"אני נותן לך הבטחה גדי, צ'ק חתום, לא יהיה לך יום אחד של חסד", כך אמר ראש הממשלה לגדי איזנקוט עם כניסתו לתפקיד לפני כשנה. אחרי אווירת הטובים לטייס של דן חלוץ, החספוס הגולנצ'יקי של גבי אשכנזי ודימוי הקצין והג'נטלמן של בני גנץ, נכנס ללשכת הרמטכ"ל מפקד מזן אחר לגמרי, שקט, מופנם ויש שיגידו אפור. אבל אל תתנו למראה של גדי איזנקוט להטעות אתכם, יש בו את כל מה שדרוש ממפקד טוב ולא מעט אנשים מסכימים עם אמירה זו.

"אפשר לראות יציבה צבאית קלאסית עם ידיים על המותניים, שבדרך כלל משדרת נסיון להרחבה של הטריטוריה", מתארת ענת הכט פישר, מומחית לשפת גוף. "אם אין לי את זה בגובה אז לפחות יהיה לי את זה ברוחב, שאני אראה מספיק דומיננטי ומרשים".

"לדעתי הוא הרמטכ"ל הראשון של צה"ל מזה הרבה מאוד שנים שאין לו כנפי צניחה", אומר עופר שלח, שהיה מפקדו של אייזנקוט בקורס קצינים. "אתה אומר: מי שהיה יותר ער לתדמית של איך זה נראה, היה יכול לארגן לעצמו קורס צניחה. אז עובדה, הוא לא טרח. בעיני זאת סמליות לזה שכל הסמלים על החזה פחות מעניינים אותו. מצד שני, אדם לא נהיה רמטכ"ל כשהוא תמים לגמרי, לא כדאי להתעסק איתו במלחמה או בפעילות מבצעית. גדי יגיד לך בדיוק את מה שהוא חושב, ואם אתה קצת מנסה לזייף הוא מחזיר אותך מיד לתלם".

"ככל שהוא עלה בסולם הדרגות והתפקידים, הוא היה עוד יותר טוב ועוד יותר בולט מאשר בתפקידים הקודמים שלו. הוא אומר את מה שהוא חושב, הוא אומר את מה שצריך והוא נותן לציבור בישראל את התחושה שאפשר לסמוך עליו", אומר שלח. "האיש שואב איזו הנאה משונה מלהכניס את הידיים לתוך הבוץ. הרבה פעמים ראינו רמטכ"לים עם קצת יותר שיקולים פוליטיים, קצת יותר זהירים. מהרגע שהוא נכנס לתפקיד הוא התחיל ב-100 קמ"ש והגביר משם".

מקבל דרגות, איזנקוט (צילום: ap)
צילום: ap

גם מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד, מסכים: "אדם שלא מהסס בשום תנאי להגיד את דעתו, ולא משנה אם זה היה ראש הממשלה או אחרים".

"כולם היו בטוחים שילך לחיל הים"

הסיפור של הרמטכ"ל הכי אנונימי שהיה לנו מתחיל ב-1960. הוא נולד להורים שעלו ממרוקו, השני מארבעת ילדיהם של מאיר ואסתר, וגדל באילת של פעם. "גדלנו בשכונה הכי קשה באילת. בעבר היו שולחים עבריינים ומגלים אותם מאזור המרכז לאילת בשנות ה-60 וה-70", מספר יעקב קיסוס, חבר ילדות. "אנחנו גדלנו בשכונה כזאת. אבא שלו עבד בתמנע, אבא שלי עבד בסולל בונה, וזה לא היה פשוט לשמור עלינו שלא נדרדר למקומות אחרים. הוא לא התבלט בצורה חברתית כאחד שיוצא למסיבות ומתפרע. אבל ממש לא חנון, בחור קורקטי, לעניין, צוחק, ומתעסק בכדורגל ושייט".

הוא היה כדורגלן?

"קצת בנעורים, קטן וגוץ ככה כמוני. היו גם קטעים מצחיקים, שהיינו רוצים לרדת לים, לא תמיד היו לנו סנדלים אז היינו מתחלקים. אחד עם סנדל ימין ואחד עם סנדל שמאל ורצים ככה כל אחד 50 מטר, זורקים חתיכת קרטון כדי לא לרוץ על האספלט 3 מטר קדימה, דורכים עליה ונשענים על החלון של רכב חונה, מכניסים את הרגליים לצל כדי להתקרר וככה היינו יורדים לים. אנחנו למדנו במגמה ימית, רצינו ללכת למגמה של חובלים וזאת הייתה המטרה ביום הגיוס. התגייסנו ביחד, אני התגייסתי ראשון והוא מספר אישי אחד אחריי".

