- "ג'יימי, קוראים לי ג'יימי" -
"הלהבה נישקה אותם", הפרק החמישי בעונה השלישית של משחקי הכס, ממשיך את הקו המרשים של קודמו. הכתיבה נהדרת, ההפתעות נמשכות ובעיקר הכל בוער: מחרבות המלחמה, דרך התשוקה בין צמד האוהבים מאחורי החומה ועד לזעם הקדוש של טייווין לאניסטר.
אתה חי רק שבע פעמים
בקרב בין קלגאן לבריק דונדריון צוללת הסדרה שוב למרחבי העל טבעי, כי אם יש משהו יותר פופולארי מסקס זמין בווסטרוז, זאת כמות האלים בהם מאמינים תושבי הממלכה. עם כל הכבוד לאלים העתיקים, החדשים ואלו שעדיין לא הומצאו, רק ישות על טבעית אחת סיפקה עד עכשיו את הסחורה. אל האור היה זה שבשמו ילדה מליסנדרה יצור צללים אפל שהתנקש ברנלי, באמצעותו נהפך הדם של דונדריון ללהבה שמקיפה את חרבו. כל יריב היה משקשק בשלב הזה, אבל עבור כלב הציד מדובר בסוג שונה לגמרי של אימה. האיש שברח מהאש שצילקה את פניו כל חייו, נאלץ להתמודד פנים אל פנים עם הטראומה הגדולה.
בכלל, הסיפור של דונדאריון מזכיר ביותר מצירוף מקרים מקרי את זה של דמות אפלה אחרת מסדרת פנטזיה פופולארית. "זאת הפעם השישית או השביעית שבה אני מת", הוא מסביר לאריה מאוחר יותר, "בכל פעם שזה קורה אני מרגיש שחלק קטן בי מת". במקרה או שלא, מדובר בדיוק בסיפורו של וולדרמורט, שר האופל ב"הארי פוטר", שרימה את המוות על ידי פיצול נשמתו לשבעה חלקים. כנראה שבעולמות הפנטזיה הגלידה מגיעה רק בפעם השמינית.
כמה חבל שכל הכישוף השחור שבעולם לא יכול להחזיר לחיים אדם שאיבד את ראשו. השאלה של היתומה לבית סטארק מייצגת את הרגע הכי שובר לב של הפרק הזה.
בין בריכה לבריכה
הסצנה הזאת יוצאת דופן בעולם של משחקי הכס. היא מזכירה לא מעט את מערכת היחסים בין דאינריז לחאל דרוגו, אחרי שלימדה אותו לכבד אותה בעונה הראשונה. רגע מלא בחום ואהבה הדדית, רצון של שני הצדדים להישאר בו לנצח ולהשאיר את הצרות מאחור ("אני לא רוצה לעזוב את המערה הזאת לעולם, ג'ון שלג"), במקום לסיים אותו בכמה תקיעות מהירות ולנוח.
ואם כבר זוגות שמספקים את הסחורה, הסצנה החזקה של הפרק הגיעה שוב מכיוונם של ג'יימי ובריאן. המהפך שעבר על דמותו של האיש שסימל יותר מכל את בית לאניסטר כמעט בלתי נתפס. בתוך שתי עונות הוא הצליח לעשות סיבוב שלם ולהפוך מהדמות השנואה ביותר אחרי הפרק הראשון, לדמות העמוקה, המרתקת, וכן, גם מעוררת הסימפטיה הגדולה מכולן. לא מעט, אגב, בזכות יכולות המשחק המרשימות של ניקולאי קוסטר-וואלדו, שמגלם אותו. הווידוי על המאורעות האמיתיים שקדמו ליום בו זכה לכינוי "קוטל מלך" הוא אחד הדרמטיים והמשמעותיים ביותר בסדרה. בזכותו כל המיתולוגיה סביב ג'יימי הבוגדני והפחדן מתנפצת לרסיסים ומפנה מקום לסוג של גיבור חדש.
בחרב או בטבעת, מה שיבוא קודם
החלק השני בו עוסק "הלהבה נישקה אותם" בהרחבה הוא מבחני האופי שמזדמנים לדמויות. בצפון נאלץ רוב סטארק לבחור בין ערכי הכבוד והנאמנות לבין פירוק צבאו ובוחר בפתרון של אביו: צדק באמצעות החרב. המשמעות של הבחירה הזו היא ייעוד חדש. אם לא יוכל לנצח את טייווין, ייקח רוב את הדבר היחיד שיקר ללב יריבו – הכבוד שנותר בביתו שבצוק קאסטרלי. בדרום מבחן האופי מוצג לג'ורה על ידי ויתור על מקומו לצידה של דאינריז, לטובת השגת המטרה הסופית אליה היא שואפת. את התוצאות של המבחן הזה עוד נראה בפרקים הבאים.
המעגל שהחל באש של ממש בתחילת הפרק, נסגר בסצנת סיום מבריקה ושורפת, הפעם מבחינה מטאפורית. טייווין מטיל את אימתו על שני ילדיו, תוך שהוא משתמש בייחוס שלהם כדי לארגן את מפת העולם כרצונו. במכה אחת נשרפות כל המזימות הקטנות, השאיפות והקונספירציות שרקמו השניים. בניגוד לקלגאן, כאן אף אחד לא רוצה להתעסק עם האש שעלולה להשמיד אותו.