כשהלי לואיס עלתה לאודישן שלה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", היה ברור לכולם שהיא באה לטרוף את הבמה ועוד לפני שבכלל פתחה את הפה לשיר, סטטיק ובן-אל כבר הכריזו שהם מאוהבים בה. "את מגניבה אותי ממש, חלום שלי לשמוע אותך שרה", אמר לה סטטיק. משם הדרך לעבור את האודישן הייתה קלה. מאותו הרגע הלי נכנסה לתכנית על תקן המתמודדת המגניבה, זו שיש לה "סוואג", וכולם היו בטוחים שהיא תגיע לפחות עד הגמר, אבל באופן מפתיע היא נפרדה ברבע הגמר מהתחרות, אחרי שהפסידה בדו-קרב לביטבוקס אלמנט וספגה לא מעט ביקורת על השירה שלה.
למרות הכל, מצב הרוח של הלי עדיין בעננים. "החוויה הזאת שינתה לי את החיים", היא אומרת. "לא האמנתי שזה יגיע לרמה כזאת בה הקהל המהמם לא נתן לי לזוז מטר בלי לבקש סלפי, חיבוק או ספויילר. אתם החיים".
זה לא מאוד מפתיע שהלי (הללויה בשמה המלא), לוקחת את הדברים בפרופורציה. עד לאותו הרגע עליו היא מדברת, בו ניתנה לה ההזדמנות לעמוד על במה ולהופיע מול אנשים, היא עברה לא מעט דברים שחישלו אותה. כשהייתה בת שנתיים ההורים שלה התגרשו, אבא שלה עבר לירושלים, אמא שלה עברה לאשדוד והיא מצאה את עצמה גרה עם סבתה ברמת גן. כבת הבכורה מבין תשעה אחים, יש לה אח אחד מאביה ואמה ועוד שבעה ממערכות היחסים השניות של הוריה. "כל אחד מהם הוא משפחה מבחינתי", היא אומרת. "כל אחד הוא אח עד הסוף. אנחנו כמו קומונה קטנה".
ומה את בעצם?
"אבא שלי הוא אפרו-אמריקאי מסנט לוסיה (מדינת אי קטנה בים הקריבי), הוא עלה לארץ והכיר את אמא שלי שהיא בכלל ממוצא פולני. אבל אני מרגישה יותר אפרו-אמריקאית. זה הצד שגם הביא לי את הסוואג. זה מה שמגדיר אותי ואני מתה על זה שקוראים לי ככה. אני רק מקווה שאנשים לא חושבים שזה באמת השם שלי".
אבל את בכלל גדלת אצל סבתא פולנייה
"בפועל גדלתי בפנימיית הכפר הירוק. הייתי יוצאת הביתה פעם בשבועיים וגם אז לא תמיד חזרתי לבית שלה, אלא הייתי הולכת לישון אצל חברים. חוץ מזה, ראית את סבתא שלי בתכנית האחרונה? גם לה לא חסר".
אז למי את נותנת את הקרדיט על הגידול שלך בעצם?
"חינכו אותי בפנימייה. זה מקום מדהים. הייתי ילדה מרדנית, כמו כל ילד, לא בצורה יוצאת דופן או משהו כזה, אף פעם לא הסתבכתי בצורה קיצונית, אבל אני לא יודעת להגיד לך מה היה יוצא ממני אם לא הייתי הולכת לשם. המדריך שהיה לי בשנות ההתבגרות שלי בפנימייה היה כמו אבא בשבילי. הוא זה שנתן לי מקום ליפול אליו, הוא נתן לי גב והיה לי עוגן. אלה דברים שלא קיבלתי מחוץ לפנימייה. זה היה מקום מדהים לגדול בו. האמת, שגם בצבא התיישרתי עוד יותר. הייתי מ"כית טירונים במחנה 80. אני חושבת שאם תשאל את החיילים שלי, הם יגידו לך שהייתי מפקדת טובה. דוגרית".
"אנחנו לא משפחה כזאת שמדברת על הכל"
בגיל 14, בזמן שלמדה בפנימייה, הלי הבינה שהיא נמשכת לבנות המין הנשי. "הייתי מאוד פתוחה עם זה", היא מספרת. "דיברתי על זה לא מעט, הייתי יוצאת עם בנות, אבל עדיין לא הגדרתי את עצמי כלסבית. הייתי מאוד קטנה. כשגדלתי והתגייסתי לצבא, זה כבר היה ברור לי לגמרי והתחלתי להכריז על זה באופן רשמי".
גם מול המשפחה שלך?
"כמו שאמרתי, לא הסתרתי שום דבר. הם יודעים, אני מדברת על זה בכל מיני מקומות ומעלה סטטוסים ותמונות באינסטגרם, אבל אנחנו משפחה שבאופן כללי לא מדברת על הכל. ככה אנחנו. גם אף פעם לא הייתה לי ההרגשה שאני צריכה לבוא ולעשות שיחה מרגשת כזו. אני לא מרגישה שאני חייבת לאף אחד הסברים על מה שאני עושה".
גם לא לסבתא?
