"זה כבוד בשבילי להגיע לכאן ולשתף את הישראלים בסיפור שלי, במורשת של אבא שלי וגם בתוצאות של מעשי האלימות שלו. הגעתי לישראל גם כדי לדבר על 'נרקוס' שלמעשה היללה את מעשיו של אבא שלי. כארכיטקט וכאדם הומני אני מודאג מאוד מכמה גדולה הפכה להיות האגדה על פבלו אסקובר. המון בחורים צעירים חושבים שסגנון החיים של אבא שלי הוא משהו שיש לחקות ואני ממש לא חושב ככה - אני יודע מה התוצאות של מעשי האלימות שלו. כאדם שוחר שלום אני חושב שצריך לדבר על הכל – על מעשיו ועל הדברים הנוראיים שהוא עשה בעבר, ובעיקר ללמוד מהם – אבא שלי הראה לכולנו את הדרך שבה אסור לנו ללכת כבני אדם".
כך פתח הבוקר חואן פבלו אסקובר (או בשמו השני, איתו ניסה למחוק את זהותו: סבסטיאן מרוקין) את מסיבת העיתונאים המיוחדת לקראת הרצאתו לצד אילנה דיין ביום שבת הקרוב בהיכל התרבות בתל אביב. אסקובר הבן אמנם עובד היום כארכיטקט, רחוק ממולדתו קולומביה, אבל הוא גם מקדיש חלק ניכר מזמנו כדי להסתובב בעולם ולספר את סיפור חייו המרתק.
המסע הגדול שלו מסביב לעולם תפס תאוצה לאחרונה בעיקר אחרי עליית הסדרה "נרקוס" בנטפליקס, שצברה פופולריות עצומה, ולפרקים הפכה את פבלו אסקובר - אדם אכזר והנרקו-טרוריסט הראשון בעולם - לדמות לחיקוי עבור רבים. חואן מקפיד לציין בכל הזדמנות שהוא מתנגד ל"רומנטיזציה" שעשו לאביו ולכל אלה שרואים בו דמות שיש לשאת עיניים אליה או ללבוש חולצות בדמותו. עכשיו, אחרי שנים רבות בהן בעיקר נס על חייו וניסה לשמור על פרופיל נמוך, הוא מוכן לדבר על הכל.
איזה סוג של אלימות חווית בתור נער שגדל ליד דמות כמו פבלו אסקובר?
"ראיתי הרבה אלימות וגם הייתי קורבן שלה, לא רק דרך יריביו של אבי, אלא גם ממעשיו, כל מה שהוא עשה בחייו, כל פשע שביצע, כל אדם שהרג - תמיד היו לזה השלכות שנגעו בי ישירות. האויבים שלו הבינו שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות כדי לפגוע בו זה לפגוע בבן שלו. אז הפכתי לדרך הכי קלה לפגוע בפבלו אסקובר; ניסו לחטוף אותי עשרות פעמים, וכן - גם ניסו להרוג אותי לא פעם ולא פעמיים בעזרת פצצות או שלל דרכים אחרות".
ג'יי באלווין, זמר קולומוביאני מצליח שמגיע גם הוא מהעיר מדיין דיבר לאחרונה על אביך ויצא בחריפות נגד הפיכתו לכוכב רוק ודמות להערצה. מה דעתך בנושא?
"אני חושב שהפיכתו של אבא שלי לסוג של כוכב רוק זה בעיקר בגלל נטפליקס. ואני לגמרי מתנגד לכך. כתבתי שני ספרים על אבא שלי ומה שאנימ מצפה מהקורא הוא לסיים את הספר ולא לחשוב על לחקות את מעשיו של אבי. אני רוצה שהם יבינו את ההשלכות של האלימות הזאת. אני לא מסכים שאבא שלי הוא לא אדם מקובל בקולומביה - זה לגמרי מתחלק לשניים; יש אנשים שאוהבים אותו ויש כאלה שמתעבים. זה תלוי את מי אתה שואל. אני לא אומר שהוא היה אדם טוב, רק אומר שיש לו הרבה סיפורים. הוא עשה הרבה רע, אבל גם עזר להמון אנשים. המדינה ממש קרועה לגבי הדעה על אבא שלי ואני מכבד את שתי הדעות כי שתיהן אמיתיות - אני חייב לקבל את זה שהוא חיסל המון אנשים, אבל גם את העובדה שהוא עזר לרבים מהם. אני לא כאן כדי להלל את מעשיו, נטפליקס עשתה את זה טוב ממני".
איך מתייחסים אלייך בקולומביה? יש כאלה שאני עדיין מסרבים לקבל אותך?
