"כן, נעלבתי", הודה לבסוף קובי סויסה שהתארח בתכניתה של רונית בר, "כי אין לי באמת קטן". זה קרה בתכניתה של בר, "רונית עצבנית", בערוץ הפייסבוק אונליין TV וכן, סויסה אכן דיבר על איבר המין שלו ואף הציע להניח אותו לשולחן בתגובה לטענתה של בר כי יש לו זין קטן. הדיון על גודל איבר המין של סויסה אפילו לא היה הרגע הסוער באותה תכנית, כי כמה דקות קודם לכן עזב את האולפן הזמר תמיר גל, בעודו מאיים על מגיב לשידור בפייסבוק שכתב "תמיר כולך שוקל 22 קילו עף ברוח אל תאיים". הסרטון של פיצוץ השידור זכה השבוע לוויראליות מתונה עם כמה עשרות אלפי צפיות והעלה שוב לתודעה את עמוד שידורי הפייסבוק שמנסה כל כך להפוך לתופעה.
"אונליין TV" - בבעלותו של ג'קי בן זקן, איש עסקים מוכר מאשדוד שהורשע בהרצת מניות, ובניהולו של הכדורגלן לשעבר ויוצא "האח הגדול" רונן פייגנבוים - הוא גוף תוכן שמתמקד בפאנלים באולפן מסך ירוק, שמשודרים בלייב בפייסבוק. התכניות אורכות כשעה וכוללות אורחים, שיחות טלפון עם הצופים ואינטראקציה עם המגיבים בפייסבוק. בשנה האחרונה הרחיב העמוד את לוח השידורים שלו עם תכניות כמו "זמן עתיד עם המיסטיקן נתנאל 'הצופה' שמואל", "עיצוב ואדריכלות פנים עם ליאת בליצבלאו", ותכנית הספורט "ציון 3 עם משה פרימו" שנקראת על שם הציון שנהג פרימו להעניק לפייגנבוים כשזה היה עוד שחקן. עם זאת, עיקר התהילה והטראפיק של העמוד עדיין מגיעים מתכניות הפאנל החופשיות של רונית בר, פייגנבוים או נהג המשאית הוויראלי גילי כהן, שמאופיינות בקקופוניה צעקנית, ריבים שחוצים את גבול הטעם הטוב ואינספור שידורים מפוצצים.
מי שראה אפילו סרטון אחד של הטרללת הרועשת של "אונליין TV" יכול להבין שלא מדובר בכשל אלא במטרה המוצהרת של הערוץ: לייצר כמה שיותר אקשן, בלי הבדלה בין תוכן נפיץ ומעניין באמת לבין בלגן וצעקות נטולות ערך. כדי לייצר את האקשן הבלתי נהיר הזה, הם נוהגים להזמין דמויות שוליים צעקניות לעימותים באולפן, כמו בשידור בו ענבל אור רבה עם אחת מנפגעות ההונאה שלה, הציגה כדרכה אינספור מסמכים למצלמה ולבסוף כמובן נטשה את האולפן בצעקות. רוב הפעמים אפילו לא דרושים נושאים נפיצים כדי להבעיר את האש באולפן אונליין TV, כשמזגם החם של בר, פייגנבוים, כהן ואורחים קבועים כמו סויסה וגל, מצליח לייצר אינספור סערות נטולות הצדקה ממשית.
רוצים להבין עד כמה הרעש של "אונליין TV" מורכב כרגע מכלום ושום דבר? בואו נבחן את אותו שידור מפוצץ עם תמיר גל. שורשי העימות בהצהרה של המנחה רונית בר בתחילת השידור שהוצבה גם בבאנר קדמת המסך: "ערסים - סעו לדובאי ואל תחזרו". למרות ההצהרה הפרובוקטיבית, רוב הדיון בנושא התנהל במתינות יחסית, עד שעברו להקראת תגובתו של אחד הצופים בפייסבוק שטען כי "אתם באמת ערסים". גל לא קיבל את הביקורת, ענה למגיב "הסמרטוט הזה, שיבוא יגיד לי בפנים שאני ערס" והמשיך לקלל אותו דקה ארוכה. הדיון המשיך עד שעלתה על המרקע תגובתו של מגיב אחר שכתב לגל "כולך שוקל 22 קילו עף ברוח". הזמר הוותיק הבחין בתגובה, החליט לצאת מהאולפן וחזר לרגע קצר רק כדי לצעוק על המסך "מי שהוא גבר וגברי שיבוא אלי ככה מול הפנים כמו שהוא מדבר מאחורי הזה" והמשיך לתאר מה יעשה לאותו מגיב בשלל דימויים מיניים.
