17 שנים עברו מאז שנפרדנו מ"סקס והעיר הגדולה" ומחייהן הניו-יורקריים של קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה. לא מזמן קיבלנו גרסה עדכנית של הלהיט מתחילת המילניום; ולא, אני לא מדברת על החידוש המדובר בכיכובן של השחקניות המקוריות, אלא ל"עושות כותרות", דרמה קומית שמשודרת כבר ארבע עונות ב-yes, ושקיבלה חיזוק משמעותי אחרי שעלתה בחודש שעבר גם לשרתי נטפליקס ישראל.
"עושות כותרות", שמחזיקה כרגע בתואר הלא רשמי של הסדרה שכולם רואים בהנאה אבל מתביישים להודות בזה, עוקבת אחרי ג'יין סלואן (קייטי סטיבנס), סאטון בריידי (מייגן פהי) וקאט אדיסון (איישה די) - שלוש חברות-הכי-טובות שעובדות יחד במגזין אופנה בדיוני בשם "סקרלט", שמבוסס על משרדי המגזין קוסמופוליטן בניו יורק. קאט היא מנהלת הרשתות החברתיות של המגזין, סאטון היא עוזרת אישית עם שאיפה להפוך לסטייליסטית וג'יין מתחילה את יומה הראשון ככתבת מן המניין, לאחר שהתקדמה מתפקיד עוזרת אישית.
החברות של שלוש הגיבורות היא מושא להערצה: הן הכי יפות, הכי חכמות והכי מפרגנות. הן אידאליסטיות, יודעות לשמור סוד, תמיד לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, ובעיקר - הן יודעות להתלבש הכי נכון. הן תמיד מעודכנות ואף פעם לא רבות (ולא, שני פרקים עם ויכוחים שנפתרים אחרי 45 דקות בקושי נחשבים), הן מודעות לסוגיות גזעניות, דימויי גוף ומגדר, הן לעולם לא יעמדו מהצד אלא ינקטו עמדה והן, כמובן, פמיניסטיות מוצהרות. ולמרות שמדובר, בדיוק כמו "סקס והעיר", בסדרה מעודכנת ומהנה, קשה להתעלם (ולא צריך) מהפגמים המרכזיים והגדולים שלה. מכאן והלאה, הכתבה מכילה ספוילרים לעלילת הסדרה, אז קראו בזהירות.
לרגעים, "עושות כותרות" בורחת למחוזות מנותקים (ג'יין שמקבלת פרס יוקרתי על הכתבה הרצינית הראשונה שלה, לדוגמה), אבל היא תמיד נותרת שובת לב והיא מצליחה להתמודד עם נושאים אמיתיים וכנים, כמו הבחירה של סאטון להיפרד מריצ'רד על מנת שיעריכו אותה בזכות מי שהיא - ולא יחשבו שהיא מתקדמת על ידי כך שהיא שוכבת עם חבר הנהלה. זה חשוב ומעניין, אבל לא מציל את הסדרה ממופרכות ומשטחיות: בפרק זכור במיוחד, ג'יין מתחרפנת מכך שלסאטון יש כלי נשק שהיא מאחסנת בארון הבגדים בדירתן. על אף שמנקודת המבט הישראלית תראה בזה ויכוח מיותר או פריבילגי, הסדרה דווקא מציגה את שני הצדדים בצורה שוויונית ואפילו אינטליגנטית. ובכל זאת, הסדרה מגיעה לפתרון מעצבן - סאטון מוותרת על כל הטיעונים שלה והופכת את המתכת של הרובה לזוג עגילים, מה שמזכיר שמדובר בסדרה שרחוקה מלהיות חתרנית, או מעיסוק נפיץ בנושאים שנויים במחלוקת. הכל ב"עושות כותרות" נותר תמיד בגבול הטעם הטוב, והשיקול המרכזי שלה מבחינת עלילה הוא מה יחליק בגרון של הצופים הצעירים והמעודכנים שלה.
הניסיון להיות מודעת לעצמה ו-WOKE הוא דווקא זה שמכשיל את הסדרה הזו, ומונע ממנה להיות מהפכנית באמת. על הנייר הכל בסדר: מדובר בסדרה עם רוב מוחלט ומרשים של גיבורות נשיות וייצוג חיובי, ולא שטחי, של נשיות על המסך. יש בה אסופה של נשים חכמות, מגוונות אתנית והיא לא נרתעת מעיסוק במגדר, ומציגה את הכל בחינניות אין קץ. הגיבורות שלה יודעות תמיד מה לומר, וזו בעיה.
