1. מקום לדאגה (2008-2009)

אמנם עבר פחות מעשור מאז שודרה תכנית המערכונים המוזרה של ימי ויסלר ("הבילויים"), מעיין בלום ועודד סמו, אך נדמה שלמעט קבוצת מעריצים קטנה ואנשי ברנז'ה אף אחד לא זוכר את האנומליה הטלוויזיונית הזו. במשך שתי עונותיה בערוץ 10 הנאבק ניסתה "מקום לדאגה" להציג הומור אבסורדי, תמוה ונטול פאנץ' לפרקים תוך כדי התעסקות בנושאים מעוררי מחלוקת (השואה, פדופיליה והכיבוש היו רק חלק) באופן חכם ומעניין. מערכון "ביטול השואה" לבדו ראוי למקום בקאנון הקומי הישראלי, אבל יחד עם הקילוגרמים של דביר בנדק - גם זכרה הולך ונעלם.

2. הבוקר שאחרי (1998-2001)

שנים לפני שכל הסיטקומים נטשו את הצחוקים המוקלטים והפכו למצעד של קומדיה מדכאת, הסיטקום הלא אופייני "הבוקר שאחרי" (Rude Awakening) התמקד בשחקנית לשעבר ואלכוהוליסטית בהווה (שרילין פן, "טווין פיקס") שלא מפסיקה לעשות את כל הבחירות הלא נכונות בחייה. ההומור המריר נמזג באותה תדירות שבה שתו אלכוהול על המסך, וההתעסקות הישירה בכל מה שטוב ורע בסקס אפיינו סדרה שהקדימה את זמנה בעשור וקצת.

3. האישה באפור (1999)

בימים שבהם ערוץ 2 כבר הפך למדורת השבט האמיתית של ישראל, ערוץ 1 ניסה להילחם חזרה באמצעות הפקת המקור המוזרה הזו - סדרת דרמה בלשית העוקבת אחר חוקרת תאונות עבודה (לימור גולדשטיין). לראות את ערוץ 1 מנסה לייצר דרמה איכותית - ונכשל כמובן - גרם לצופים לעטות פרצופים מופתעים שיכולים להתחרות באלו שנאלצו לעטות השחקנים האומללים. טה-טם!

3. קרובים רחוקים מאוד (1986-1993)

הסיטקום הנוסחתי "Perfect Strangers", ששודר בערוץ 3 וערוץ הילדים בשנות ה-90, צלל לתוך כל קלישאות הסיטקום האפשרויות - דג מחוץ למים, מבטאים מצחיקים והכי חשוב - אינספור טעויות חינניות וחוסר הבנה משעשע. האמריקאי הממוצע לארי גר יחד עם בן דודו הרחוק באלקי, רועה צאן מהאי (הבדיוני, אבל כנראה יווני) מיפוס. דמותו של באלקי, שהיה בור, ילדותי ומגוחך באופן קיצוני, היה אמנם תוצר של הקסנופוביה האמריקאית של עידן רייגן, אך הסדרה הזאת בכל זאת השאירה משהו לעולם - ספין-אוף חמוד ואלמוני בשם "אריזה משפחתית".

4. הצלף בפוני (1999-2003)

סדרת מערכונים בריטית שנוצרה על ידי נשים, בכיכובן של נשים ועבור נשים (אבל גם גברים, במקום השני) והצליחה לנשוך מוסכמות חברתיות, חברה פטריארכית ושוביניזם בעזרת קומדיה חדה עוד לפני שאיימי שומר למדה להגיד כוס. המערכונים הקצרים מאד נעו בין מטופש, למצחיק, למוזר ועד לכולם יחדיו. תכנית המערכונים הישראלית "גומרות הולכות" היתה מבוססת על "Smack the Pony", כמו גם הסדרה קצרת המועד "אפידורל", שאמנם לא היתה מבוססת עליה באופן רשמי, אך דמתה לה באופן מובהק.

