יותר מפעם אחת אלה לי להב גרמה לצופי "הכוכב הבא לאירוויזיון" להרגיש שהם מנותקים מהדופק התרבותי. היא הגיעה לתכנית ככוכבת טיקטוק מבוססת כשרובנו עוד לא ידענו מה זה טיקטוק, היא הביאה את הקיי-פופ (הפופ הדרום קוריאני שהפך לתופעה עולמית בשנים האחרונות) לבמה הגדולה של "הכוכב הבא", ולא כבדיחה מוזרה אלא כז'אנר מוזיקלי לגיטימי. היא אפילו הפצירה בחבריה לכיתה להצביע לעדן אלנה. את כל זה בנונשלנטיות כמעט מתריסה, כאילו אין דבר טבעי יותר מלבצע שיר קוריאני בתחרות מוזיקה ישראלית.
אם נהיה כנים עם עצמנו, אלה לי היא זאת שנמצאת בצד הנכון של הדיון. השיר הקוריאני שביצעה, "Kill This Love", הוא להיט עולמי ענק עם למעלה מ-700 מיליון צפיות ביוטיוב, והעובדה שאנחנו לא מכירים אותו מעידה בעיקר עלינו. ומה שאולי מדגיש יותר מכל את הפער בינה לבין הקהל מסתתר בבחירות האופנתיות שלה במהלך התכנית ואחריה. אולי ואולי לא שמתם לב שאלה לי נוהגת ללבוש חולצות עם כיתובים באנגלית משובשת. בתמונה הרשמית של "הכוכב הבא", לדוגמה, היא לובשת חולצה שמתהדרת בכיתוב "MY BOOY BOT YOURS".
היא המשיכה את הקו בסט הצילומים שליווה את הראיון שלה לערן סויסה ב"ישראל היום" כשלבשה אוברול כתום עם הכיתוב "WARING".
אם אתם תוהים האם מדובר בטעות מביכה או בסלנג חדש שאתם לא מכירים - התשובה היא כן וכן. מדובר בטרנד חדש שאפיקו המרכזי נקרא צ'ינגליש (הלחם של צ'ייניז - כלומר סינית - ואינגליש), שמתבטא בעיקר בשיבושים מצחיקים באנגלית, וכולל בין השאר כיתובים על חולצות עם איותים מופרכים שנראים כאילו לא עברו תחת עין של אדם דובר אנגלית, במחווה משועשעת לשיבושים באנגלית שניתן למצוא בשלטים בסין ובמדינות אחרות במזרח הרחוק. ואכן, לטרנד הזה יש גם וריאציות יפניות (אינגריש, מחווה לאופן בו האות ל' נהגית ביפנית) וקוריאניות.
מדובר בריקליימינג של סטריאוטיפ נפוץ על אסייתים: כל מי שביקר בסין או ביפן חזר עם תמונות של שלטים באנגלית שבורה ומשובשת שנראים כמו תקלה בגוגל טרנסלייט. המערביים שנסעו למזרח לעגו לאסייתים שלא יודעים אנגלית, ובתגובה החלו צעירים אסייתים להניף את דגל השיבוש בגאווה.
זאת יותר מבדיחה פשוטה על פערי תרבויות. הצעירים מדגישים את ההבדל ביניהם לבין הדורות הקודמים, הטעויות הבוטות מבהירות שלובש החולצה מודע לשגיאה. הם חוגגים את שיבושי האנגלית של הוריהם, מצהירים בכך שאין להם סיבה לחוש בושה או רגשי נחיתות, אך בד בבד מבהירים שהם עצמם בקיאים באנגלית ולא שונים מעמיתיהם במערב. זה טרנד שמשתלב בתנועה העולמית הכללית - תרבות בינלאומית עם גאווה מקומית. החומות והפערים בין התרבויות הולכים ומצטמצמים ובמקביל כל תרבות מדגישה את הייחודיות שלה אל מול ההגמוניה הגלובלית.
הצ'ינגליש במקורו הוא צעד מתריס של צעירים אסייתים כלפי המערב, אבל גם כזה שמחזק את הקשר שלהם אליו. הוא הולם במדויק את רוחו של דור ה-Z: קודם כל, הוא מתקיים כולו במעגל של תרבות הצריכה, שאוב ממנה ומתנקז אליה. הוא לא בועט, לא צועק, הוא מכוון למביני עניין ולא מתעניין בכל השאר. וכמו כל טרנד קודם, גם הוא עבר ניכוס על ידי האליטה המערבית (מערביים שלובשים חולצות עם שיבושים אסייתיים), אבל בשונה מהניכוס של תרבות ההיפ הופ לדוגמה, נראה שהמשתמשים המקוריים בצ'ינגליש מקבלים את הגניבה התרבותית באהבה.
בניכוס המערבי של התופעה, האירוניה מופנית גם לפערי הדורות. כשאלה לי לובשת בגדים עם כיתובים משובשים, כמו הטי שירט שלבשה בתמונות מתחילת השבוע, היא מזמינה אותנו לתהות אם היא יודעת אנגלית. ברגע הראשון, העוקב המבוגר (כלומר כותב שורות אלה) יסתכל על החולצה עם לוגו הלהקה ויתרגש מהמחווה לאגדה המוזיקלית מהאייטיז, אבל מבט נוסף יגרום לו מיד לשאול את עצמו: זאת חולצה מזויפת? היא מודעת לכך שיש שם טעות? היא בכלל מכירה את "הסמית'ס"? אבל השאלות האלה בכלל לא רלוונטיות עבורה, זה בדיוק העניין - עברנו מזמן את השלב של ללבוש חולצות של להקות שאתה לא מכיר, עכשיו לובשים את החיקוי הסיני הזול.
בזמן שאנחנו תוהים מה הולך עם הילדה הזאת, אלה לי בכלל לא מדברת לקהל הישראלי הרגיל, היא פונה לעולם. לא במובן שהיא מנסה לפתח קריירה בינלאומית, אלא בכך שהעולם התרבותי בו היא מתקיימת הוא גלובלי לחלוטין. מי שגדלה על קיי פופ לא מצאה אותו בתחנות הרדיו הישראליות, אלא בקהילה הגלובלית, בעולם השטוח שיצרה הרשת. אלה לי יכולה להתקיים במקביל בישראל, ארצות הברית ודרום קוריאה, אין סתירה או קונפליקט.
הבמה הטלוויזיונית שקיבלה לא יכולה להכיל השפה שהיא מדברת בה, כפי שראינו בעיניהם המבולבלות של השופטים כשביצעה את "Kill This Love", אבל היא עדיין מחבקת אותה באהבה. בכל מקרה, נראה שלאלה לי זה לא ממש משנה. היא יכולה לשגשג במיינסטרים הישראלי גם בלי שרובו יבין מה היא עושה, לעלות על הבמה הכי מרכזית בארץ ולשיר להיט ענק שמעולם לא הושמע בתחנת רדיו ישראלית. למעשה, אני מתערב שאם היא תקרא את הטקסט הזה, היא בכלל לא תבין על מה המהומה. היא בסך הכל לבשה חולצה מגניבה עם כיתוב מצחיק, לא צריך לעשות מזה דוקטורט.