"בכל פעם שאני מגיע לקולומביה פונים אליי הרבה אנשים בצורה מכובדת. למעשה, רובם מודים לי כי הם רואים אותי מגיע למשפחות הקורבנות של אבי כדי לבקש את סליחתם. לקחתי את האחריות המוסרית על מעשיו ואני חושב שאני מוכרח לבקש סליחה מכל האנשים בהם הוא פגע. אני איש של שלום, אז בכל פעם שאני מקבל תגובות, לרוב הן טובות כי הן מגיעות מאנשים שחושבים על העתיד ורוצים להשאיר את העבר הנורא הזה מאחור".
בדרך כלל מדברים איתך על מעשיו הנוראיים של אביך – יש לך זיכרון אחד טוב ממנו? בתור נער צעיר?
"יש לי הרבה כאלה. אבא שלי חינך אותי היטב בכל הקשור לשימוש בסמים. הוא האמין שמניעה או לא לדבר על זה תהיה בחירה גרועה, אז הוא דאג להעביר לי את כל המידע שהיה לו - והיה לו. הוא הרי ניסה את כל סוגי הסמים. בסוף, כמו שראיתם, רק עישן מריחואנה אבל הוא ידע מה המחיר של השימוש בסמים קשים, והוא חינך אותי היטב ותמיד העניק לי המון אהבה. הוא מעולם לא צעק עליי. לצערי יש איזה פרדוקס בכך שהוא לימד אותי על איך להיות אדם ישר ובעל ערכים, למרות שהוא לא עמד בהם בעצמו. הוא אף לא רצה שאהיה כמוהו או אהפוך ליורש שלו. אני מאמין שאם אתה באמת אוהב את הבן שלך וחי חיים של גנגסטר כמו שאבא שלי חי, אף פעם לא תרצה שהבן שלך יהיה כמוך. הוא דאג היטב לחינוך שלי. את זה אני יכול להגיד בביטחון".
מה אתה מספר לבן שלך על סבא שלו?
"יש לי ילד בן 5 בשם חואן אמיליו, וסיפרתי לו הכל על סבא שלו אבל הוא עדיין מאוד צעיר מכדי להבין. אני מנסה ללמד אותו לאהוב את סבא שלו כי אני לא יכול לדמיין את עצמי מלמד אותו לשנוא אותו - אני לא יכול ללמד אותו מה זו שנאה. אבל יחד עם זאת יש לי אחריות כאדם וכגבר ללמד אותו את כל השיעורים שלמדתי מדרכו של אבי, כך כשיגיע הרגע הוא יצטרך לבחור את עתידו והדרך בה הוא רוצה לצעוד - הוא יבחר בדרך הנכונה".
מה קורה עם שאר בני משפחת אסקובר היום? אמא שלך ואחותך, אתם בקשר?
"אמא שלי ואחותי גרות איתנו בארגנטינה ב-24 השנים האחרונות, מאז שברחנו מהאלימות שרדפה אותנו בקולומביה. כל בני המשפחה שינו את שמם וזהותם בצורה חוקית, אבל זה החזיק בדיוק 5 שנים בהן היינו סוג של אנונימיים. ברגע שעברנו לארגנטינה כולנו הקדשנו את עצמנו ללמוד באקדמיה וכיום כולנו בעלי תארים. אחותי אמנם מנסה לשמור על פרופיל נמוך, אבל כלי התקשורת בדרום אמריקה לא מניחים לה, דווקא בגלל שהיא מנסה לשמור על אנונימיות. הם מטרידים אותה - ממש ככה. אבל אנחנו יודעים שבתור בני משפחתו של פבלו אסקובר אנחנו 'עוזרים' להם למכור עיתונים ותוכניות טלוויזיה. מנואלה אחותי צעירה ממני בחמש שנים והיא סבלה מהאלימות בדיוק כמוני, אבל בגלל גילה הצעיר היא הבינה מה קורה הרבה פחות. אמא שלי כותבת כרגע את ספר הזיכרונות שלה על אבי והחיים שלה לצידו, ועד סוף השנה הספר המרתק הזה אמור לצאת".
אתה עדיין מפחד? עדיין חושש לחייך או שהחשש נעלם?
"האמת? אני לא יודע אם לצחוק או לבכות; בחרתי להיות אדם טוב ואני מקבל איומים על כך - ואם הייתי בוחר להיות אדם רע גם ככה הייתי מקבל איומים על חיי. המצב מורכב מאוד. אני לא יודע כל כך איפה למקם את עצמי. אני מנסה למצוא מקום בעולם בו לא אפריע לאף אחד. אבל זה לא משנה לאן אלך בעולם האיומים תמיד יגיעו, אז אין לי ברירה אלה לחיות את חיי כמו שהם. רבים רצו שאהפוך ליורש של אבי, אבל זה לא יקרה אף פעם, לא אעשה דבר כזה לבני לעולם".