1. סירס את אביו השיכור וחטף קללה
הסיפור הראשון שלגמרי תואם את אווירת גילוי העריות ושפיכות הדמים מגיע כבר בפרק התשיעי של ספר "בראשית". על נח והמבול למדתם עוד בבית הספר היסודי, אבל את מה שקרה אחר כך כנראה לא טרחו ליידע אתכם. ובשביל מה אנחנו כאן, אם לא כדי לספר לכם שאחרי המבול נטע נח כרם אשר מפירותיו הוא ייצר יין ושתה עד שהיה שיכור כלוט, כשאחד מבניו של נח - חם (לא אהבו אז יותר מדי אותיות), ראה את אביו שיכור ועירום באוהל. לפי הפרשנים, בשלב הזה חם אנס את אביו ואף סירס אותו. כשהתפכח נח והבין את מה שקרה הוא קילל את זרעו של חם כך שכל מי שיצא ממנו יהיו עבדים. הצילו.
2. ערומה על הגג ומרוחה בדבש
אם יש צמד מילים שעד היום מסמלות עבורנו את כל מה שאכזרי ושפל בעולם אלו הן "סדום ועמורה", וכנראה לא לחינם. מסתבר שבין שאר תחביביהם הסדיסטיים של תושבי העיר הקדומה והפסטורלית יכולתם למצוא מתיחת וקשירת אנשים נמוכים למיטות ארוכות, וגם חיתוך רגליים של אנשים גבוהים בהתאם למיטות קצרות. אם זה לא מספיק גרוע - אנשי סדום היו ידועים באכזריותם הקיצונית כלפי אנשים חלשים ומיעוטי יכולת. אולי בגלל זה כשהם גילו כי אחת הבנות של לוט, פלוטית, עזרה לאיש נזקק - הם הפשיטו אותה מבגדיה, העלו אותה על הגג מרחו אותה בדבש ונתנו לה להיעקץ על ידי דבורים וצרעות עד שפרחה נשמתה. אמנם ראש השנה מתקרב אבל את השימוש הזה בדבש פחות אהבנו.
3. האמא הפכה למלח, הבנות שכבו עם האבא
אם אנחנו כבר בסדום, אי אפשר בלי הסיפור על לוט ובנותיו. מסתבר שהמשפחה של לוט לא הייתה אהודה במיוחד בעיר החטאים והיא משכה אליה לא מעט צרות. מעבר לאכזריות של תושבי העיר לאנשים חלשים הם נהגו לערוך קבלת פנים מאוד משונה לזרים מבחוץ: לאנוס אותם (עכשיו אתם מבינים למה המושג "מעשה סדום" מצלצל לכם מוכר...). בכל אופן, כשמשפחתו של לוט הכניסו אורחים מחוץ לעיר, כל התושבים צבאו על הדלת שלהם והפצירו בהם להוציא את האורחים החוצה כדי שיוכלו לבצע בהם את זממם. לוט סרב ואף הגדיל לעשות כשהציע לקהל להוציא את בנותיו במקום – אך גם זה לא עזר.
בסופו של דבר העיר נחרבה ולוט ברח מהעיר עם משפחתו בלי להביט אחור. אך אשת לוט, כידוע, הביטה גם הביטה והפכה לנציב מלח (יש הטוענים כי עד היום, ליד ים המלח, ניתן למצוא אותו בין הסלעים). בנותיו של לוט הצטערו שעכשיו לא תהיה המשכיות למשפחה, ועשו את המעשה הטבעי, ההגיוני והמתבקש: לשכר את אבא שלהן ולשכב איתו. לילדים שנולדו להן קראו עמון ומואב, ואם זה נשמע לכם מוכר זה כי ממואב יצאה רות המואביה, הסבתא של דוד המלך. בקיצור, הכל נשאר במשפחה.
4. הכלה שהתחפשה לזונה כדי לשכב עם החם שלה
עוד סיפור משפחתי מורכב עוסק ביהודה, אחד מתריסר בניו של יעקב אבינו. ליהודה היה בן בשם "ער" (מזל שעוד לא המציאו אז את הסמס) ולער הייתה אישה בשם תמר. כעבור כמה זמן ער נפטר, ולפי מצוות הייבום נישאה תמר לאחיו של ער – אונן (מה נסגר עם השמות במשפחה הזאת?!). אונן לא הסכים להפרות את תמר והוציא את זרעו החוצה כי לא רצה שהילד ייקרא על שם אחיו ולא על שמו (זה בעצם העניין של הייבום). מפה לשם, אלוהים לא אהב את התנהלותו של אונן ולכן גם אונן נפטר.
ושוב, כמו שכבר הבנתם, על פי מצוות הייבום - כעת הייתה צריכה תמר להינשא לבנו השלישי של יהודה, אך יהודה דחה את השידוך כי הוא פחד שגם בנו השלישי ימות (בתנ"ך אישה כזו נקראית "אישה קטלנית"). תמר לא הייתה מוכנה לצאת מהעסקה הזו בידיים ריקות ובלי ילדים ולכן היא עטפה את עצמה בצעיפים ויצאה לעמוד בדרך בה אמור היה יהודה לעבור. כשיהודה עבר במקום הוא חשב שהיא זונה והתפתה לשכב איתה. כתוצאה מאותו מעשה, הרתה תמר וילדה את זרח ופרץ אשר ממנו החלה שושלת המלוכה. לפחות זה.
