יש אגדות שהקהל הישראלי לא זכה להכיר. אד אסנר, שהלך אתמול (ראשון) לעולמו בגיל 91 מסיבה שטרם פורסמה, היה אחד משחקני הטלוויזיה האהובים באמריקה - אבל שמו לא הצליח להפוך לשם דבר גם בארצנו הקטנטונת. הוא גילם כמה וכמה תפקידים מוערכים ואהובים במיוחד לאורך השנים, אבל נדמה שהקהל הישראלי מכיר אותו בעיקר בזכות דמות אחת שדיבב - קארל פרדריקסון, הגיבור הגריטארי שמחבר לביתו מאות בלונים ועולה איתם השמיימה בסרט האנימציה של פיקסאר, "למעלה" ("Up").
אסנר העניק לקארל את קולו כשהיה כבר בן 80, אבל רבים טוענים שהיה זה תפקיד חייו. קארל היה אלמן זקן, ערירי ונרגן, ובכל זאת הסרט בכיכובו היה ללהיט בקרב ילדים בתקופה בה ההנחה הרווחת הייתה שקהל היעד הנ"ל יעדיף חיות מדברות. את העובדה ש"למעלה" הוא סרט אהוב במיוחד עד היום ראוי לזקוף לזכותם של צוות האנימטורים המוכשר של פיקסאר ולתסריט החכם של בוב פיטרסון ופיט דוקטר; ובכל זאת, הקרדיט שייך גם לאסנר. קולו המחוספס והבוגר של אסנר הצליח לעורר חמלה כלפי קארל: הוא הפך אותו לאדם שאפשר להזדהות איתו למרות שיש המון סיבות לסלוד ממנו.
קארל הוא אמנם התפקיד הזכור ביותר של אסנר מהעשורים האחרונים, אבל תפקידו המעוטר ביותר היה בסדרה שבמקרה לא תפסה בישראל, למרות שהיא נחשבת עד היום לאחת מסדרות הטלוויזיה הגדולות ביותר אי פעם: "המופע של מרי טיילר מור". כפי שניתן לנחש משם הסדרה, אסנר לא היה השחקן הראשי בסיטקום הזה, ששם במרכזו את מרי, מפיקה זוטרה בתחנת טלוויזיה במיניאפוליס. אסנר גילם את דמותו של לו, הבוס הקשוח אך המתוק של מרי. "נשכור אותך לתקופת ניסיון של כמה שבועות", אומר לו למרי בתחילת הסדרה. "אם לא אוהב אותך, את מפוטרת. אם את לא אוהבת אותי, את מפוטרת". הסדרה הייתה באוויר למשך שבע עונות. היא עדיין נחשבת למופת של יצירה טלוויזיונית, וזכתה בעשרות פרסי אמי - שלושה מהם הוענקו לאסנר, שזכה כשחקן המשנה הטוב ביותר בקומדיה.
"המופע של מרי טיילר מור" הולידה שלוש סדרות המשך - אחת מהן, "לו גרנט", הפנתה את אור הזרקורים אל אסנר. אבל בעוד "המופע של מרי טיילר מור" הייתה סיטקום קליל ומשעשע (הגם שפמיניסטי ופורץ דרך לתקופתו), "לו גרנט" הייתה דרמה טלוויזיונית. אסנר הוביל את הדמות איתה היה מזוהה מהסיטקום והקנה לה אלמנטיים דרמטיים. גם "לו גרנט" זיכתה אותו בפרס האמי, ובכך היה אסנר לשחקן היחיד שזכה באמי על אותו תפקיד בקומדיה ובדרמה. למעשה, אסנר הוא שיאן הזכיות באמי לשחקן, עם שבעה פרסים: בנוסף לשלוש זכיותיו כשחקן משנה על "המופע של מרי טיילר מור" ושתי זכיותיו כשחקן ראשי על "לו גרנט", זכה השחקן גם על הופעתו ב"איש עשיר, איש עני" (שנידונה בהרחבה נוסטלגית ב"מופע שנות השבעים") ועל הופעתו במיני סדרה המונומנטלית, "שורשים", בה גילם קפטן של ספינה נושאת עבדים.
"שורשים" היא אחת הסדרות החשובות בטלוויזיה האמריקאית, שכן היא מסמלת את אחת הפעמים הראשונות בהן יצירה אמריקאית מיינסטרימית עסקה בצורה כל כך ישירה בעבדות השחורים באמריקה. "חשבתי ש'שורשים' יזדקקו לי", אמר אסנר על התפקיד בזמנו. "חשבתי שכל השחקנים הלבנים באותה תקופה היו גזענים מכדי להיות מזוהים עם סדרה כזאת. מתברר שטעיתי - אחרי שקיבלתי את התפקיד, ראיתי שהיה צריך להעיף עם גרזן את כל שאר השחקנים הלבנים שרצו להופיע ב'שורשים'!".
מחוץ לפועלו בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע, אסנר היה גם אקטיביסט לא קטן - הוא היה נשיא איגוד השחקנים בשנות השמונים, והיה חבר ועד בארגון "The Survivor Mitzvah Project", ארגון ללא מטרות רווח שהוקדש לסיוע במקרי חירום לניצולי שואה. הבחירה הזו מתכתבת עם מורשתו של אסנר - הוא עצמו היה יהודי: השחקן גדל בבית דתי, בן להורים שהיגרו ממזרח אירופה לקנזס לפני מלחמת העולם השנייה. בנוסף, אסנר האמין כי האמת שמאחורי אסון התאומים לא נאמרה לציבור הרחב, וכתב מכתב פתוח ל"מנהיגי השלום והצדק" ברחבי העולם, בו עודד אותם לדרוש לגלות את האמת המלאה מאחורי פיגועי ה-11 בספטמבר.
השנה, הלכו לעולמם קלוריס ליצ'מן וגווין מקלאוד, שהופיעו לצידו ב"המופע של מרי טיילר מור". עם לכתו של מקלאוד בחודש מאי האחרון, נותרו בחיים רק שני שחקנים מהאנסמבל הראשי של התכנית. על כך, כתב אסנר בציוץ לזכרו של מקלאוד: "בטי! עכשיו אלה רק את ואני". עם מותו של אסנר, בטי ווייט היא כעת השחקנית היחידה שנשארה בחיים מצוות השחקנים של התכנית. בעוד חצי שנה, ווייט תחגוג את יום הולדתה ה-100, ואנחנו מאחלים לה שתיבדל לחיים ארוכים. ולאסנר, שהיה עבור אמריקאים רבים לו גרנט, ועבור אחרים היה הזקן הנרגן ובעל לב הזהב מ"למעלה", לא נותר אלא לקוות שהוא אי שם למעלה, משיק כוס לחיים עם מרי טיילר מור, ליצ'מן ומקלאוד. אולי, כשהוא רואה בין ענן אחד למשנהו בלון תועה שמרחף לו, הוא נזכר במעריציו הצעירים יותר ומחייך.