14 שנה - זה פרק הזמן שעשוי לחלוף מהיום שבו סטודנט טרי לרפואה נכנס בפעם הראשונה לכיתת הלימוד ועד שהוא הופך לרופא מומחה. בדרך יש שבע שנות לימוד מתוכן שנת סטאז' מעשית אחת, בין ארבע לשבע שנות התמחות, מבחנים בלתי נגמרים ותורנויות ארוכות בנות 26 שעות שלא מסתיימות גם כשחוזרים הביתה.

בשבוע הבא "המתמחים" תחזור בעונה חדשה ועוצרת נשימה (ערוץ 12), עם חמישה מתמחים חדשים שבחרו לוותר על החיים שלהם בשביל להציל חיים של אחרים. המשפחה, החברים ובני הזוג, כולם זזים הצידה כשצריך להפשיל שרוולים ולהחליף מסתם בלב או להסיר גידול מסוכן מגזע המוח. מה נדרש כדי לעשות את הצעד הראשון בעולם הרפואה, איפה שמים את הראש במהלך משמרת ארוכה ואיך תכונות האופי שלכם הן שיקבעו בסופו של דבר לאיזו התמחות תגיעו?

הטובים לרפואה

תנאי הקבלה ללימודי הרפואה בישראל הם מהגבוהים בעולם. הם מבוססים על שקלול ציוני הבגרות והפסיכומטרי, לעיתים לצד מבחני אישיות כמו בחינות מו"ר ומרק"ם. מועמדים עם ציון פסיכומטרי שנמוך מ-700 יתקשו להתקבל ללימודי הרפואה. תנאי הסף הגבוהים גורמים לכך שחלק מהישראלים פונים ללימודי רפואה בחו"ל, בעיקר באיטליה, הונגריה ובמדינות מזרח אירופה כמו אוקראינה, מולדובה, בלארוס וליטא.

לימודי הרפואה הם עסק לא זול בכלל - שכר הלימוד יכול להסתכם ב-70-80 אלף שקלים לתואר, שנמשך כאמור שבע שנים לרוב. מדובר בלימודים אינטנסיביים מאוד, כאלה שאי אפשר באמת לעבוד במהלכם ולהתפרנס. "קשה לעבוד תוך כדי, רוב הסטודנטים לרפואה בישראל לא מצליחים לקיים את עצמם באופן גורף", מעיד מתמחה ותיק, "אני נאלצתי לעבוד בלילות בשתי עבודות במקביל כי לא באתי ממשפחה שיכולה להוציא עליי כסף, אבל רוב החברים שלי ללימודים עבדו בקטנה, שש-שמונה שעות בשבוע".

אמור לי מה ההתמחות שלך ואומר לך מי אתה

סטודנטים שסיימו את שנת הסטאז' יכולים לבחור בין עשרות התמחויות שונות - מכירורגיה וקרדיולוגיה, דרך גניקולוגיה ורפואת ילדים ועד אורתופדיה וגריאטריה. חלקן ארוכות מאוד כמו כירורגיה ואורתופדיה שנמשכות בדרך כלל שש או שבע שנים וחלקן קצרות יותר כמו רפואת משפחה שנמשכת שלוש או ארבע שנים. הסטודנטים בוחרים את תחום ההתמחות לפי המקצוע שאליו הם נמשכים, התנאים בתקופת ההתמחות, אופציות להשתכרות בעתיד ולפעמים, זה בכלל עניין של אופי.

"אורתופדים הם עם, רופאי ילדים הם עם וגינקולוגים הם עם. זה ממש כמו עדות, לכל אחד הסגנון והמאפיינים שלו", מספרת מתמחה. "פנימאים ונוירולוגים נחשבים לחבר'ה החכמים", מעיד מתמחה, "כירורגיים הם לרוב מאצ'ואים שתקנים, פחות אנשי דיבור, ומסתכלים על דברים בצורה פחות רגישה. רופאי ילדים ומשפחה לעומת זאת נחשבים ליותר נחמדים, לבביים ואוהבי אנשים. הם ה'דובוני אכפת לי' של הרפואה".

ההתמחויות שונות מאוד זו מזו ולא רק בהתמשכות שלהן. "בחירת ההתמחות היא צומת דרכים משמעותי. יש עץ בחירה שיכול לקחת אותך לכל כיוון", מספרת מתמחה, "אתה יכול להיות פתולוג ולשבת כל היום מול מיקרוסקופ, רדיולוג שרק יושב ומסתכל על מחשב ובכלל אין לו אינטראקציה עם חולים או לעסוק בכירורגיה שהיא לרוב יותר דורשנית ומערבת עבודה עם הידיים".

בשנים האחרונות, סטאז'רים נאלצים להילחם בשיניים על ההתמחות שהם רוצים: "התחרות גדולה מכיוון שיש עודף גדול של רופאים צעירים. בוגרי רפואה רבים מגיעים מחוץ לארץ כדי לעשות סטאז' והתמחות בישראל, אבל יש מספר תקנים מסויים ומוגבל. כולם מתחרים על אותם התקנים. חלק מנתבים את עצמם למקצועות פחות פופולריים, אחרים הולכים לפריפריה ויש כאלה שלא ממשיכים ברפואה".