"אז איך הוא הגיע לגולני? הוא היה אמור להיות בחיל הים.

"זה היה מצחיק, היינו בביתן חיל הים וגדי נעלם לנו פשוט, ואז הוא הופיע עם מעיל של חי"ר. שאלנו אותו מה זה המעיל הזה, והוא אמר 'אני הולך לגולני' זה היה מפתיע מאוד".

איזנקוט הגיע לגדוד 51. שם הוא עבר את המסלול הרגיל של טירונות, קורס מ"כים ואז קורס קצינים. לאט לאט החל לעלות בסולם הדרגות, היה מפקד פלוגה במלחמת לבנון הראשונה, השתחרר לשנה ואז חזר לגולני כדי לפקד על פלוגת הנ"ט של החטיבה, תפקיד שאותו סיים מוקדם מן הצפוי.

שנה לכהונת הרמטכ"ל (צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים)
שנה לגדי איזנקוט | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים

"כל מפקד מעליו שמח מאוד שיש קצין כזה אצלו והרוגע שהוא נתן כבר בדרג זוטר של סג"ן וסר"ן, היה משהו מיוחד במינו", מעיד עליו תא"ל במיל' ברוך שפיגל. "אני קלטתי את זה בעצמי, בתדריכים ובפגישות המשותפות. היו המון נוהלי קרב לקראת הכניסה לפעילות ואחרי הכניסה. כשאני הייתי מח"ט והוא הוביל מבצעים והוא היה מאוד נחוש, לא היה כדאי להתעסק איתו".

איבוד חברו הטוב מעצב את זהותו הצבאית

אייזנקוט היה קצין האג"מ של גולני. ב-1988 הוא איבד את חברו הקרוב, מפקד גדוד 12 סגן אלוף אמיר מיטל שנהרג במבצע "כחול וחום" בנעימה שבלבנון. האירוע הזה הפך את איזנקוט לבן בית במשפחת מיטל שאימצה אותו בחום. את מינויו לרמטכ"ל לדוגמה, הוא חגג אצלם. אביו של אמיר, דוד מיטל, העניק לו באותו אירוע תמונה שתלויה בלשכתו בקריה. 

"אני שמעתי עליו עוד לפני שאמיר נהרג, מפי אמיר עצמו", מספר דוד מיטל. "אמיר דיבר עליו כעל אדם מיוחד במינו. כשאמיר נהרג, שי הבן שלנו היה בגדוד 13, וגדי היה מפקדו, ואז נודע לגדי שאמיר נהרג ואני ניסיתי לחשוב את המצב הזה של גדי שקור לשי כדי להודיע לו שאמיר נהרג. מאז אנחנו נפגשים כל החבורה, לא קרתה פעם אחת שגדי לא הגיע כשהחבורה הייתה נמצאת פה. במשך שנים זה הפך להיות חלק מתוך החיים של כולנו". 

מי שעוד הצטרפה לאותה המשפחה היא כמובן אשתו של גדי, חנה. "הוא הכיר את אשתו בכיתה י"א למיטב זכרוני, במועדון השייט", נזכר קיסוס. "הוא הפליג על סירה מדגם 420 כשהיא הייתה בת הזוג שלו בסירה. הם השתתפו בתחרויות וזה נמשך לתוך הצבא".

לזוג חמישה ילדים, גיא בן 28 שירת כקצין ביחידה מובחרת והתחתן בנובמבר האחרון, רותם בת 26 ששירתה כקצינת ת"ש בגולני, יעל בת 23, ורד בת 19 וגל בן 17, ספורטאי תריאטלון. כשחיתנו באחרונה את בנם הבכור גיא, הודיע הרמטכ"ל לאלופי המטכ"ל שלא יזמין אותם לחתונה כי מדובר באירוע פרטי. ההתנהגות הלא אופיינית הזאת באה לידי ביטוי גם בדרכים אחרות למשל בבחירת מקום המגורים שלהם והם בחרו לקנות דירה פשוטה בהרצליה.

שנה לכהונת הרמטכ"ל (צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים)
שנה לגדי איזנקוט | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים

חנה אייזנקוט היא אדריכלית במקצועה. במהלך השנים איזנקוט לא היה נוהג לערב את משפחתו בחייו הצבאיים, ובראיון לידיעות אחרונות לפני כחמש שנים, אמר: "כל השנים ניסיתי להשאיר את המשפחה בחוץ. אני איש צבא, לא נבחר ציבור, וחשבתי שיותר נכון שלא לדבר עליהם. אשתי ממעטת לבוא לאירועים, היא והילדים גם לא היו באים לבסיס בסופי השבוע".

