גם אתם מרגישים שהטלוויזיה התמימה שמוצבת אצלכם בסלון הפכה למרכז הבית מבלי ששמתם לב? אתם לא לבד. קופסת הקסמים הקטנה הזאת הפכה לאחד מהדברים שהכי משפיעים על חיי היומיום שלנו ובואו נודה באמת – כולנו מכורים. השבוע עולה ב"קשת" התכנית החדשה "תדליקו" שחושפת את כל מה שאנחנו, הצופים, באמת חושבים על מה שאנחנו רואים. לכבוד פרק הבכורה אספנו משורה של מחקרים וסקרים שנעשו ברחבי העולם, את כל המספרים מאחורי ההתמכרות.
כמה זמן מהחיים אתם מעבירים מול הטלוויזיה?
מדי שנה מעבירה המשפחה הממוצעת כ- 1,460 שעות מול הטלוויזיה, מה שמסתכם ב-4 שעות יומיות לפחות. נשמע כמו בזבוז זמן? תופתעו לגלות ששבועיים שלמים מחייכם יעברו בחיפוש אחר השלט, כי איך אפשר בלי לזפזפ. כן, קראתם נכון: 5 דקות ו-35 שניות בשבוע יעברו עליכם בהזזת הכריות של הספה, פינוי העיתונים מהשולחן, צעקות על בן הזוג – כל זה בשביל למצוא את השלט הנכסף דווקא על השולחן בסלון, חשוף לעיני כל. אם תהיתם, נשים מבלות פחות זמן בחיפוש מאשר גברים (לא שאנחנו רומזים פה למשהו).
ריב על תכנית טלוויזיה הוא עילה לגירושין?
בואו נבחן את הממלכה העדינה שבינה לבינו: מיליוני אנשים אולי מבטיחים לאהוב עד שהמוות יפריד ביניהם, אבל יכול להיות ש״עד שהשלט יפריד ביננו״ זה הנוסח המתאים: רבע מהזוגות מבלים את הערב בנפרד בגלל ריבים על תכניות הטלוויזיה. היא רוצה "האנטומיה של גריי" והוא רוצה צ'מפיונס, מה שמוביל לא מעט בני זוג למצוא את עצמם בחדרים נפרדים בבית, כל אחד ומסכו הוא.
אם בבית שלכם שוכן שלום טלוויזיוני שמאפשר לכם להתכרבל מול דיון סוער של ״פוליטיקה עם עודד שחר״ - מזל טוב, אתם חלק מ-15% של זוגות ברי מזל שהצליחו להתפשר ולצפות יחד באותה התכנית. אגב, לא שאנחנו רוצים לחרחר ריב חלילה, אבל מחקרים מוכיחים שרוב הסיכויים שהנשים יהיו אלו שיוותרו לטובת זמן איכות זוגי. ואם בזמן איכות עסקינן, בטוח יצא לכם להיתקל בסיטואציה הבאה: אתם יושבים עם בן הזוג וצופים בסצנה רומנטית מהתכנית האהובה עליכם. המתכונת ידועה ומוכרת: היא מביטה בו, הוא מביט בה, הם מתקרבים לאט, המוזיקה מתגברת ואתם יודעים שעוד רגע זה קורה ונשיקה סוחפת תמלא את המסך. אם אתם חיים בשביל רגעים כאלה (הרי כולנו צריכים להיות קצת מוצפים רגשית לפעמים) רוצו להשיג לינק לספיישל הוולנטיינס של "Good Day Tulsa", שמחזיקה בשיא הגינס של הנשיקה הארוכה ביותר בתכנית דרמה: 3 דקות ו-47 שניות של אהבה דביקה.
האור שבקצה המנהרה
כשיורד הערב אתם חוזרים עייפים מהעבודה ורק מתים להיכנס מתחת לפוך ולעצום עיניים? אז זהו, שבפועל זה לא מה שקורה: מסתבר שאנחנו לא הולכים לישון כשאנחנו עייפים אלא כשהתכנית האהובה עלינו מסתיימת. אם אתם מאלה שלא מחזיקים מעמד ומתחילים לנקר עד שאתם נרדמים מול הטלוויזיה כדאי שתדעו: לא רק שאתם נתונים למתקפת בדיחות של כל הסובבים אתכם, שינה מול האור הבוקע מהמסך יכולה לגרום לכם עייפות ולדכדוך (אולי בכל זאת כדאי לנסות כיבוי אורות מוקדם).
