עם מה נתחיל, עם הכישלון הידוע מראש של מור ומאור או עם פריצת הדרך הצפויה של ניר והגר? שני מלכודים מאתגרים לצפייה נפתרו בזה אחר זה, אחד בפרידה והשני בנשיקה, אבל אי אפשר להשוות את המסע רצוף המהמורות של ניר והגר, לטינה ההדדית המתחזה לתהליך של מור ומאור. לאורך כל הדרך הסבל של מור ומאור נותר בעצימות נמוכה יותר, פשוט כי שניהם לא השקיעו כלום בתהליך ולא נראה שאכפת להם יותר מדי. ניר והגר לעומתם, מצליחים להפוך כל ספונג'ה למקבילה הרגשית של ניתוח לב פתוח בלי הרדמה. נפתח אם כן בניר והגר.
מה לא אמרנו ומה נותר עוד לומר על ניר והגר? כל שנה יש זוג כזה, שחוזר שוב ושוב על אותו ריב כמעט במדויק, פרק אחרי פרק עם אותה כרוניקה של התנגשות ידועה מראש. אפשר להרגיש שיפור הדרגתי, אבל הפיצוצים הקבועים דומים להפליא זה לזה. כצפוי, גם פרק המהפך נפתח בריב קלאסי של ניר והגר. השיחה המשותפת עם יעל התנהלה באופטימיות וחיוכים עד שהגר נדלקה על משהו קטן שניר אמר, הפעם זה היה שהוא רצה שהיא תיתן לו מקום. למרות שכבר עברו את המשוכה הספציפית הזאת, להגר היה חשוב לחזור אליה שוב. היא התלוננה שהוא לא לוקח את מה שהוא רוצה בלי לבקש והסבירה שהיא לא מצפה ממנו לכלום.
למרבה השמחה הפעם יעל החליטה לעצור את תהליך החימום העצמי של הגר, שטפה אותה טוב טוב והראתה לה איך היא נכנסת מיד למגננה ולא נותנת לניר להתבטא. הגר התפרקה ובכתה, על עצמה שלא מצליחה לצאת מהלופ המתסכל, על התהליך שעדיין לא התחיל וכבר עוד שנייה נגמר וגם על איך שהיא יוצאת בתכנית. אחרי שסיימו עם הריב השבועי, הם היו פנויים להתארח אצל רוני ונועם לארוחת ערב שבת, לקבל קצת עצות וקצת השראה. כשהם שאלו את הגר מה היה קורה אם היא וניר היו נפגשים במקרה היא ענתה מיד, "הוא לא היה משתין עלי", וחשפה את שורש הבעיה שלה לאורך כל הדרך.
כשדיברה עם נועם היא עפה על ניר, ולמרות איך שזה נראה לפעמים, היא באמת רוצה אותו. הבעיה היא שהיא לא מאמינה שהוא באמת רוצה אותה. חוסר הביטחון הזה בא לידי ביטוי בכל פעם שחקרה אותו להבין מה בדיוק הוא מוצא בה, שיחה שחזרה גם הפעם. כמה חבל שחוץ מלחקור אותו על כך, היא לא עושה הרבה צעדים כדי לגרום לו לרצות אותה. גם הפעם, כשרכן לנשק אותה היא מסמסה את הרגע וחסמה אותו ביד קפוצה. רק בלילה אחרי שכולם הלכו לישון, היא הגיעה בשקט לחדרו ואזרה את האומץ לעשות את הצעד הראשון. האם גם אני אופטימי ומאושר מפריצת הדרך הלא כל כך מפתיעה? קודם תנו לי פרק אחד בלי ריבים, אחר כך נדבר.
גם אמיר ודנית עשו כל מיני שינויים שיכולים להיכלל תחת ההגדרה של "התקדמות", אם נהיה נדיבים במיוחד. הם אמנם חזרו לישון ביחד וסיימו את היום עם מלחמת כריות שובבה, אבל שום דבר, גם לא הסיפורים על הילד הדחוי שאמיר פעם היה, לא יימחו את המבוכה הבלתי נסבלת שפרצה משיחת המשיכה בתחילת הפרק. הם שכבו שניהם על הספה, אמיר התעסק בטלפון עם העט הזה של החנונים שחשבתי שעבר מהעולם, כנראה בענייני עבודה. דנית, שעשתה את עצמה חצי ישנה התחילה לתהות כאילו בתמימות על כל העניין הזה של המשיכה.
אמיר נקבר עמוק יותר עם העט בטלפון, מנסה לשדר רוגע ואגביות בקול רועד מלחץ. "זה קשור לחיצוניות?" היא שאלה, ובבית כולנו ענינו כמקהלה "מה נראה לך?". אמיר המשיך להתחמק, לשחק עם העט הטיפשי ולהסביר שזאת בעיה שלו. אני לא יודע כמה זה משנה באשמת מי זה. אם מדברים כל היום על כך שהוא לא נמשך למראה שלה, זה עדיין מעליב לא פחות. דנית לא צריכה להישאר שם עוד כשנראה שצפויה לה רק עוד פגיעה בביטחון העצמי. אולי היא צריכה לקחת שיעורים, ואני לא מאמין שאני אומר את זה, ממאור שידע לסיים את זה, גם אם לא כל כך יפה.
לאורך רוב הדרך אני הייתי בצד של מור, באופן יחסי לפחות. מאור טען כל הזמן שמור לא בעניין, אבל לא עשה צעד אחד כדי לקרב אותה ורק שכב על הספה והתמרמר. אבל הפעם אני רוצה להודות לו כמו שמור הודתה, על כך שהיה לו הכוח והחוכמה לעצור את הפארסה המתגלגלת הזאת. מור עוד נתקעה על ארוחה שבוטלה עם החברים של מאור, אחרי שלא החליפו מילה איזה שבוע, מה שקצת הצדיק את הטענות שלו על ההצגה שהיא מעלה. עוד קודם לכן היא יצאה לחצר בתחושות קשות וסיפרה למצלמה איך כאב לה לגלות שמאור שגשג ופרח עם אנשים אחרים, וכמה התאכזבה כשביטל את הארוחה אחרי שכל כך השקיעה להזמין מקום במסעדה.
אני מסכים שהטענות שלה היו מופרכות, גם על הארוחה וגם על כך שהסתיר ממנה את החברותיות שלו, בלי לחשוב איך היא גרמה לו להיכבות. אבל אני חושב שגם היא לא באמת מאמינה לעצמה, אלא פשוט מנסה לנסח את הכעס שלה כשהיא יודעת שאין לה באמת על מה לכעוס. היא המשיכה את התהליך מתוך תחושת מחויבות שלא קשורה למאור או לקשר עצמו. היא למדה שיעור בכישלון וכולנו למדנו שלפעמים כשהמצב נראה אבוד, לא רק שאפשר לוותר, זה אפילו מומלץ.