ב- 1997 מונה אייזנקוט למפקד על חטיבת גולני, שנתיים אחר כך בחר בו אהוד ברק לשמש כמזכירו הצבאי בעת שכיהן כראש הממשלה, תפקיד שבו המשיך לכהן גם תחת אריאל שרון. "היה ניכר שהוא מאוד ענייני וכמובן שהוא לא לקח חלק בכל האינטריגות וכל העניינים שהיו לנו בלשכת ראש הממשלה אז", מעידה מרב פרסי צדוק. "הוא נתן הרגשה של: 'אני בא לעשות את העבודה. אני לא נכנס ולא מתעסק בכל הדברים שמסיתים אותי מהמשימה המרכזית'".

מירית דנון, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה: "לשכת ברק הייתה מאוד סוערת ותזזיתית ודמות כזו בתוך הלשכה תורמת לרגיעה. לא עלה לו שום דבר לראש ובלשכת ראש הממשלה מאוד קל שיעלו לנו דברים לראש. רובנו נכנסים לשם אדם אחד ויוצאים משם אדם אחר, ולו לא הייתה פזילה לא ליחסי ציבור ולא לתפקיד הבא. הכל היה כאן ועכשיו".

"גדי לא רק דאג לעשות את החיילים שלו טובים יותר, אלא גם את המפקדים"

אייזנקוט עזב את לשכת ראש הממשלה, ובזמן האינתיפאדה השנייה פיקד על אוגדת יהודה ושומרון. התובנות שלקח מאותם ימים מלוות אותו גם עכשיו בגל הטרור הנוכחי. "אותם 120 אלף שעובדים בשטחי ישראל, באזורי תעשייה ביהודה ושומרון ויש להם אישורי מסחר, משפיעים על 500 עד 600 אלף אנשים ביהודה ושומרון. הם מביאים פרנסה הביתה, הם מביאים תקווה" אמר בזמנו.

קיבלו את טיוטת הדוח (צילום: חיים צח, לע"מ)
צילום: חיים צח, לע"מ

ב- 2005 הועלה אייזנקוט לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים, שנה לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה ואיזנקוט לקח חלק בניהול הבעייתי שלה. למרות זאת הוא לא חסך בביקורת, והיה אחד האלופים היחידים שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל דן חלוץ ועל הדרג המדיני באותם זמנים.

"גדי כמו גדי, בזמן מלחמה שם את כל מה שהוא מאמין בו על השולחן, לא הסכים לטייח, אמר את כל מה שהוא חושב, אבל בסוף הלך לבצע את מה שציפו ממנו", מספר עליו האלוף במיל' משה קפלינסקי. "גם במלחמת לבנון, למרות שמבחינה צבאית לא כל כך הצלחנו בה, הייתה קרן אור בהתנהגות של גדי, שעזרה להבין מי הוא באמת. בניגוד להרבה מאוד קצינים אחרים שדואגים לעשות את הפקודים שלהם טובים יותר, גדי גם עושה את המפקדים שלו טובים יותר".

אחרי מלחמת לבנון מונה איזנקוט לאלוף פיקוד הצפון, שם הוא תבע את דוקטרינת "הדחייה" שלו שקובעת שבמלחמה הבאה האזורים האסטרטגיים שחיזבאללה שולט בהם יהרסו לחלוטין. במהלך כהונתו כאלוף פיקוד הצפון נחשף אייזנקוט למסמך הרפז.

למרות שכל הבדיקות שנעשו זיכו אותו מכל חשד ועבירה, בין איזנקוט ובין אלוף הפיקוד דאז יואב גלנט, נשאר דם רע עד היום. גלנט ביקר את איזנקוט על דברים שאמר בכנס שנערך בחודש שעבר, שם התייחס להסכם הגרעין האירני. "אין ספק שהסכם הגרעין בין אירן למערב, הוא תפנית אסטרטגית. הוא שינוי משמעותי בווקטור שאירן הלכה בו, באופן שבו אנחנו הסתכלנו. יש לזה סיכונים רבים ויש לזה גם הזדמנויות".

"הסתכלתי על הוויכוח בינו לבין גלנט, על כך שהוא לא צריך להביע את דעתו על ההזדמנויות", מספר מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר." זה לא נכון. הוא חייב להביע את דעתו המקצועית והוא עושה את זה בניקיון כפיים ובאחריות הישירה שלו. כשהוא מדבר על הזדמנויות הוא מדבר על אלה שנפתחות לנו בהקמת קשר עם מדינות שבתנאים רגילים אין לנו קשר איתן".