גם הילדים שלכם הפכו לחלק מהתופעה: אם בעבר היינו הופכים שמיים וארץ כדי למצוא את הדרך הכי יצירתיות להעסיק אותם, הימים השתנו: כל ילד שיחגוג את יום ההולדת השביעי שלו יבלה שנה שלמה מחייו מול הטלוויזיה, שהן למעשה יותר שעות מול מסך מאשר מול הלוח של בית הספר. כשיגדל אולי גם הוא יקבל טלוויזיה בחדר, כמו רבע מבני הנוער בבריטניה (והמספרים רק הולכים ועולים). אז נכון, זה נראה מדאיג ולרובכם בטח נדלקת עכשיו נורה אדומה מסנוורת, אבל מחקר של אוניברסיטת לונדון אולי יסייע לכם לנשום לרווחה: ילדים שצפו שלוש שעות ומעלה מדי יום, הקדימו את חבריהם לכיתה שצפו פחות משעה ביותר משלושה חודשים של למידה (במה הם צפו - זה כבר למחקר אחר לגמרי).
כמה קלוריות שורפים בכל שעת צפייה?
אם עדיין לא יצאתם מגדרכם רשמו לפניכם את הנתון הבא: כל שעת צפייה בטלוויזיה עשויה לקצר את חייכם ב-22 דקות שלמות. נשמע מרתיע, אבל יש גם חדשות טובות: חוקרים מ"הרווארד" טוענים ששעת צפייה תשרוף לכם כ-46 קלוריות, שזה קלוריה שלמה יותר ממה שתכניס לגופכם חצי בננה.
ועכשיו: פר-סו-מות! אנחנו רצים למקרר, מוציאים נשנושים, מבקרים בשירותים או עוצרים להתעדכן מה חדש באינסטוש, אבל בהפסקת הפרסומות הארוכה בעולם הייתם יכולים להספיק הרבה יותר: 13 שעות, 5 דקות ו-11 שניות שלמות של ניסיונות מאומצים כדי למכור לכם סנדוויץ׳, מה שנקרא - פרופורציות. ואם מדברים על פרופורציות, בפעם הבאה שחברה שלכם אומרת שהיא רק מסיימת לראות את הסדרה ובאה, כדאי שתבדקו טוב טוב בכמה זמן מדובר: בשנה שעברה שידרה רשת "פוקס" ביפן את כל הפרקים של הסדרה NCIS ברצף, מהפרק הראשון של העונה הראשונה ועד הפרק האחרון של העונה העשירית, מה שהפך לשידור הטלוויזיה הרצוף הארוך בעולם של סדרה אחת. 234 פרקים ששודרו על פני 11 ימים תמימים (פלא שהפכנו לבטטות כורסא?).
בין ממירים לצלחות
ואחרי שנרגענו, בואו נדבר קצת חומר מקומי, כי בכל זאת אין כמו בבית: תכנית הטלוויזיה הראשונה בישראל שודרה ב-1966 בשעה 12:18 בדיוק. התכנית הלוהטת שנכנסה אל דפי ההיסטוריה, אחרי נאומים קצרים של הלורד רוטשילד ושל אבא אבן, נמשכה, תחזיקו חזק, עשרים וחמש דקות של שכרון חושים. שנתיים מאוחר יותר התרחש השידור הראשון של ערוץ 1, שידור חי ממצעד צה״ל ביום העצמאות, וב-1969 הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר גם בסופי שבוע, וטוב שכך. זה מה שאפשר לנו להתחמם בכסאות לקראת המשדר הנצפה ביותר בתולדות מדינת ישראל: גמר אירוויזיון 1999 ששודר במוצ"ש וזכה ל-48.2% רייטינג. דוז-פואה. בעורפו נושף, אגב, משדר הגמר של "מאסטר שף" מהשנה שעברה עם 46.6% אחוזי צפייה.
ואיך נראית התפלגות המקלטים שאלתכם את עצמכם? ירושלים היא אולי בירת ישראל, תל אביב היא מוקד תרבותי, באר שבע היא בירת הנגב - אבל נראה שיש לנו גם בירת טלוויזיה מפתיעה ביותר: אשקלון היא אלופת הארץ באחזקת טלוויזיות - 99.3% מהאשקלונים הם הבעלים של מקלט אחד לפחות. אבל כדי לצפות מסתבר שצריך קצת יותר מזה: ל-61.8% ממשקי הבית בישראל יש מנוי לכבלים או ללויין בעוד 16.3% מאיתנו סומכים על צלחת שהתקינו על גג הבית בתקווה שתקלוט את התדרים החשובים באמת.
ומה אנחנו חושבים על מה שאנחנו רואים?
בואו נודה באמת: חלק גדול מההנאה שאנחנו מפיקים נובעת מהכיף הבלתי מוסבר שאנחנו חשים כשאנחנו מביעים את דעתנו על מה שאנחנו רואים: כולנו צועקים על שופט הכדורגל, מדברים לפרשני החדשות והופכים למשתתפים בשעשועון האהוב עלינו מהבית. החל מהשבוע (ימי חמישי ב-22:30) משפחות "תדליקו" יתנו לכם הצצה לסלון שלהם ותגלו מה אנחנו באמת חושבים על כל התכניות האהובות עלינו.
"תדליקו", ימי חמישי ב-22:30, ערוץ 2