קשה שלא להזדעזע מהרמה הנמוכה שמציג גוף התקשורת הצעיר. שחרור הרסן הזה יכול לייצר רגעים מצחיקים, אבל אם נתייחס אל "אונליין TV" כאל שיקוף של הכיוון אליו צועד השיח התקשורתי, יש לנו לא מעט סיבות לדאגה. לפני כמה שבועות "חדשות 13" שידרו כתבת סופ"ש משעשעת על העמוד והציגו אותו כעתיד של התקשורת. המדיומים שבהם אנחנו צורכים תוכן אקטואלי וטלוויזיוני אכן מתרחבים ומתפתחים, ומפתה להציג את "אונליין TV" כחלק מחילופי הדורות שעתידים לשנות את פני התקשורת. אם אלו פני העתיד - הוא אינו מזהיר, אבל מה אם זה לא נכון? עד כמה "אונליין TV" באמת עתידניים?
התשובה, למי שבודק את העמוד עצמו ולא רק את הבאז מסביב, עשויה להרגיע. מדובר בסך הכל בתופעה שלא מצליחה להמריא. הצפיות בסרטונים, גם הקצרים והויראליים ביותר, לא מגיעות למאה אלף. התכניות הארוכות מושכות אלפים בודדים של צופים, לא ברור כמה מהם נשארים לכל אורך השידור, וגם התכניות הפופולריות ביותר לא מצליחות למשוך יותר מ-15-30 אלף עיניים. לא מדובר במספרים מרשימים בעולמות הסושיאל, אלא בתופעת נישה עם תקרת זכוכית ברורה. אם נשווה לגוף תוכן לא ממוסד אחר שצמח ברשתות החברתיות, "ישראל בידור", נראה שמדובר בסדרי גודל אחרים לחלוטין. ל"ישראל בידור" יותר מפי 20 עוקבים והתכניות שהעלו ליוטיוב בעבר הגיעו בקלות למאות אלפי צפיות. זה ההבדל בין גוף תוכן שפונה לקהל המרכזי של הרשתות החברתיות, הצעירים, לבין כזה שמקושש לו כמה אנשים משועממים שנתקעו בצד הדרך.
"אונליין TV" הוא לא העתיד כי הוא לא פונה לדור העתיד. התכנים משדרים תחושת יושן, החובבנות ואסתטיקת הרדיו האזורי מרחיקות את הקהל האינסטגרמי והתכנים לא פונים לצעירים בשום מידה. עצם הפורמט של התכניות מנותק לחלוטין מהכיוון אליה צועדת המדיה. אורך הקשב שלנו הולך וקטן והצורך בגירויים גדל, למי יש כוח בימינו לצפות בתכנית פאנל סטטית, רפטטיבית ומבולבלת כאורך הגלות? התכניות של "ישראל בידור" הן קצרות, תזזיתיות, עשירות בתוכן ויזואלי ועטופות באריזה ששואפת להיות מהוקצעת ונוצצת. "אונליין TV" לעומת זאת נראה כמו טוקבק שקם לתחייה, כמה שנים אחרי שכולנו כבר הפסקנו לכתוב טוקבקים. הם שמעו שיש הרבה התלהמות ברשתות החברתיות ויצרו גוף תוכן שכולו התלהמות, ואת התוצאה איש לא מעוניין לראות. זה מה שקורה כשאנשים לא צעירים ולא מעודכנים מנסים לאחוז בצייטגייסט, בסוף זה נראה ונשמע כמו קשיש דמנטי שצועק לעצמו ברחוב.