המתמחים, עונה 3 (צילום: מתוך "המתמחים", באדיבות ספורט 1)
צילום: מתוך "המתמחים", באדיבות ספורט 1

לשים את הראש במיטת טיפול נמרץ

תורנות המתמחים בישראל היא מהארוכות בעולם - 26 שעות. בארצות הברית, לדוגמה, מתמחים בשנתם הראשונה עובדים כ-16 שעות במשמרת ובשנה השנייה 24 שעות. באוסטרליה, תורנות של מתמחים נמשכת 16 שעות בלבד. באירופה, מתמחים עובדים בסך הכל כ-48 שעות שבועיות. לצורך השוואה, מתמחים ישראלים עובדים קרוב ל-300 שעות בחודש בממוצע.

במהלך תורנות יש מעט מאוד זמן לישון ולאכול ולא תמיד יש איפה. בחלק מבתי החולים יש חדרי תורנים מסודרים עם מיטות והסדרים עם בתי קפה ומסעדות בקניונים הסמוכים. בבתי חולים אחרים, לפעמים אין ברירה אלא לישון על הספה בחדרי הבכירים ולאכול את מה שיש זמין באותו הרגע במטבח המחלקתי.

"יש את ארוחות התורן מהמטבח שזה משהו מביך שאי אפשר אפילו להסתכל עליו", מספרת מתמחה, "אז או שאתה דואג לעצמך ומביא או שאתה אוכל את הלחם השחור עם הגבינה מהמקרר". מתמחה אחר מוסיף: "הבעיה היא לא רק למצוא משהו לאכול, אלא גם למצוא זמן לאכול בתורנויות העמוסות. אם אתה תורן במיון ואתה נעלם ל-20 דקות כדי לאכול, המיון יכול להשתגע בזמן הזה".

"בחדרי הרופאים הבכירים יש ספה וזה המקום לשים בו את הראש. לפעמים קורה שאת ישנה באחת המיטות של המיון או בטיפול נמרץ", מספרת מתמחה, "את בעיקר רוצה לשים את הראש, לא אכפת לך ממש איפה. לפעמים אפשר להירדם בטעות על השולחן במיון מול המחשב".

"קרה לי פעם שהלכתי לישון בשש בבוקר במשרד של מנהל המחלקה, שמתי שעון לשבע וחצי והוא לא צילצל", נזכר מתמחה, "הוא מצא אותי בבוקר ישן במיטה, זאת הייתה סיטואציה מוזרה ומפדחת. קרה שהייתי בטיפול נמרץ ולא רציתי לעזוב אותו ליותר מדי זמן כי בכל רגע יכולים לקרוא לי להחייאה מעכשיו לעכשיו, אז מצאתי מיטה פנויה בין החולים, כיביתי את האורות מעליה והלכתי לישון".

שכר גבוה? תלוי איך מסתכלים על זה

דוח הממונה על השכר במשרד האוצר לשנת 2018 העלה, כי השכר הממוצע של סטאז'ר עומד על כמעט 10 אלף שקלים, בעוד ששכר של מתמחה יכול לקפוץ ל-25.4 אלף שקלים בממוצע, תלוי בתחום ההתמחות, בית החולים וכמות התורנויות. אם מחלקים את הסכומים לשעות העבודה המרובות ולתורנויות הארוכות שמתקיימות לרוב גם בסופי השבוע, מגלים כי השכר פר שעה לא מאוד גבוה.

מספר התורנויות משתנה מבית חולים לבית חולים ומהתמחות אחת לשנייה, אבל מדובר באיזור השבע-שמונה תורנויות בחודש, כשבחודשים העמוסים המספר יכול להאמיר גם לתשע תורנויות. לרוב, מתמחים מעבירים שלושה מתוך ארבעת סופי השבוע בתורנות בבית החולים.

חוזרים לתיכון

ההיררכיה בין הסטאז'רים למתמחים לרופאים הבכירים מוכרת ומקובלת, בתחומי התמחות מסויימים יותר מהאחרים. "יש מקומות שזה מאוד בולט ומקובל ויש כאלה שפחות. במקצועות הכירורגיים זה מאוד בולט, זה הכי כמו להתחיל תיכון ולהרגיש 'פרשמן'", מספרת מתמחה, "בילדים לעומת זאת זה הרבה פחות מורגש, כולם בגובה העיניים ותמיד יש למי לפנות. כולם שווים".

"זה גם עניין של גיל ואיפה אתה נמצא בחיים", מוסיף מתמחה, "הסטאז'רים הם לרוב חבר'ה צעירים והבכירים הם טיפה יותר מבוגרים. רוב הזמן אתה מסתובב עם מתמחים לא רק בגלל שיקולים היררכיים, אלא כי יותר מעניין אותך לדבר איתם. אתה בסוג של טירונות וכיף לך לחלוק עם החבר'ה, לבכות להם על דברים ולצחוק איתם על הבכירים. זה כיף ומגבש".

