לא הולך להיות כיף בעונה השמינית של "מחוברים". כמו לחגוג יום הולדת ביום כיפור, כמו להתארס בסמוך לאנדרטת השואה, כמו להיות אוהד של הפועל תל אביב - העונה הזאת כולה טובעת בעצבות אינסופית. מהרגע שיוצרי הסדרה (עמי טיר ורם לנדס) החליטו לשלב בעונה את חודשיו האחרונים של אמיר פרישר גוטמן ז"ל לפסיפס מורכב יחד עם סיפוריהם של ארבעת המחוברים האחרים, כבר היה ברור שצפייה בעונה הקרובה תלווה תמיד בתחושה של "אלוהים, יש לי תהילים בבית?" או "רגע, אין אלוהים אז למי אכפת?!". תסריט חייו של גוטמן כל כך מופרך, מוגזם, מרגש וטרגי, שהניסיון לשלב אותו בתוך יצירה אחרת הוא חתיכת אתגר שספק אם מישהו יכול לצלוח. ולמרות זאת, מדובר בצפיית חובה לכל מי שליווה את גוטמן בשנה האחרונה והכל כך מסוקרת שלו, צפייה שתספק את ליטרת הבשר למי שעדיין מתקשה להיפרד או לעכל (ע"ע כולנו).
מעבר לגוטמן, שמופיע כאן יחד עם בעלו ינאי ובנו רוי, בעונה החדשה (ג'-ה', 20:15, HOT3 ו-HOT VOD) יש הרכב די אקלקטי של מחוברים: קרול צבי ויינר על תקן האלמונית המגניבה, כוכבת הילדים רינת גבאי שמנסה לפרוץ אל עולם המבוגרים, ארקדי דוכין שלא רוצה להיעלם מהתודעה ואיתי לוי שהוא סוג של אייל גולן חדש עם מוניטין נקי וטוב בהרבה. בשבועות הקרובים אלווה בכל שבוע את חייהם (ומותו) של חמשת המחוברים ואנסה להביא קצת תובנות ממה שהם בחרו לחשוף על המסך. חשוב להבהיר שהכתיבה, גם אם עוקצנית לעיתים, נעשית ללא היכרות אישית עם המחוברים בעולם האמיתי ומתבססת רק על סמך מה שהם ויוצרי הסדרה, בחרו לחשוף בפנינו. או בקיצור: יום כיפור בפתח ואנחנו מבקשים סליחה מראש.
השבוע הראשון של איתי לוי
אם מעל העונה הקרובה מוטל הצל הכבד של אמיר פרישר גוטמן ז"ל, אז מעל חווית ה"מחוברים" של איתי לוי קיים צל נוסף, צל ושמו אייל גולן. הזמר הים תיכוני הכי מצליח בישראל הוא גם המודל לחיקוי של כל הזמרים בני הדור הצעיר בז'אנר, ואצל לוי ספציפית הוא גם סוג של סנדק מוזיקלי שאחראי לפריצתו. את לוי כולם מכירים בזכות "מסיבה חיפה" (ההוא שאמרו לו שראו) אבל מאחוריו כבר קריירה מצליחה בז'אנר, כולל קיסריה מתבקשת, הופעות סולדאאוט בכל חלקי הארץ וגדודי מעריצות שנושקות לגיל ההסכמה (ואימותיהן).
להתעלם מהעובדה שמדובר בבחור עם חיתוך דיבור זהה ולוק של גולן משודרג, דווקא הצפייה במערכת היחסים המתהווה של לוי ובת זוגו היא זאת שגרמה לנו לדמיין את רוסלנה רודינה יושבת מול המסך וצועקת: "ילדה, אל תיכנסי לשם", "ממי, הייתי בסרט הזה ואני מכירה את הסוף" או סתם "גט אאוט!". לוי נראה כאילו הוא ממש בעניין שלה אבל קצת יותר בעניין של עצמו. כבר בשבוע הראשון של לוי על המסך שלנו נתקלנו בשגרת טיפוח, שיחות יחסינו לאן, הופעה בבוקרשט (מה שנקרא "לא נגענו") והרבה שיחות עם ועל אמא. אם נשים את כל הציניות בצד, לוי גדל בבית מורכב - בן לאב נרקומן ואם חד-הורית שעברה שני אירועים מוחיים והיא משוש חייו. השיחות שלו אל המצלמה נוגעות לב ומעוררות מחשבה, אך בהתחשב בכך שמדובר רק בשבוע הראשון של העונה - אנחנו מקווים שנזכה לראות גם צד יותר קליל וקאלטי מלוי, שנראה כמו בחור כיפי למדי.
