קל מאוד להתאהב באיה גונן וקשה שלא להיסחף ולהתייפח מסיפור חייה המאתגר. בגיל 24 בלבד, חודשים ספורים לאחר לידת בתה, בזמן שבכלל הייתה אמורה לבלות בבתי קפה, בחופשת לידה, בשיחות על לילות ללא שינה וגזים, היא מתבשרת שיש לה סרטן השד. ומאז דומה שהגידול הופך לכדור שלג מפחיד במיוחד. את הסיפור שלה ושל תומי, בעלה התומך, פגשנו אתמול ב"היום בעוד שנה" (רביעי ב-21:00, ערוץ 12). השניים חשפו את היסטוריית הסרטן, הפרכוסים, ניתוחי הראש וההריונות שנאלצו להפסיק בשל הבעיות הבריאותיות.

במפגש עם אסי עזר, הם הגיעו כשהם נחושים להביא אח או אחות לליה המתוקה. "היום בעוד שנה יהיה לנו תינוק", הם אמרו בהתרגשות, ציפייה וחששות. התהליך: פונדקאות בגיאורגיה. בסופה של שנה, הם הצליחו במסע מרגש מאין כמותו והיום הם הורים מאושרים לשתי בנות מקסימות.

עוד ב"היום בעוד שנה":

אבל מה באמת קרה שם לאורך הדרך? ב-10 באוקטובר 2017, כתבה גונן פוסט בו היא מגוללת את המסע שעברה. היא כותבת אותו מחדר טיפול יום, בבית החולים עין כרם, שעה שהיא מקבלת את הכימותרפיה בפעם המי יודע כמה. זה קורה שבע שנים בדיוק מאז הגילוי הראשוני שלה למחלת הסרטן. גונן הביאה מהבית זר (מיום ההולדת של בתה ליה), היא מניחה אותו על הראש וברגעים המיוחדים האלו – גם מצולמת לתוכנית באחד מהקטעים המרגשים שלא שודרו על המסך.

"אמרו לי כמה שאני שליחה... אני חליתי ואני שליחה של הסרטן. הייעוד שלי הוא לעזור לנשים אחרות שחלו, שנמצאות בתחילת הדרך וגם להעלות אתה מודעות. אני מאמינה שאם יש מישהי שחס וחלילה תגיע למקום הזה, ואולי תזכור את הפוסט הזה שהיא קראה ותראה מה עברתי בשבע השנים האחרונות ואיך אני וכולם מתמודדים, אז זה ייתן לה אופטימיות וחוזק להתמודד עם כל הדבר הזה. אני באמת מאמינה שאין דרך אחרת – חייב להילחם. פשוט".

לפני כן, מקריאה גונן את הפוסט המרגש שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה.

"10.10.2010. חוגגת 7 שנים לגילוי המחלה. חוגגת?? כן, חוגגת. חוגגת את היותי כאן, חיה את חיי.

חודש המודעות לסרטן השד מתפרסם בכל מקום, קמפיינים ואתגרים. אז גם אני אותגרתי... חודש שביעי להריון, גוש בשד, הרופאים - גוש חלב, 4 חודשים אחרי לידה, גיל 24, מסתגלת לאמהות, סרטן שד, ניתוח, שנה של טיפולים, כימו, ביולוגי, הקרנות- הכל כלול. פרידה מהשיער הארוך, קרחת, נפיחות, הנשיות נפגעת.

חוגגים את סיום הטיפולים, עובר שבוע, אבא שלי נפטר, מותיר חלל עצום. שנתיים של שקט, בדיקות ומעקבים. הסרטן כנראה יישאר כזיכרון.  

בוקר יום שני, מתעוררת בפרכוסים, טומי מחזיק לי את הלשון, ביד השנייה מרחיק את ליה. טיפול נמרץ, גרורה במוח, המחלה מקבלת תפנית. ניתוח ראש, חצי ראש מגולח ומצולק, הקרנות   כירורגיות, סטרואידים, נפיחות, ליה כבר בת 4,  מדברת על אחים, בבטחון אני מבטיחה, עד כיתה א' יהיו, יש הרבה זמן עד אז, הכל יסתדר, אני בטוחה. 

שנה עוברת, חזרה לשגרה, היד על הדופק, בדיקה שגרתית, מופיעה גרורה, נכנסת לניתוח ראש, הקרנות כירורגיות. די, נמאס!

מתחזקת, ממשיכה הלאה, אין ברירה, החיים ממשיכים. עברה חצי שנה, לא להאמין, שוב היא חזרה, יאללה, ניתוח 'בקטנה', הצעתי לעשות רוכסן, הקרנה כירורגית, כדורים ושאר ירקות.בעל אופטימי, אך עם היד על הדופק. נלחמים, לא עוצרים. יומיים לפני יום הולדת 30, אחרי חצי שנה של שקט, לא להגזים, צריך קצת אקשן, בדיקה שחוזרת, הפעם החליטה לבקר ליד העין.

אופס, אני בהריון.

החלום מתנפץ במהרה, צריך לעשות הפסקה, בדרך להפסקה, בעיניים בוהקות, טומי מבטיח לי, יהיו לנו עוד ילדים. אז כבר לא אספר לליה, בינתיים לא יהיו לה אחים. נפרדת מההריון, חודש הקרנות, נסיעות יום יום להדסה. מסכה נוראית שמועכת כל נים בפנים. מחליטים על טיפולים, כימו וביולוגי, על שולחן הרופאה הודעתי, לא לפני שימור פוריות. טומי בלחץ, אין זמן. "יש זמן להכל", כך הרופאה אומרת.

חודש של פוריות, זריקות, הורמונים, מתקבלים באהבה. מקפיאים עוברים, חושבים על פונדקאות,  מחליטים על גיוס המונים. מצליחים לגייס חצי מהסכום. כנגד כל הסיכויים, על אף כל המכשולים, אנחנו כאן, משפחתי ואני, בעיצומו של תהליך, אוטוטו נהיה הורים לשתיים, אוטוטו לליה תהיה אחות. הבטחתי עד כיתה א', זה קורה בכיתה ב'.

זהו הנצחון שלי, שלנו.

לאורך כל הדרך, עליות וירידות, לפעמים אוהבת את עצמי, לפעמים קצת פחות. לפעמים מוותרת  עצמי ולעיתים לא. שינויים פיזיים, נפשיים, בלי הפסקה. הסביבה מכילה אבל לא באמת מבינה. בעל שמזמן הפך לרופא, בחור צעיר שסוחב על גבו כל כך הרבה. ילדה שנולדה למציאות מסויימת, לכן היא כל כך מיוחדת. משפחה תומכת, חברות חדשות לחיים. אני כאן, מאושרת, לא מושלמת אבל שלמה.

היום, אני מאפשרת לעצמי  לא תמיד להיות הגיבורה, גם לי מגיעה המנוחה. 7 שנים עברו, לא תמיד היה רק רע, היה גם טוב, התבגרתי, התעצמתי. חיה את חיי ומאמינה שהחיים הם כאן ועכשיו. לא מחר ולא אתמול.

הכל תלוי בנו, החוזק הנפשי, ייתן לגוף את הכוח. יש בנו את הכוח לרפא את עצמנו. אז אני כאן, עם כתר על הראש, בחדר טיפול יום, מקבלת את החומר באהבה, מבחינתי הוא האוויר שאני נושמת, תודה על האפשרות לקבל טיפול.

>> החלטתם לעשות שינוי והצלחתם? שתפו את הסיפור שלכם כאן 

"היום בעוד שנה", רביעי, 21:00, קשת 12