אפשר להסכים שהסדרה המתחזים הכניסה לחיינו לא מעט אנשים קריפים. בעוד שיפרי שפירא והאישה שתימרנה את הדס שטייף הן לרוב הראשונות שצצות לראש, הרבה מפרקי הסדרה התמקדו במעשי נוכלות מסוג ספציפי: גברים שמרמים נשים לתוך מערכת יחסים רומנטית, בין אם בשביל להשיג את הקשר עצמו (הרומנטי ו/או המיני) או כדי לגנוב מהן כסף.
גם הפרק שישודר בשבת (21:00 בקשת 12) עוסק בגבר שכזה, שהצליח להונות על רקע רומנטי כמעט שלושים נשים, ביניהן הזמרת אילנה אביטל, שהחליטה להתראיין בנושא בפנים גלויות. המתחזים מביאה איתה גישה שונה לסיפורים האלה, כזאת שבהחלט מתאימה יותר לרוח הפוליטית העכשווית: אם פעם נשים שנפלו בפח של נוכלים היו נתפסות כתמימות או טיפשות (ראו ערך בארני סטינסון), המתחזים מציגה את הקורבנות כפי שהן באמת, והעובדה היא שרובן המוחלט נשים אינטיליגנטיות ורחוקות מלהיות נאיביות. זו גם הדרך שלהן לקחת את הכוח לידיים. הפרק הכפול של המתחזים (שנקרא הנוקמות) מציג נשים שמתעמתות עם גברים שהתחזו בפניהן, וגם מפיצות את השמועה בין נשים רווקות אחרות. והן מסבירות יפה את הצורך בשיימינג הזה, בין אם מדובר בקבוצה בפייסבוק או פרק בתכנית טלוויזיה - מדובר בהתנהגות שהיא על גבול החוקית. אם לא נגנב מהן כסף, זה מסתכם בבגידה, והחוק לא עושה שום הבחנה בין בגידה בהסכמה לבין מי שנכנסה לקשר זוגי עם מישהו שמשקר כמעט על כל אספקט בחייו. לא מדובר כאן בשקרנים קטנים, אלא בנוכלים שמתכננים את ההונאה שלהם לפרטי פרטים.
את, הסדרה החדשה של נטפליקס, מתייחסת באופן דומה לגיבורה שלה. היא עוקבת אחר מערכת יחסים בין צעיר מסוכן לגיבורה נשית שהיא אולי פגומה, אבל בהחלט לא טיפשה. הסדרה מבוססת על ספר שנכתב על ידי אישה אבל מוצג מנקודת המבט של הגבר המתחזה, כשהחשיפה למחשבות שלו מדגישה את הפער בין העולם הפנימי המופרע לבין החזות החיצונית הנורמטיבית ואפילו מתוקה שלו. הפער הזה הוא תשובה חלקית לשאלה שרבים שואלים במקרים כאלה: איך היא לא ראתה את זה בא?
חוץ מאינטיליגנציה, יש לנשים שמשתתפות במתחזים עוד משהו במשותף - רובן מבוגרות. בין אם מדובר בגרושות, אימהות או נשים שמעולם לא התחתנו, לכל הנשים בגילאי 40 צפונה התעצב הביטחון העצמי באופן דומה. כולן גדלו בעולם בו הדעה הרווחת היא לאטרקטיביות של נשים ישנו תאריך תפוגה, ובגיל מסוים אף אחד כבר לא ירצה להסתכל עליך. מי שמגיעה לרווקות מאוחרת היא בעלת ערך אפילו נמוך יותר במה שאפשר לקרוא לו "השוק", אם לא אכפת לכם להקיא קצת בפה.
נכון, התרבות הפופולרית היום והשיח החברתי הכללי פוגג מעט את סטיגמת הרווקה המזדקנת המרירה, אבל בחיי היומיום היא עדיין חיה ובועטת, או יושבת על הספה מוקפת בחתולים. זה בדיוק מה שמאפשר לגברים האלה לנצל את המקומות החלשים, כי הלחצים החברתיים האלה שלא להיתפס כלא נחשקת משפיעים כמעט על כל אישה, גם אם היא מודעת ומעריכה את עצמה.
מלבד לקחת את הכוח חזרה לידיים, הדיבור על הנושא עושה משהו נוסף עבור הנשים שנפגעו - הוא משחרר אותן מאשמה. מדובר בגברים מתוחכמים במיוחד, שיודעים לבנות ערימות של שקרים מסועפים ולערבב את הזהות שלהם עם זו של אנשים שקיימים במציאות, כך שגם אם האישה התורנית תחשוד ותיגש לידידנו גוגל, היא לא תמצא משהו מחשיד. בנוסף, הם גדלו על אותם המיתוסים התרבותיים. הם יודעים שנשים מחפשות יציבות ולכן מפארים את הקריירה שלהם וכמובן מרעיפים אהבה ומחויבות. "יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי" זו קלישאה כי כמו רוב הקלישאות - היא נוטה להיות נכונה. ובכלל, עדיף דוש דובר אמת מגבר חלומות שכל כולו שקרים.
אז אם הנוכלים כאלה מוצלחים ובאמת כל אישה יכולה להיות בפח, לא מפתיע שכמעט כל הנשים במתחזים אומרות את אותו הדבר - אני פשוט חושדת בכולם. ועכשיו, הן שוב מכניסות את עצמן למלכודת של ביקורת סקסיסטית, כי נשים חשדניות הן נשים "כבדות", "קשות", "לא זורמות", גם אם בפועל הן פשוט מגנות על עצמן מהמציאות.
וכאן המתחזים עושה עבודה מצוינת כדי לבסס את ההיגיון הפסיכולוגי של הנשים שנפגעו. בראיונות איתן, חיים אתגר הולך על טקטיקה חשובה מאין כמוה - הוא שואל שוב ושוב שאלות שיבהירו לצופים והצופות שמדובר בנשים שיודעות להפעיל שיקול ראש, והפגיעה הנפשית שנעשתה להן היא אמיתית ומוצדקת, והן אפילו מתמודדות איתה די בגבורה.
יפה לראות איך הנשים האלה למדו לעמוד על זכותן לכעוס. הן אפילו לא נשברות כשמופעלת עליהן טכניקת ה-gaslighting האפקטיבית, שהיא מניפולציה שאמורה לגרום לאדם להטיל ספק בשפיותו. ערן קראוס, אחד המתחזים שניהל זוגיות של חודשים ואף שנים עם כמה נשים במקביל בזמן שהוא מספר להן שהוא רווק או גרוש ולמעשה נשוי, ניסה את זה. בשיחות טלפון ובפגישה עם הנשים שרימה, הוא אומר דברים כמו "לא סיפרתי שאני נשוי, מה קרה? אבא שלך לא משקר לך? חברות שלך לא משקרות לך?" או "אי אפשר לספר הכל על ההתחלה, אולי גם הסתרתי שכואב לי המרפק?". ניסיון יפה, ערן.
חלק מהנשים מדברות על אשמה, אבל בלשון עבר - הן הרגישו מטומטמות והאשימו את עצמן, אבל מהר מאוד הן התפכחו והבינו שהן באמת לא עשו שום דבר, חוץ מלא להיות חשדניות מאוד. כלומר, בפעם הבאה שאתם שואלים "איך היא לא ראתה את זה בא?", התשובה היא שהיא לא הייתה מספיק כבדה, לא מספיק קשה, ויותר מדי זורמת.