השבוע הראשון של רינת גבאי
סבא שלי, יהודי חכם שחצה כבר מזמן את ה-90 (בלי עין הרע), בטוח שרינת גבאי נושקת ל-70. אל תבינו לא נכון, הוא לא חושב שהיא נראית מבוגרת לגילה, ממש לא. הוא פשוט זוכר אותה כמי שגידלה דורות של נכדים ולכן ההיגיון אומר לו שהיא יותר בשנתון של מירי אלוני ושולה חן, ופחות בחבר'ה של מיכל צפיר. השבוע הראשון של רינת גבאי נראה כמו החיים של רינת גבאי בעשרים השנים האחרונות - הופעות, הופעות ועוד הופעות - בלי עין הרע, כמובן. כן, מעבר להיותה הבסטי של יויו והביונסה של כל אלה שעדיין לא נגמלו מחיתולים, רינת גבאי גם מתקרבת לבורא עולם. בין נאמבר בקניון שרונים להופעה במתנ"ס במגדל העמק, לרינת יש לא מעט זמן לשיחות עם בורא עולם ושליחיו החבויים בקברי צדיקים. עד כדי כך, שמנהלה/בעלה דורון, צריך להתחנן אליה לזמן איכות.
נטע חוטר החכמה כבר כתבה כאן שלולא המוות הטרגי של אמיר פרישר גוטמן, כנראה שגבאי הייתה הופכת לכוכבת הבלתי מעורערת של העונה. ובאמת, קשה מאוד לעמוד בפני הדיסוננס שבין אישה בעשור החמישי לחייה שמעבירה את רוב היום בקוקיות לבין רינת גבאי ה"אמיתית" - אישה חריפה, בעלת חכמת רחוב וחיבה לקללות מז'אנר ה"סעמק". היחסים בינה לבין דורון, שנעים בין אהבה גדולה לשנאה תהומית שאפשר לחוש רק כלפי בוס קשוח, הם מסמך מרתק שקשה להסיר ממנו את העיניים. למי שפספס את השליטה המתהווה של גבאי בעונה ניתן רמז בולט בדמות הפרק הראשון בעונה (פרק 4) שמוקדש רק לה - תואר ששמור רק למחוברים מוצלחים במיוחד.
השבוע הראשון של קרול צבי ויינר
האם בכל מסמך ליהוק של מחוברים מופיע הסעיף "מחפשים תל אביבית, מגניבה וברנז'אית"? כי מה שהיה כמעט מגניב עם אליזרין "זרוב" וייסברג, לפני כמעט עשור, מרגיש כבר ממש מעייף, מטרחן ולא מסקרן ב-2017. בכל מקרה, העונה קיבלנו את קרול צבי ויינר, בעלת בר תל אביבית הריונית שהיא גם כפילה של נטלי עטיה. קרול - שמחזיקה גם בטייטל "המחוברת האלמונית" - היא דווקא אישה מעניינת למדי. יש לה יחסים מורכבים עם אם שספק נטשה אותה, הריון ראשון בגיל מבוגר יחסית וחיבה בריאה לאלכוהול (ותיזהרו לקרוא לה "רוצחת תינוקות").