5. תינוקות זכרים כחומר בנייה
את סיפורם של בני ישראל במצרים אנחנו מכירים בדרך כלל בנסיבות משמחות יותר, אבל מסתבר שלפני כל הגאולה וקריעת ים סוף היו שם מאות שנים של עבדות אכזרית וקשה ביותר. אם מעמיקים בסיפור, מבינים שפרעה מסתמן כמעביד קשוח במיוחד מכיוון שהוא לא רק העביד אותם בפרך - אלא גם ניסה להשמיד אותם. במצרים חששו מהריבוי הטבעי המוגזם של העם העברי (שהגיע למצרים בתור משפחה אחת) ופחדו שמדובר בסכנה לביטחונה של מצרים. לאט לאט הוא הפך אותם לעבדים וניצל אותם קשות לצורך בניית ערים וביצוע בכפייה של כל עבודות השדה והבית ברחבי הממלכה. אבל פרעה, כידוע, ממש לא הסתפק בזה וציווה גם להמית את כל הבנים הזכרים בשעת הלידה ולזרוק אותם ל-יאור (שהוא בעצם הנילוס). גרוע מכך, יש פרשנים שטוענים כי הוא גם ציווה להשתמש בחלק מגופות התינוקות בתור לבנים לבנייה. וזה כבר לגמרי נשמע לנו כמו משהו שסרסיי יכולה לעשות.
6. האב שהקריב את ביתו בגלל שבועה
טוב, אם עד עכשיו לא הצלחנו לעורר לכם את בלוטות הרגש אז קבלו את הטרגדיה הבאה. בספר "שופטים" מסופר על השופט יפתח הגלעדי שיצא להילחם בבני עמון (כן כן, של ההוא מסעיף 3) וכאות תפילה להצלחה הוא נדר נדר, כי אם הוא ינצח במלחמה ויחזור בחיים - הוא יקריב לאלוהים את הראשון שייצא לקראתו מביתו. אך אוי, כמה טרגי, מי שיצאה לקראתו בתופים ובמחולות הייתה לא אחרת מאשר בתו היחידה. יפתח ישר קלט את גודל האסון ולכן קרע את בגדיו לאות אבל. הוא סיפר לה על הנדר והיא השלימה עם המציאות עם בקשה אחת בלבד - חודשיים לבכות על בתוליה. בסיומם הוא העלה אותה לעולה כקורבן אדם. בטח קרוב משפחה של סטאניס, הא?
7. חילק את אשתו לשנים עשר חלקים ושלח לכל העם
והנה אנחנו עם עוד סיפור קשוח מספר "שופטים" המוכר בשם "פילגש בגבעה", ומעשה שהיה כך היה. מסופר על איש משבט לוי שיצא לדרך עם הפילגש שלו (אישה שאינה קשורה בהסכם נישואים). כאשר ירד הלילה התכוונו השניים ללון באחת מערי שבט בנימין, אך אף אחד לא היה מוכן לארח את השניים חוץ מאדם זקן אחד משבט אפרים. בעודם סועדים בביתו, התקהלו בני העיר ודרשו להוציא את האורח החוצה כדי לאנוס אותו ולהתעלל בו. המארח סירב לעשות זאת והציע להוציא במקום את בתו הבתולה ואת פילגשו של האורח (וואו, כמה נתינה באיש אחד!).
הקהל לא היה שבע רצון מההצעה אך האורח הוציא את הפילגש החוצה בכל זאת, ושם כל בני העיר התעללו בה. כשחזרה לביתה לפנות בוקר, התעלפה על פתח הדלת. האורח, שהיה המום, ראה שאינה מגיבה וככל הנראה מתה, ביתר את גופתה לשניים עשר חלקים ושילח אותם לכל חלקי הארץ כדי שכולם ידעו על המעשה הנוראי. רציונליות היא שם המשחק.
8. הטרגדיות והיחסים הסבוכים במשפחתו של דוד המלך
בניגוד למה שחושבים, החיים של דוד המלך היו הרבה פחות מרימים מאשר השיר "דוד מלך ישראל" וכללו לא מעט אינטריגות במשפחה. אחד מהסיפורים הוא על דוד, שצפה מגג ארמונו וראה את בת שבע מתרחצת על גג ביתה, והחל לחשוק בה. לכן הוא שלח את בעלה אוריה החתי למלחמה, בה הוא מצא את מותו. כשהשטח התפנה, הוא הזמין את בת שבע אליו והיא הרתה לו. על מעשה זה הוא קיבל נזיפה מנתן הנביא, שמושל לו את המשל כל "כבשת הרש", מנבא לו כי "לא תסור חרב מביתך" ו-וואלה, כנראה שהצליח לו.
התככים המשיכו להופיע ולסבך גם את הדור הבא - קחו למשל את הסיפור על אמנון ותמר (לא, לא הפרח). אמנון ותמר היו שניהם ילדיו של דוד (אחים מאותו אבא) - דבר פשוט למדי, עד שאמנון גילה כי הוא חושק בתמר. בעצת חברו הוא התחזה לחולה וביקש מתמר לבוא ולסעוד אותו. כאשר תמר הגיעה למקום מגוריו הוא אנס אותה, ולאחר מכן אהבתו הפכה לשנאה והוא סרב לראותה (יש פרשנים הטוענים כי במהלך האונס נקשר שיערה של תמר באבשלום והוביל לסירוסו).
לאחר שנודע המקרה, דוד המלך לא עשה מעשה פעיל ודי הבליג על זה. אך מי שלא היה מוכן להבליג הוא אבשלום (אחיה של תמר משני הצדדים), שלאחר שנתיים בהן שמר עליה בביתו, ארגן משתה לכל האחים ושם הורה להרוג את אמנון בעת שכרותו. בעקבות רצח אמנון, ברח אבשלום לגלות ממושכת שהתחילה את "מרד אבשלום" ואת יחסיו המורכבים עם אביו - עד למותו כשהוא קשור לעץ האלה, אבל זה באמת כבר סיפור ארוך (בתנ"ך זה לוקח כמעט ספר שלם).
mako תרבות בפייסבוק