זוכרים, למשל, את הפרק בו הבנות מוחות על המדיניות המפלה של אינסטגרם, שמוחקת תמונות של נשים שמצטלמות בחזה חשוף אך משאירה תמונות של גברים שעושים דבר דומה? הפרק שבסיומו הן שלושתן מתפשטות בסנטרל פארק? הסדרה מתייחסת, ובצדק, לחוסר השוויון הזה, אבל אז עושה בעצמה את אותו הדבר. אנחנו רואים ללא הרף את החלק העליון החשוף של השחקנים הגברים בסדרה. אבל לראות ציצים? את זה לא יראו על המסך ב"עושות כותרות", על זה רק ידברו. ואם יראו - יציגו את הבנות מהגב או מאזור הצוואר ומעלה, או, במקרים קיצוניים, תופיע באורח פלא איזו כרית שתסתיר את הנקודה האסורה. סתם ככה במקרה. כלומר, בגלל שהיא מיועדת קודם כל לקהל של צופות צעירות ומשודרת בארה"ב בערוץ מסחרי - הסדרה חוטאת באותם סטנדרטים כפולים שהיא מטיפה נגדם. היא משאירה אלמנטים רבים של פמיניזם על הנייר בלבד אבל לא מנסה - או יכולה - לעשות צעדים אמיצים אמיתיים נגד המוסכמות שהיא כאילו מורדת בהן.
גם הבחירה של היוצרים בגיבורות שבתוכן יש ייצוג לקהילות הלהטב"קיות והשחורות לא מרגישה כמו יד המקרה, אלא בחירה סופר-מודעת לספר עוד סיפורים. שזה מהמם וחשוב, ואפילו הכרחי, אבל בתור סדרה שעוסקת באופנה, שגיבורותיה מדברות שוב ושוב על הצורך לשים "נשים אמיתיות" בפרונט ועל שינוי מודל היופי - יוצרי "עושות כותרות" בחרו בשלוש שחקניות יפהפיות קלאסיות ורזות. הדרך למהפכנות מתחילה בבחירות לא שגרתיות ולא בהצגה של דמות שמנה אחת כדי לסמן בעזרתה וי. אז כן, ניכר שליוצרים אכפת משוביניזם, מגזענות, מהומופוביה ומאי שוויון, אבל בתכלס, זו סדרה שמדברת הרבה ועושה מעט. ועם כמה שהיא אוהבת לדבר על מהפכנות - היא מפחדת להיות מהפכנית באמת.
ובכל זאת, ולמרות כל מה שנכתב פה, קשה להתווכח עם העובדות, ועובדה היא שמדובר באחת הסדרות הכי כיפיות שיש כרגע על המסך, ואולי גם אחת הכיפיות בכלל. כמובן שהתאהבתי בשלוש הגיבורות (אבל סאטון היא הדמות הכי טובה ואני מוכנה להילחם על זה), הבטחתי לעצמי שכשאהיה גדולה אני אהיה כמו ג'קלין ופנטזתי על ארון בגדים כמו שיש להן במערכת. משהו בווייב הניו-יורקי מעורר הקנאה, בדמויות המתוקות שקל להזדהות איתן, באווירה הקלילה והקצב המהיר - זו אולי פנטזיה על עולם מתוקן ונאור, אבל היא עובדת. אחרת, איך תסבירו את זה שכל אחד שסיים את הסדרה שאל שאלה אחת ויחידה: איפה יש עוד?
וגם לשאלה הזו יש תשובה, אבל היא מורכבת. גם אני, כמוכם, נדהמתי לגלות שהסדרה פשוט נעצרת בסוף פרק 16 בעונה הרביעית בלי סיום ראוי לעונה. בדיעבד הבנתי שהקורונה עצרה את הצילומים, שהיו מתוכננים להיות עד פרק 18. אבל אל דאגה: הסדרה חודשה לעונה חמישית ואחרונה שתסגור את כל הקצוות הפתוחים. מה שכן, אל תצפו לעונה ארוכה במיוחד, מפני שעל פי הפרסומים האחרונים, העונה עתידה להכיל שישה פרקים בלבד. עוד לא ידוע בדיוק מתי היא תצא, אבל השמועות אומרות שזה יקרה מתישהו במהלך 2021 - ועד אז כנראה כבר יהיו לה הרבה יותר מעריצים.