קחו שתי דקות להיכנס לשירותים ותעשו שם את ענייניכם.
אבל אנחנו לא בעולם אידיאלי, ואנשים - ספורטאים, למשל - מתפשטים ומתקלחים יחדיו משום מה, אם מתוך כורח או מתוך הוויי שהתקבע בתחומם. הכדורגלן אסי בוזגלו, למשל, עושה את זה בכיף, בתנאי שזה לא ליד הומואים. "אם היה לי בקבוצה גבר שהוא גיי", אמר לאלינה לוי בפרק של "הישרדות" השבוע, "לא הייתי מרגיש הכי בנוח, אם אני יודע שיש גבר שאוהב גברים איתי בחדר ההלבשה, אוטומט אתה לא רוצה להוריד לידו בגדים ולהתקלח לידו". "זה שגבר נמשך לגברים לא אומר שהוא הולך להטריד אותך", אמרה אלינה, אבל הוא התעקש, בדרכו הכוחנית והמעצבנת, שהיא טועה ולא מבינה כלום.
בוזגלו המשיך ופינק בתובנות חשוכות כמו שלהומואים אין מקום בעולם הספורט ושכדורגל זה למאצ'ואים אז שיסתמו וירקדו, אבל אומת האינטרנט נתפסה דווקא לראשית דבריו: הווידוי האישי על המקלחות. זה הפך לסדין ההומופוביה האדום שהקפיץ את כולם, כולל תגובות של מנכ"ל אגודת הלהט"ב ויו"ר אגודת הלהט"ב, פוסט של תסריטאי "ארץ נהדרת" דוד ליפשיץ, ומאמר ב"וואלה! תרבות" ששוב חזר על טיעונה של אלינה שזה שהומו מתקלח לידך לא אומר שהוא רוצה להטריד אותך. מה שנכון. אבל.
השאלה היא מה עושים עם התחושה הזאת
אנחנו כבר חיים בעולם שבו ברור לנו שאי-נוחות וקושי נפשי יכולים להיווצר גם רק ממבט, רק מנוכחות. גם אני ארגיש לא בנוח לחשוף את גופי בפני מי שנמשך לנשים - בין אם זה גבר או אישה. כן, אם אתלבש ליד אישה, ויתברר לי שהיא נמשכת אל הגוף שלי, כלומר - רואה אותו כמושא תשוקה, כאובייקט מיני, כחיזיון מעורר - ארגיש מאוד לא בנוח, בלשון המעטה. בלשון הפחות מעטה, אחוש אפילו מוטרדת. לא צריך לבטל את ההרגשה הזאת עם "יאללה יאללה מי בכלל רוצה להטריד אותך בכלל" כמו שאלינה הגיבה.
השאלה היא מה עושים עם התחושה הזאת. הפתרון שבוזגלו הציע במרומז בתכנית - שספורטאים פשוט יישארו בארון ולא יבהילו את חבריהם עם הנטייה המגעילה שלהם - הוא בהחלט הומופובי וראוי לגינוי. אבל התחושה כשלעצמה היא לא כזאת. לא לרצות להיות מוחפץ על ידי עיניים זרות, זו משאלה לגיטימית בהחלט, היא פשוט נשמעת עקום כשאתה גבר סטרייט ולא אישה שמציצים לה במלתחה. לדבר על תחושה זה בסדר, והשיח שלנו צריך להכיל אמירות כאלה, ולו רק כדי להדגיש את ההבדל בין עולמנו הפנימי לנורמות החברתיות: כן, מותר לחוש רתיעה מאנשים מסוימים בסיטואציות מסוימות. לא, אסור להגביל את זכויותיהם של אחרים בשם אותה רתיעה. כן, לגיטימי לא להרגיש בנוח, אבל אנחנו חברה פלורליסטית וצריך ללמוד איך לתת מקום לכולם. עם כל האי-נוחות שבדבר.
כי תמיד תהיה למישהו אי-נוחות, ולא נוכל לבטל את זה על ידי גינויים. רגשות תמיד יהיו, אנשים שנרתעים מנכים או נגעלים מהומואים או מתבאסים מפוזלים. כל עוד הדלתות פתוחות לכולם, שירגישו. זכותם.