ממחרתיים - אזרח. רא"ל איזנקוט (צילום: דו"צ, חדשות)
צילום: דו"צ, חדשות

עם הפנים קדימה

איזנקוט מוביל את הצבא בדרכו ולא חושש מעימותים עם הדרג המדיני. רק בשבוע שעבר אמר את הדברים הבאים, שעוררו הד גדול: "ילדה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין ויש מתרס בינה לבין החיילים, לא הייתי רוצה שחייל יפתח באש וירוקן מחסנית על נערה כזאת. גם אם היא עושה מעשה חמור מאוד". ההתבטאות הזו לא התקבלה באהדה אצל חלק מחברי הממשלה, וביניהם אורי אריאל: "מי שרוצה להרוג אותך, תהרוג אותו לפני, ואל תיתן לו רגע של הזדמנות. הכלל שקבעו חכמנו לפני 1500 שנה הוא כלל שנכון גם להיום". שר הביטחון יעלון דווקא גיבה אותו ולאחר מספר ימים גם ראש הממשלה, נתניהו.

למרות המחמאות, אייזנקוט עוד לא אותגר במבחן אמיתי מול כל האיומים העומדים בפני מדינת ישראל: חיזבאללה, מלחמת האזרחים בסוריה שעלולה לגלוש לשטחנו, שלוחת דאעש בסיני, גל הפיגועים ביהודה ושומרון והמנהרות שחמאס ממשיך לחפור ברצועת עזה. "אנחנו הצבנו את איום המנהור האזרחי כיעד מס' 1 של צה"ל בשנת 2015 ובשנת 2016. השאלה האם נכון לעשות התקפה מקדימה או לא, ראוי שתדון במקומות שראוי לדון על הדברים האלה", אמר אייזנקוט.

"אני חושב שיש לו יכולת יוצאת מהכלל להגדיר מטרות ראויות שאפשר להשיג אותן, בלוחות זמנים שניתנים להשגה" אומר מאיר דגן. "אני חושב שאת זה הוא עושה, כמו שאני מתרשם, יוצא מהכלל". עפר שלח מסכים איתו ואומר: "אנחנו רוצים רמטכ"ל שיכין את הצבא בצורה הטובה ביותר למלחמה. אני חושב שהצעדים שאייזנקוט מוביל בשלב הזה, הם הצעדים הנכונים בעיניי, רבים הם צעדים נכונים, אבל רוב ההכנה נמצאת בדרג המדיני, ושם הוא צריך למצוא שותפים טובים".

האתגר העיקרי שלו בשנתו הראשונה לתפקיד הייתה לגבש תכנית עבודה רב שנתית לצה"ל, "תכנית גדעון", שמטרתה לייעל את עבודות צה"ל, ניהול הכספים וכח האדם שלו. "קודם כל אני שומע פחות, שזה כבר אומר שגדי משפיע על הצבא", מציין אלוף במיל' משה קפלינסקי. "בנוסף, אנחנו מסתכלים על "תכנית גדעון" וזה גדי. הרבה הרבה מחשבה הושקעה בדבר הזה, הרבה מאוד שנים של עשייה וצבירת ניסיון, עבודה מאוד קשה של לחבר את האנשים אליה. אני חושב שהתכנית נוגעת בדברים הנכונים. היא שוחטת גם פרות קדושות, ולהרבה מאיתנו לא היה האומץ לשים אותן על השולחן ולגעת בהם. כשאני שומע את המעט שאני שומע, זה אומר שהצבא מתיישר עם הרוח הזאת של הצניעות".

"דרך ההתנהגות הלא פוליטית, המאוד ישרה, עם אומץ אינטלקטואלי, יוצרת אדם שהוא לא שנוי במחלוקת", מסכם עפר שלח. "אתה רואה את זה גם בתגובה למינוי שלו בתוך הצבא, ואתה ואני מכירים הרבה מאוד מקרים שמינויים של רמטכ"לים התקבלו בלחשושים כאלה ואחרים. בסוף הצבא הוא גוף של היררכיה ואנשים מקבלים את הסמכות של מי שמונה, אבל הרבה פעמים זה לווה ברטינות ואמירות. במקרה הזה, באופן מלא, הקצינים שתחתיו רואים בו את האיש הראוי להוביל אותם ואני מאוד שמח על זה".

יש עוד לא מעט אתגרים לפנינו, ואייזנקוט הוא האיש שיצטרך לתת להם מענה, כמו גם לעניינים פחות אטרקטיביים, כמו הצטיידות, תכניות עבודה ותקציב. כמי שמאמין שמשימתו העיקרית היא למנוע מלחמה, ורק אם נגזר עליו לצאת אליה, לנצח בה, צריך לקוות שאיזנקוט מביא איתו לתפקיד את התכונה החמקמקה שעליה עמד כבר נפוליאון – מזל.

"אנשים"- שישי ב-18:30