5. המבצר (1990-היום)

רגע לפני שהעולם טבע בתכניות ריאליטי, היו לנו שעשועונים. נכון, זה כלל בעיקר מתמודדים מתלהבים במכנסי ספורט ופרסים כספיים מעליבים אפילו בסטנדרטים של הניינטיז, אבל גם היה הרבה יותר מיידי ומלהיב. תחשבו על "הישרדות" בלי כל השעמומון של התככים, ההדחות והשקרים של ההפקה. התכנית הצרפתית "המבצר" (Fort Boyard) כללה קבוצות שצריכות לבצע משימות סביב, משום מה, כל כך הרבה גמדים שלא מדברים. בדומה לאחותה הבריטית "מבוך הקריסטל", זה היה כיף מהפנט וחסר מחשבה שגרם לנו לצעוק על המסך "צא מהחדר!" כאילו זה היה חשוב או משהו.

6. סטרייט ולעניין (1993-1994)

כן, הייתה סדרה עם שם נפלא כזה. וכן, היא בדיוק על מה שאתם חושבים. וכן, היא היתה בערוץ 1. אוקי, את זה אף אחד לא חשב, אבל ותיקי הקהילה זוכרים את ההומו הכחול-לבן הראשון בטלוויזיה. נכון, גם בדיעבד הסיטקום שבלוני למדי, אבל בזמן אמת היה מדובר בסדרה פורצת דרך שהציגה הומו מחוץ לארון באופן די ריאליסטי (יחסית לסיטקום). התלבושות לעומת זאת, עדיין היו ישראל בניינטיז. בהצלחה עם זה.

7. הרפתקאות פיט ופיט (1993-1996)

אולי סדרת הילדים הטובה ביותר של שנות התשעים, "הרפתקאות פיט ופיט" היתה קרנבל של מוזרויות שונות ומשונות שהתאספו באופן מוזר לסדרה עם לב זהב. סיפורם של האחים פיט ופיט - כן, לשניהם קוראים פיט - והאנשים התמוהים שחיים סביבם. תמוהים ברמה של אמא עם פלטת ברזל בראש שקולטת רדיו, אויב בשם "כתמי זיעה" וארטי, האיש החזק בעולם. עם הופעות אורח חוזרות של סטיב בושמי ואיגי פופ (!) זו בהחלט היתה הסדרה ההזויה והמעולה ביותר על מסך ילדי הניינטיז.

8. מוצ"ש (1989-1993)

תכניות בידור תמיד היו דבר מוזר בישראל, אבל תכנית מפוזרת כמו "מוצ"ש" לא זכורה כאן. אם התערובת בין שירים סאטירים, ראיונות קלילים ומערכוני קאלט לא היו מוזרים מספיק, ההומור הדלוח של המנחה אבי אתגר בקושי גרר גיחוך מהקהל החי באולפן - שעוצב בצורת בר מחליא במיוחד. מהתכנית נשארה בעיקר דמותו המיתולוגית של ספי ריבלין, יוס(ההה)ף, אבל לצד אלי יצפאן, דפנה ארמוני, דב רייזר ועוד - פיסת ההיסטוריה הישראלית הזו מזכירה כמה בידור ישראלי היה דבר מוזר לאללה.

9. האודיסאה (1992-1994)

לא, לא מדובר על האפוס היווני, אלא על הסדרה ההיא שבה ילד בן 11 נכנס לתרדמת וחולם על עולם בלי מבוגרים. כן, זה היה מוזר כמו שזה נשמע ואין ספק שעד היום יש כמה מבוגרים עם פחד גבהים, שנובע מסצנת הנפילה של ג'יי זגלר מצמרת בית העץ. הסדרה נעה בין עולם החלומות של ג'יי, שנקרא Downworld, לבין העולם האמיתי, שהושפע בעקבות ההתרחשויות ההרפתקניות שהתרחשו בתוך מוחו הצבעוני. זה היה כל כך דרמטי ברמה שלא ברור לנו עד היום אם ג'יי באמת עזב בסוף את דאונוורלד.

10. רובי (1994-1996)

אחרי שהתאהבו בסנסציות של ריקי לייק ונשבו בקסם של אופרה ווינפרי, בימי ערוץ 2 הראשוני ניסו להרים מותג טוק שואו ישראלי למהדרין. נשארנו עם "רובי" - תכנית אירוח בהנחיית רובי פורת שובל שניסתה להפוך את עצמה למותג עם נושאי תכנית שנעו בין המוזר ("אנשים שראו את המוות") לסנסציוני ("נשים שמעדיפות את חברתם של הומוסקסואלים", בחיינו), אבל בעיקר הצליחה להראות עד כמה תספורות נוראיות היו בניינטיז.

>>TVBee בפייסבוק