עבודת המתמחים בבית החולים לא כוללת רק אבחונים מצילי חיים וביצוע פרוצדורות וניתוחים, אלא גם לא מעט עבודות שחורות. "ככל שאתה צעיר ופחות מנוסה, כך תעשה את העבודות היותר שחורות, כמו לקיחת דם, אק"ג וליווי חולים לבדיקות", מתאר מתמחה, "אתה צריך לג'נגל בין המון דברים, ותמיד הכל בלחץ. כשאתה נהיה ותיק, בדיקות דם ואק"ג הופכות לבזבוז זמן כי בזמן הזה אתה יכול וצריך לקבל החלטות. מהות הרופא היא קבלת החלטות בתנאים של אי ודאות, וככל שאתה יותר זמן תחת לחץ, ככה אתה מסתגל. רפואה לומדים גם דרך הרגליים".

מבחן שלא נגמר

תוך כדי ההתמחות המתמחים ניגשים לשני מבחנים גדולים, שמבלי לעבור אותם לא יוכלו לסיים את ההתמחות: מבחן שלב א' ומבחן שלב ב'. שלב א' הוא עיוני ובכתב, שלב ב' הוא בעל פה ומתקיים בסבב תחנות בהן נמצאים רופאים בכירים שבוחנים את המתמחים דרך סדרת מקרים רפואיים שמוצגים בפניהם. למבחן הראשון המתמחים ניגשים בדרך כלל באמצע ההתמחות ולמבחן השני לקראת סיום ההתמחות.

בנוסף למבחנים האלה, יש גם מבחנים בלתי נגמרים מול הרופאים הבכירים כחלק מהעבודה השוטפת במחלקה. "יש מצגות, מאמרים ומבחנים בתוך המחלקה כדי שכשהמתמחים יגיעו למבחן שלב א' הם יהיו מוכנים יותר וזאת לא תהיה הפעם הראשונה שהם פותחים את הספרים", מסבירה מתמחה.

המתמחים, עונה 3 (צילום: מתוך "המתמחים", באדיבות ספורט 1)
צילום: מתוך "המתמחים", באדיבות ספורט 1

שאלת המחיר

תקופת ההתמחות מלווה במחירים אישיים לא פשוטים שהמתמחים נאלצים לשלם. במהלך ההתמחות מרבית המתמחים נישאים, מקימים משפחה ומביאים ילדים לעולם וזה דורש תיזוז בלתי אפשרי בין הבית לקריירה.

"זה סופר מאתגר וקשה. מדובר בייסורי מצפון וניסיון אינסופי לשלב בין שני העולמות האלה", מספרת מתמחה שהביאה לעולם שלושה ילדים במהלך תקופת ההתמחות, "יש לך שני עולמות מלאים שמתרחשים במקביל ואת צריכה לשלב ביניהם, זה בלתי אפשרי. את חוזרת הביתה בשבת בבוקר מתורנות שהתחילה בשישי בבוקר ויש לך שלושה ילדים שלא ראו אותך 24 שעות ורוצים אותך. במקום ללכת לישון את צריכה להאכיל את שלושתם ולתת לכל אחד את הזמן שלו. עד שלא חיים את זה, אי אפשר להבין".

"לפעמים אני חוזר הביתה אחרי שהיה לי את היום הכי נורא בעולם - מטופל נפטר, הייתה החייאה קשה או שמישהו היה אלים במיון, ואשתי מדברת איתי על זוטות וקשקושים, 'הגננת אמרה ככה וככה'. אתה רק מהנהן אליה, לא תשליך עליה את הטראומות שלך", מספר מתמחה, "מספיק היא צריכה להתמודד עם ההשלכות של הקריירה שלך עליה ועל השאיפות שלה. יש מחיר זוגי ומשפחתי, אבל בסוף ההתמחות נגמרת ואז כמומחה אתה יכול לבחור האם להישאר בעבודות בבית החולים עם השעות המאוחרות, הטלפונים בלילות וההקפצות, או ללכת לקהילה ולעבוד בצורה יותר רגועה ולהרוויח בצורה יותר נורמלית".

גם לשבת עם חברים בערב, לשתות ולהשתחרר הופכת למשימה לא פשוטה אחרי יום ארוך ומורכב בבית החולים. "נורא קשה להסביר את ההקרבה האינסופית הזאת. כל תורנות היא כמו מלחמה, ואחרי התורנות זה כמו פוסט טראומה", מתארת מתמחה, "אני מכורה לזה, אוהבת את זה מאוד ונהנית ללכת לתורנות, אבל כשחוזרים ויושבים בערב אצל חברים, הם צוחקים על יין או בירה ואת קולטת שהם חיי. את אומרת, רגע, פה מעבר לגבול מתרחש משהו שאתם בכלל לא מבינים. זה עולם ומלואו".