עם סיום העונה השלישית של "שטיסל", רחלי רוטנר ניסחה במדויק את מה שהיה כה מבאס בה: "היוצרים התאהבו בעצמם והחליטו להגביר מינונים על ריק. כך, חולשות העונה השלישית פוגעות גם בקודמותיה, כי הן חושפות את המנגנון שעומד בבסיסן". ההנחה הזו נכונה, למרבה הצער, גם לגבי העונה השלישית של "קופה ראשית"; ההברקות הקטנטנות שאהבתי בעונות הקודמות שלה הוטחו בי באגרסיביות שוב ושוב בעונה הנוכחית עד כדי מיצוי מוחלט, ופתאום קשה לי לזכור תקופה בה בכלל נהניתי מהן. כשמבשלים, זה תמיד מפתה להיות נדיבים בשימוש בכמון או בצ'ילי – כי זה טעים - אבל החוכמה היא לאפשר לתבלינים לבלוט מבלי להשתלט. יוצרי "קופה ראשית", שעד כה עשו בתבלינים שלהם שימוש מבוקר וחכם, התמסרו להפרזה המשכרת והחלו להגיש לצופים מנות חדגונית ולא נעימות לחיך.

אם נעזוב את הדימויים מעולם האוכל, ההרגשה היא שיוצרי הסדרה התחילו לכתוב תסריטים לעונה הנוכחית על סמך ניתוח נתונים קפדני שנערך לאחר חפירה בעמוד הפייסבוק "הפשוטעות". הפשוטעות אהבו את הצרחות של כוכבה? יופי, בואו נשלול מכוכבה את היכולת לדבר בווליום סביר; הפשוטעות רוצות להכין ממים? בסדר, בואו נגרום לדמויות להגיד משפטים תלושים אך מעוררי הזדהות כדי שמישהי תדביק להם תיאור של איזו התרחשות גנרית ותזכה באלפי לייקים; הפשוטעות חיות בשביל גברת גועל נפש? אחלה, עכשיו היא כבר איננה קמיאו שגונב את ההצגה פעמיים בעונה אלא דמות קבועה ובלתי-מרגשת. זוכרים את הפרקים הנדירים ב"איש משפחה" בהם שיר הפתיחה היה משתבש בגלל שאחת מהדמויות מעדה או משהו בסגנון הזה? אם ה"פשלה" הזו הייתה קורית בכל פרק כבר לא הייתה לה כל משמעות קומית.

לצד מנת היתר הכל כך מצערת של גברת גועל נפש, אני חייבת להודות בדבר נוסף: דמותו של ראמזי הפכה בעיני למאוסה. שוב, מרגיש כאילו היוצרים התכופפו כדי לספק לקהל הרעב את מבוקשו (כשמבוקשו הוא, בבירור, ראמזי); במקום לדבוק במבנה המקורי של הסדרה, סדרת אנסמבל שבה היחס בין זמן המסך של הדמויות פחות או יותר מאוזן, הקשיבו היוצרים למתרחש ברשתות החברתיות והחליטו לפטם אותנו בנוכחותה של דמות אחת שנתפסת כאהובה ביותר. לא רק הנוכחות שלו מוגברת אלא גם המניירות שלו, ומעובד טוב לב ומסור מדי הפך ראמזי לאדם מוגבל ומעורר רחמים (במובן הרע).

גם הדמות של אנטולי הפכה לגוש של פאנצ'ים לעוסים ובלי ששמנו לב הבנאדם כבר אומר "טאק" אחרי כל מילה שניה. הדמויות של "קופה ראשית" מעולם לא היו אמינות לחלוטין ומלכתחילה היו גרסה מגוחכת של אבטיפוס ישראלי שמפעיל אצל הקהל סנטימנט מסוים – וזה מצוין - אבל בעונה הנוכחית הקריקטוריזציה נלקחה צעד אחד רחוק מדי. צפייה מחודשת ב"המשרד" שהגיעה לנטפליקס הזכירה לי שהמצחיק ביותר הוא לא בהכרח הגרנדיוזי ביותר, ובכל פרק של "קופה ראשית" בא לי לצעוק "לס איז מור" - אבל לא ישמעו אותי בגלל השאגות של כוכבה.

מתוך "קופה ראשית" (צילום: כאן 11, צילום מסך)
סורי, נמאס לי. ראמזי בגילומו של אמיר שורוש ב"קופה ראשית" | צילום: כאן 11, צילום מסך

המינונים המופרזים האלה לא מגיעים רק בתצורה של הקצנת הדמויות אלא גם בהמשך ההישענות על אותן נוסחאות קומיות שחוקות. המבנים התסריטאיים ברורים ומוכרים מאז יומה הראשון של "קופה הראשית": אי הבנה בין שתי דמויות שמייצרת סיטואציה משעשעת לכאורה כשהדברים אכן מתבהרים; דמות אחת מתעללת באחרת ומנצלת את הנאיביות שלה לטובתה האישית; דמות מביעה התנגדות למצב, ועד שהיא סוף סוף מקבלת אותו באהבה - הכל מתפוצץ לה בפנים; כל תוכנית סופה להשתבש וכל ריב סופו לצאת מפרופורציות (בכל זאת, אחרת איך נקבל את הצעקות שאנחנו כל כך אוהבים?).

אבל בעונותיה הקודמות של הסדרה נעשה בנוסחאות האלה שימוש מעודן יותר, ולכן כצופים היכולת שלנו לפצח אותן הייתה פחותה. טרם "קופה ראשית" חשפה בפנינו את הסודות שלה, הייתה לה יכולת לייצר הפתעה. המחזור המוגזם בעונה השלישית לא רק הופך את הסדרה ללא חדשנית - שזה, תכלס, לא אסון גדול - אלא גם ללא ממש מצחיקה: העלילות כבר נהיו צפויות להחריד, וכשאין פליאה מסוימת קשה מאוד לצחוק. ולא רק זה: פעם, נראה היה שהעלילות המופרכות (גם אם אכן היו צפויות לעיתים) הולכות יד ביד עם אפיון הדמויות. בעונה הנוכחית, הסיפורים שנוצקו לתוך התבניות מסיטים את העלילה אל מעבר לגבולות ההיגיון: ראמזי, למשל, לעולם לא היה מתנהג באלימות כלפי אדם אחר (מה שכן קרה בפרק 18, שנועד להעביר נקודה פוליטית אבל לא היה לו כל ערך קומי); אביחי, לדוגמה, לעולם לא היה מביע את הזעם שלו באמצעות ציור (מה שלגמרי התרחש בפרק 19). 

חשוב לציין: אף טענה פה היא לא כנגד השחקנים המוכשרים של "קופה ראשית", שמגלמים את הדמויות שלהם באמת בשלמות. הם שמחזיקים את הסדרה ובזכותם היא עדיין מהנה לצפייה. אני עדיין מאוד אוהבת את הדמויות הססגוניות של שפע יששכר, אני לא חושבת שזה אפשרי להפסיק לאהוב אותן; הבעיה היא לא איתן אלא עם המילים שמושמות בפיהן. זה מבאס נורא, אבל לא נותר לי אלא להכיר בעובדת ההידרדרות של "קופה ראשית" - ובכל זאת, קשה לי מאוד לומר שסיימתי איתה. לכן, כולי תקווה שהעונה הבאה תחזור למקורות ותנמיך את הווליום ב-20 אחוז לפחות.