"חוץ ממנה אולי. למרות שכשסיפרתי לה בפעם הראשונה, היא קיבלה את בצורה שלא אהבתי. פולנייה כזאת. מאז פשוט לא העלתי את זה שוב".
את מרגישה שזה עוד משהו שהקשה עלייך בתור נערה מתבגרת?
"תשמע, גדלתי בפנימייה. לכל אחד שם היה את הקטע שלו, אני ממש לא הייתי מיוחדת או מוזרה. זה היה מקום פתוח ומקבל מהבחינה הזאת".
היום את מחזירה קצת? את פעילה בקהילה?
"אני מאוד משתדלת. כשהיה הפיגוע במועדון הלהט"בי באורלנדו ביוני האחרון, אני במקרה הייתי בארה"ב וישר נסעתי לעצרת זיכרון שהתקיימה שם. אני מאוד רוצה גם למנף את זה בערוץ היוטיוב שאני עובדת עליו בימים אלה".
ומה לגבי זוגיות?
"אני יודעת? בדיוק תוך כדי שאני מדברת איתך קיבלתי הודעה ממישהי שכתבה לי 'בואי לא נדבר יותר'. אאוץ'. אז כנראה שלא זו התשובה".
"משהו בי כבה בשנה האחרונה"
כששואלים את הלי מה היא עושה בחיים, היא עדיין קצת מתקשה לתת תשובה חד משמעית. "נראה לי זמרת", היא עונה בהיסוס כשאני שואל אותה את שאלת מיליון הדולר. אבל למרות ההיסוס, אין לה ספק שבעתיד זה בדיוק מה שהיא תעסוק בו. "אני שרה מיום שאני זוכרת את עצמי", היא נזכרת. "אף פעם לא הרגשתי שיש לי בכלל אופציה אחרת לעשות משהו אחר. החיים שלי מכוונים לשירה מההתחלה ואני גם אגיע לזה. אני יודעת".
בהלך השנה האחרונה, מאז שהשתחררה מהצבא, היא בעיקר הייתה על קו ישראל ניו-יורק במטרה ליצור לעצמה את הפלטפורמה שתעזור לה להתפרסם. "יש לי חבר מאוד קרוב בשם עידן ברזני שעובד שם בתור צלם", היא מספרת. "אני נוסעת אליו בערך פעם בחודש והוא עוזר לי להקים את ערוץ היוטיוב שלי. זה הולך להיות ערוץ שמדבר על החיים שלי, על הדרך שלי להגיע לאיפה שאני רוצה, על מערכות יחסים ועל כל מה שקשור אליי. הוא גם זה שמייעץ לי בכל מה שקשור לאלבום שאני עובדת עליו. תוך כדי אני גם מקבלת ממנו עבודות כמו לתאם פגישות ולעזור בימי צילום".
בשנה הזו, בה נסעה בלי סוף וניסתה למנף לעצמה קריירה וזהות, הלי תפסה שמשהו בה כבה. "בשנה האחרונה התחלתי לעבוד נון סטופ", היא אומרת. "הבעיה היא שמרוב עבודה, הרגשתי שאיבדתי את הרגש. הפכתי לרובוט מחושב". בדיוק ברגע הזה היא תפסה את עצמה והחליטה ש"הכוכב הבא לאירוויזיון" זו בדיוק החוויה שהיא צריכה. "הרגשתי שבעידן היוטיוב והאינסטגרם שכל כך התרכזתי בהם, אני צריכה חוויה משמעותית. אז עשיתי עצירה מהכל והלכתי על זה".
למרות שזה נגמר בהדחה שלך ברבע הגמר, זה היה שווה את זה?
"תשמע, למדתי לעבוד עם רקדנים והרמתי שואו שלם שהוא שלי. אמנם זה היה משולב עם קצת לחץ, אבל זו הייתה חוויה מדהימה. למדתי המון. התכנית העירה אותי ונתנה לי קצת דחיפה לחיים. פתאום כל הרגשות התעוררו. פחדתי, בכיתי, התעצבנתי".
התעצבנת על השופטים?
"תראה, אני מעריכה אותם מאוד, אבל בשיר הראשון ברבע הגמר הם נתנו לי הערה שאני צריכה להביא יותר ווקאליות ואז בשיר השני העירו לי שאני צריכה להביא יותר שואו, אז הם קצת סתרו את עצמם, אבל אני מקבלת הכל באהבה, גם הם בני אדם. לקחתי את מה שהם אמרו לתשומת ליבי ואעבוד על זה".
ובכל זאת, חושבת שהיה מגיע לך לעלות ולא לביטבוקס?
"אני לא יודעת למי הגיע מה, אבל אני יודעת שלי הגיע לעלות לחצי הגמר".
מה הפנטזיה שלך לעתיד?
"להמשיך לעשות את מה שאני עושה. אני מדמיינת את עצמי משתפרת כל הזמן. המצב האידיאלי מבחינתי זה שאני אתפרנס ואחיה כמו שצריך מהמוזיקה. אם זה בארץ ואם זה בחו"ל".
ומתי נראה תוצרים שלך?
"עוד השנה. יש למה לצפות".
"הכוכב הבא לאירוויזיון 2017": שלב חצי הגמר בשני ב-21:00, קשת, ערוץ 2