בתחילת השבוע שודר "הלילה הארוך", הפרק השלישי בעונת הסיום של משחקי הכס, שמשך תשומת לב תקשורתית רבה, וגרף גם לא מעט צופים (HBO דיווחה שיותר מ-17.8 מיליוני אמריקאים צפו בו במהלך השידור הראשון). ולמרות הדעות החיוביות, ברובן, על איכות הפרק, בימויו, הופעות המשחק בו והעלילה המותחת שהציג, צופים רבים התלוננו ש"הלילה הארוך" היה חשוך מדי. פשוטו כמשמעו - מסכי טלוויזיה רבים התקשו להציג את גווני הצילום הכהים של הפרק, וגרמו לצופים רבים לחוות אותו, כפי שהגדירו בניו יורק טיימס, כבליל של עצמות וזקנים.
פביאן וגנר, הצלם הראשי של הפרק, התרעם על תלונות הצופים והמבקרים. "חלק גדול מהבעיה הוא שאנשים לא יודעים לכוונן את הטלוויזיות שלהם כמו שצריך" , אמר אתמול בראיון לאתר הגרסה הבריטית של מגזין התרבות והטכנולוגיה Wired. "לצערי", המשיך, "הרבה אנשים גם צופים בסדרה באייפדים קטנים, וזה לא עושה לה שום חסד בכל מקרה". וגנר הסביר שיוצרי הסדרה ומפיקיה הראשיים "החליטו שזה יהיה פרק אפל", ושהבחירה לצלם חלקים מהפרק באור "טבעי", כלומר בלי עזרה ניכרת של גופי תאורה חשמליים, נועדה להעצים את החוויה הרגשית שהיוצרים רצו לעורר בצופים. "ראינו הרבה סצנות קרב לאורך השנים", אמר וגנר, "כדי להפוך את זה למשמעותי, וכדי שנדאג לשלומן של הדמויות האלה, צריך למצוא דרך ייחודית לספר את הסיפור".
על הטענה שהצילום הכהה הקשה להבחין באירועים שקרו בפרק, בהם קטעי קרב סבוכים שצולמו אפופים בעשן סמיך וסצנות תעופה שהתחרשו מבעד לעננים, השיב הצלם: "לוּק אחר לא היה מתאים. כל מה שאנשים היו צריכים לראות - היה שם". כלומר, אם כל מה שראיתם זה את כלי הנשק הבוערים ממרחק של בני שבט הדות'ראקי כבים בזה אחר זה כמו מחרוזת אינסופית של סיגריות - זה מה שהייתם אמורים לראות, וזהו.
"אישית, אני לא צריך לראות את כל מה שקורה כי מה שחשוב הוא האפקט הרגשי", המשיך וגנר, וסיכם:"משחקי הכס היא סדרה קולנועית, וככזו, צריך לצפות בה כאילו אתה בבית קולנוע: בחדר חשוך. אם צופים בסצנה לילית בחדר מואר, זה לא יעזור לך לראות את התמונה כמו שצריך".