אני כבר רגילה למה שעומד לקרות עכשיו. לא, אל דאגה, עדיין אף גבר לא העז באמת להוריד עלי איזה "כאפה", אבל ברור לי שיש די הרבה "גברים" שהיו מתים לעשות את זה...
אני מתאפקת לא לצחוק, והוא ממשיך: "כן, מפונקת אחת" הוא פונה לקהל הקונים שלו כמו נואם בהייד פארק, ""זותי לא עושה כלום! ראינו. מסכן הבעל שלה. חרם!"
עכשיו נחלץ לעזרתי הבחור הצעיר מדוכן הגבינות שצועק לו בחזרה "למה אתה מדבר ככה? היא אחלה אשה ואחלה אמא. עובדה. ראית איך הבת שלה בכתה בשבילה? ילדים לא משקרים. אל תשימי לב אליו," הוא פונה אלי, "הוא פוחד שלאשתו יכנסו רעיונות לראש. איזו גבינה לחתוך לך?"
ואז מצטרפת לשיח השוק החושני אשה תימניה מבוגרת ויפה, מקושטת בשרשראות כסף מצלצלות, מניחה למרגלותיה שני סלי פלסטיק כבדים ועמוסים. מאחד מבצבץ זר פטרוזיליה וכוסברה, ובסל השני מפרכס לו דג, אמיתי כזה, לא עלינו, שמישהו ודאי יצטרך לבשל...
היא ניגשת אלי, מדביקה לי נשיקה מזיעה, כורכת את ידה סביב המותן שלי ומתריסה בעברית מתגלגלת ועסיסית: "מותק, הלוואי וכל הנשים ילמדו משהו ממנה. אחלה אשה! יודעת איך להנות מהחיים. למה לא? הלוואי עלי!" ואז היא מובילה אותי לעבר הסלים שלה (אבוי, הדג עוד לא נפח את נשמתו!) ומשתפת אותי בחכמה עתיקה וסודית השמורה לנשים בעלות נסיון חיים: " אל תשימי לב אליהם. הם פוחדים מנשים קרייריסטיות וחזקות. זה מאיים עליהם. ככה זה! הגברים חייבים להרגיש שהם למעלה, שהם שולטים עלינו."...
נינה ואדריאנה, שתי החברות שלי לשוטטות, עומדות בדוכן ממול, נוברות בערימת חולצות שוות ב-10 ₪ ומתפוצצות מצחוק. הן כבר רגילות לתגובות האלה.
בתור תודה לפירגון אני קונה גבינת פטה מיוחדת, כזאת שהיינו קונים בסיני, כשעוד היה אפשר, ותוך התעלמות מופגנת מהגבר שהאשים אותי ברוע לב, אני מתחמקת לסמטה הקרובה, מגלה אוצר של עגילים פושטים בסגנון מיכל נגרין. נינה ואדריאנה קולטות אותי ומצטרפות אלי בנתיב הידוע.
הדיון הציבורי שהתפתח בשוק בעניין תפקידי האשה ומידת ה"עזרה" של הגבר במשפחה ימשיך גם בלעדי. אני חייבת קפה!
התגובות שקיבלתי לאחר שידור התכנית היו מדהימות מסעירות ומרגשות יותר מהתכנית עצמה.
נכון שגם הצילומים לתכנית היו מרתקים, ולכל מי שעוצר אותי ברחוב, בסופר או בחוף הים ומעז לשאול, ולכל אותם אנשים וילדים שמתביישים לשאול וצועקים לי מרחוק "אמא מחליפה" הרי, אחת ולתמיד, התשובה המלאה: כן. באמת עזבתי את הבית לשבוע שלם. כן. באמת לא שוחחתי עם בן זוגי וילדי במשך שבוע שלם ובאמת שלא היה לי שמץ של מושג מה עובר עליהם. הנתק היה מוחלט. לא ידעתי בשום אופן לאן אני נוסעת. הכל התנהל כמבצע צבאי. והאמת היא שזו הייתה חוויה מפתיעה מצחיקה ומעניינת מאוד עבורי.
מלכתחילה דני אני והילדים התייחסנו להשתתפות בתכנית כאל משחק. משחק עם כללים ובלי מנצחים או מפסידים. מה שלא ממש חזינו היו השלכות המשחק על הציבור שצפה בו.
לסיכום רשימה זו אני רוצה לומר שלדעתי גדולתה של התכנית "אמא מחליפה" בגרסה הישראלית לא קשורה במציצנות שמאפיינת את תכניות הריאליטי, אלה בכך שהעלתה על סדר היום הציבורי שיח ודיון בענייני ניהול משפחה, יחס לילדים, זוגיות, הורות מעמד האשה ותפקידה במשפחה, שוויון בין המינים ושאר נושאים חשובים בהיקף שהוא חסר תקדים. ותאמינו לי שאף אחד לא משלם לי להגיד את זה. נדמה לי שאפילו על הרשימה הזאת לא משלמים לי...
אורלי לוק.
פידבקים שקיבלתי
התגובה הכי מרגשת:
טלפון שקבלתי מאשה קשת יום מאזור חיפה, שטרחה במשך יומיים ובררה את מספר הטלפון אצלנו בבית רק על מנת לומר לי שאני באמת צודקת. ושכל הכבוד לי על מה שאמרתי ושגם היא עכשיו חושבת שזה ממש לא פר שאנחנו (הנשים) גם עובדות וגם צריכות לנקות את הבית ולבשל ושהיא תחשוב עכשיו איך להסביר את זה גם לבעלה הטרי.
התגובה הכי מגניבה:
נער חתיך ניגש אלי בקניון רחובות, כולו סמוק לחיים ועניו בורקות ושואל אותי אם אני מוכנה להתחלף עם אמא שלו לשבוע. שאלתי אותו אם אמא שלו שותפה לרצונו, והוא צחק בביישנות ואמר "סתם, לא. גם אמא שלי אחלה. אבל היית ממש מגניבה"
התגובה הכי מוזרה:
מישהי שרצתה להתחתן בשמלה הורודה שלבשתי בטקס החלפת החוקים. מובן שהסכמתי מיד להשאיל לה את השמלה, אבל היא לא חזרה אלי מאז...
התגובה הכי מצחיקה:
אדם החבר בקבוצה עסקית שהתארחה אצלי ב"מוזה" (כן. מסתבר שאני עושה עוד כמה דברים חוץ מלשתות קפה...) נכנס בבוקר, לוגם כמנהג המקום תה צמחים בכוס מרוקאית אדומה ונועץ מבט ארוך בתקרה. כשאני שואלת אותו, לתומי, האם הכל בסדר, הוא משיב לי בחיוך: " כן. אני רק מחפש את הפסטה בתקרה..."
התגובה הכי חולנית:
חכו בסבלנות לרשימה הבאה (אם לא יצנזרו אותי)