הבעיה הגדולה היא שמארבעת הפרקים הראשונים ששודרו נדמה שעיקר העלילה שלה דווקא תעסוק בבן זוגה ושותפה - מיקי. מיקי, אותו אני לא מכיר ואני בטוח שהוא אדם מקסים, מצטייר מהפרקים הראשונים בעונה כדוש על חלל, אגואיסט שמאוהב בטיפה המרה הרבה יותר מאשר שהוא מאוהב בקרול. על פניו, יחסים דפוקים מהווים טלוויזיה מצוינת אבל יש קושי אמיתי בצפייה באישה מוצלחת כל כך שהולכת שבי אחרי בחור הרבה פחות אטרקטיבי שפשוט לא ממש סופר אותה. לראייה - ההתרגשות הגדולה ביותר של מיקי הייתה כאשר גילה שלצאצא שלו יש בולבול. סבבה אחי, אתה גבר. יש לך בר בכרם התימנים ואישה הורסת. תתבגר.
השבוע הראשון של ארקדי דוכין
"נאמר כבר הכל. אין לי מה להוסיף לזה". במילים האלה תכננתי לפתוח את הביקורת על הפרקים הראשונים של ארקדי דוכין כששמעתי שלוהק לסדרה. כמה טעיתי! דוכין ואישתו סימה (שגם אותי הקסימה) הם אחד הזוגות המעניינים, המצחיקים וכן - המרגשים, שנראו על המסך. מערכת היחסים שלהם מזכירה מאוד את זאת של הגרושים המושלמים מהעונה הקודמת, אורן ברזילי וטלי שמר, מה שמעורר מחשבה שלזוגיות ברוק הישראלי באמת יש DNA משותף.
דוכין מודע לעצמו מאוד, בעיות המשקל ("הסם שלי זה אוכל"), הדיכאון המולד וקשיי הפרנסה - כולם כבר היו בחוץ בכל ריאיון ושיר. דווקא בגלל זה הפשטות בה הוא ניצב מול המצלמה, עוזב את הבית, מתגונן בפני הילדים המתבגרים ובסופו של דבר נופל על ארבע מול סימה - כל אלה הופכים אותו למחובר אהוב במיוחד ובלתי צפוי בעליל. ארקדי דוכין בתור המחובר המסקרן של העונה? כן, לגמרי.
השבוע הראשון של אמיר פרישר גוטמן ז"ל
למרות שהבחירה לחשוף ילדים על המסך היא של המחוברים עצמם ובהסכמתם, אני מעדיף שלא להתייחס לקטינים שמופיעים על המסך בלי שניתנה להם אפשרות הבחירה. ההקדמה הזאת מגיעה רק כדי להדגיש עד כמה רוי פרישר גוטמן הקטן הוא ילד מושלם. לא ילד מושלם יחסית למשפחה מסוג x, לא ילד מושלם יחסית לילד שחווה טרגדיה גדולה כל כך ולא ילד מושלם יחסית לילדים אחרים, פחות מוצלחים. פשוט ילד מושלם, חכם, מצחיק ומתוק בצורה פלילית.
השבוע הראשון של פרישר גוטמן ז"ל רווי באירועים - דירה חדשה, עבודה על "הוספיטל: דה מיוזיקל" וראיונות לכלי תקשורת כדי לעורר מודעות למצבם של המחלימים מסרטן - אבל זה לא באמת משנה כי הסוף ידוע לכולנו וכל חיוך גורר דמעה וכל רגע מאושר עם ינאי מזמין דפיקה על עץ וש"אלוהים ישמור". הצפייה באמיר בעונה הקרובה הולכת להיות חתיכת אתגר - לצורך העניין, אין לי מושג אם אהיה מסוגל לצפות באותו פרק שצולם בחוף עתלית - אבל לזכות היוצרים אפשר לומר שהיא גם תיתן לכולנו ירידה לעומקה של דמותו הכמעט אניגמטית של גוטמן, יוצא להקת הבנים שהפך בשנותיו האחרונות לפעיל חברתי ואחד האנשים האהובים במדינת ישראל. נחכה לפרקים הבאים בחשש.
mako תרבות בפייסבוק