ביום שלישי יגיע מנכ"ל נטפליקס טד סרנדוס לירושלים. והנה חידה: בשביל מה מגיע אחד המנכ"לים העסוקים והטרודים בעולם לירושלים דווקא עכשיו? האם זה בשביל ליהנות מאוויר ההרים הצלול? לטעום אורז עם שעועית בעזורה? או שמא לטמון פתק בכותל?
לא. מר סרנדוס מגיע לכאן כי נטפליקס מפחדת. בשבועות הקרובים עתיד לפרסם משרד התקשורת בראשות השר יועז הנדל את טיוטת רפורמת השידורים, בה תהיה (כך דרשנו בתוקף) הוראה להשית חובה להשקיע בתוכן מקומי גם על גופים בין לאומיים שנכנסים לשוק הישראלי, זאת אומרת לחייב אותם להשקעה ביצירה מקורית ישראלית. כן, בדיוק כך: נטפליקס, דיסני וכל חבריהם, יהיו מחויבים על פי חוק להשקיע וליצור תכניות טלוויזיה, דרמה ודוקו ישראליים דוברי עברית.
חשוב להבין: תוכן טלוויזיוני ישראלי איננו רווחי בעולם הטלוויזיה הגלובלית. לעשות דרמה טלוויזיונית או סרט דוקומנטרי עולה המון כסף, ואין מספיק קהל דוברי עברית כדי שהתוכן הזה יהיה רווחי ועומד בפני עצמו – זהו נתון מספרי שאין טעם להתווכח עליו. לכן, כל המודל של יצירה מקורית בישראל מושתת על כך שמחייבים את גופי השידור ליצור את התוכן הזה, אם הם רוצים בכך או לא. גם יצירות ישראליות שהצליחו בעולם, ועל כך כמובן אנו שמחים וגאים, נוצרו והופקו על ידי המערכת הזאת, שמחייבת גופים להשקיע חלק מהכנסותיהם ביצירה מקורית. היצירה הישראלית הקיימת היום, זו שמציגה את התרבות הישראלית המורכבת והייחודית, את האנשים המקומיים והסיפורים שלהם, זו שמספרת את הסיפור הישראלי, פשוט לא הייתה מתקיימת אילולא היו מחייבים את הגופים המשדרים בישראל להשקיע בתוכן כזה.
זאת פשוט עובדה, ולראייה – גופים, גם ישראליים, שלא מחויבים בהפקה – פשוט לא מפיקים. זה עד כדי כך פשוט וחותך.
כבר עתה היצירה המקומית הולכת ומצטמצמת (בגלל סיבות רבות), כבר עתה יצירה ישראלית נעשית מתוך פנייה אל השווקים הגלובליים, הסיפור המקומי נפגע והיכולת של יוצריו להמשיך וליצור מצטמצמת. הנתונים מדברים על התכווצות של עשרות רבות של מיליונים מדי שנה. זה אומר הרבה פחות סדרות ישראליות על המסך. מהר מאוד, נראה הרבה פחות "חזרות" ו"פאודה" ו"שישו ושמחו" ו"המפקדת" ו"בשבילה גיבורים עפים" - והרבה יותר טלוויזיה זרה. במקום לגדול על "ילדי בית העץ" ו"אלישע", הילדים שלנו יגדלו על תוכן זר ועל ילדים שפותחים ביצי קינדר ביוטיוב.
רפורמה קריטית זו, כפי שעובד עליה שר התקשורת, יכולה להוות הצלה אמיתית לסיפור הישראלי המקומי, צינור חמצן קריטי ליצירה המקומית שהולכת ונעלמת. אגב, לא רק בישראל פועלים להצלת השוק המקומי: במדינות רבות בעולם יש מחויבויות תוכן מהמשדרים הבין לאומיים, אך לרוב מדובר ברגולציה בהסכמה. נטפליקס חוששת מתקדים, ובו חוק מדינה מחייב אותה להשקעה. ולכן היא שולחת הנה את בכיר אנשיה כדי למנוע זאת, ולמנוע תקדים שעשוי להיות דוגמא ומופת למדינות אחרות.
וגם אם טד סרנדוס מנכ"ל נטפליקס בא להיות הבחור הטוב ולהציע השקעה מטוב ליבו על מנת להימנע מחקיקה, על משרד התקשורת ועל שר התקשורת לזכור שנטפליקס היא רק הסנונית הראשונה בגופי שידור בינלאומיים ששועטים ארצה. רק חקיקה גורפת על כל גופי השידור, ישראלים ובין לאומיים, בדגש על השקעה בתוכן מקורי, ישמרו על היצירה הישראלית היקרה כל כך לליבנו. בדיוק כמו שאנו שומרים על שמורת הבניאס, או על מוזיאון ישראל. לא הכל עומד למבחן שורת הרווח, ועל הדברים החשובים בחיים, כדאי לשמור מכל משמר.
מנכ"ל נטפליקס מפנה את זמנו היקר ועולה לבירת הנצח שלנו כדי להפעיל את כל כובד משקלו על שר התקשורת שלנו – וזה חתיכת משקל - ואנחנו גם נהיה שם, חברי כל איגודי היוצרים, כדי להפעיל את כל כובד משקלנו ולתמוך בשר, להזכיר לו שהוא חזק, ערכי, ושהוא מחויב לשמור העתיד של התרבות הישראלית, שלרגע קצר ושברירי נמצא בידיו.