השנה היא 1960 והמדינה היא מהשלוות ביותר בעולם - פינלנד. באותו בוקר קריר מצא נגר מקומי מחזה שלעולם לא יצליח להוציא מראשו: בקרבת אגם בודום הוא נתקל בשאריות אוהל ובו הגופות של מליה ירמלי ביורקלוּנד בת ה-15, אניה טוּליקי בת ה-15 וספו אנטרו בן ה-18. גופתה של ביורקלונד נמצאה ללא רוח חיים על חלקו העליון של האוהל, כשהיא ערומה בפלג גופה התחתון. על פי הדיווחים, היא נדקרה מספר פעמים לאחר מותה ונמצאה שוכבת בסמוך לבן זוגה, נילס וילהלם גוסטפסון, אשר היה מחוסר הכרה. הוא היה היחיד ששרד את התקרית האלימה, אך הוא סבל מזעזוע מוח, לסת שבורה ושטפי דם בפניו.

היום, ה-4.6, הוא יום השנה לאחד מתעלומות הרצח המורכבות ביותר בהיסטוריה של סקנדינביה. באותו בוקר אזרחי פינלנד הזדעזעו לשמוע על הרצח האכזרי של נער ושתי נערות באגם בודום, אשר נמצא בדרום המדינה, והם לא תיארו לעצמם עד כמה הסיוט הזה יכול להתפתל, להשתנות ולהפתיע אותם בשנים שעוד יבואו.

חקירת הרצח ההמוני נגררה עשרות שנים כתוצאה מסדרה של כשלים מקצועיים מצד הרשויות, אשר נבעו בעיקר מן העובדה שהם חיבלו בזירת הרצח. על פי הדיווחים, כוחות המשטרה לא תחמו את המקום או זימנו את חוקרי המז"פ. כתוצאה מכך, זירת הרצח לא תועדה וראיות רבות הושמדו. החקירה הראשונית הצליחה לקבוע כי התוקף המסתורי רצח את בני הנוער מחוץ לאוהל שלהם באמצעות סכין וחפץ קהה. למרות זאת, הרשויות מעולם לא הצליחו למצוא את כלי הרצח.

רשויות האכיפה חשדו במספר אנשים לאורך השנים, אך שני חשודים נקשרו לפרשה יותר מכולם: קארל וולדמר גילסטרוּם והאנס אסמאן. במשך השנים, גילסטרוּם היה החשוד העיקרי בפרשת הרצח. הוא היה מוכר באזור בתור מוכר הקיוסק המרושע אשר נהג לגלות עוינות כלפי המטיילים באזור. מקומיים סיפרו שהוא היה אדם אלים ומופרע, אשר היה קורע אוהלים וזורק אבנים על תושבי האזור. רבים העריכו שהוא הרוצח המסתורי, אך כוחות המשטרה מעולם לא מצאו ראיות שקושרות אותו באופן ישיר לתקרית המזוויעה. הוא גם הודה מספר פעמים שהיה אחראי לרציחות - אך בשנת 1969 הוא טבע באגם בודום, ככל הנראה כתוצאה מהתאבדות.

אסמאן היה תימהוני שגר כמה קילומטרים מזירת הרצח. לאורך השנים גובשו מספר תאוריות אשר קושרות אותו לרצח ההמוני באגם, כולל אחת שגורסת שהוא מרגל של ארגון ה-KGB שיצא מדעתו. אך על פי כן, המשטרה המקומית הצליחה לקבוע מעבר לכל צל של ספק שהוא שהה בגרמניה בזמן התקרית – ועל כן, שמו נוקה מהפרשה.

תעלומת הרצח נותרה לא מפוענחת במשך שנים ארוכות והפכה לאחד האירועים המכוננים ביותר בהיסטוריה המודרנית של פינלנד. בשנות ה-90, המקרה אפילו הפך להשראה מאחורי שמה של להקת ה-Death Metal המקומית Children of Bodom (הילדים של בודום).

בשנת 2004, 44 שנים לאחר הרצח, מחלקת הדוברות של ארגון הבולשת הלאומית (NBI) יצאה בהודעה דרמטית שכולם התקשו לעכל: אחרי כל כך הרבה שנים מאז הרציחות, המשטרה החליטה לעצור את גוסטפסון, הקורבן היחיד מהתקרית שהצליח לצאת משם בחיים.

לטוויסט הזה איש לא ציפה - החוקרים הודיעו על פריצת דרך לאחר חקירת מז"פ ואלה טענו שמה שקרה באותו לילה הוא שגוסטפסון הורחק מן האוהל על ידי חבריו לאחר שהוא השתכר. המעשה הזה גרר עימות אלים בינו לבין ספו, מה שהוביל לפציעות הראש שלו ומאוחר יותר, גם לרצח ההמוני. ככל הנראה, כך טענו, הוא רצח את אניה וספו במהירות בסגנון הוצאה להורג, ולקח את הזמן כאשר התעלל ורצח באכזריות את מליה, שהייתה גם זוגתו בעבר. היה ברור שהרוצח נהג בה בברוטאליות שכלל לא משתווה לרציחות האחרות, ולכן היה כאן אלמנט של רגש. או במלים אחרות - מישהו הכיר אותה ונקם בה.

המשפט נגד גוסטפסון נפתח באוגוסט 2005, כאשר קו ההגנה שלו התבסס על כך שהוא לא היה מסוגל לבצע את הרצח בגלל פציעות הראש החמורות, שגם היו דומות מאוד לסגנון של הפציעות של שאר הקורבנות. התביעה מצדה טענה כי נמצאו שאריות דם של כל הקורבנות על נעליו של הנאשם, וגם - חייבים להודות - זה פשוט ביזארי מדי שכולם נרצחו בצורה יסודית, ואילו הוא ספג רק פציעות, יצא משם בחיים וגם לא יודע לומר דבר אחד מועיל שיוביל את החוקרים לרוצח האמיתי.

כמו כן, שני צפרים שהיו באזור בסמוך לשעת הרצח טענו שהם ראו אדם שהזכיר בהופעתו את גוסטפסון. למרות זאת, התביעה לא הצליחה לקשור את גוסטפסון באופן ישיר לרצח ובסופו של דבר, בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק. מאוחר יותר, המדינה שילמה לו פיצויים בשווי של יותר מ-44 אלף יורו, מה שגרם לטלטלה הרגשית במדינה להתחזק עוד יותר. מי שנתפס בהתחלה כקורבן מסכן שניצל בנס, הפך בשנייה לרוצח חסר רחמים שכמעט חמק מעונש, ואז שוב לקורבן והפעם של מקרה נוסף.

עד היום, כמעט 60 שנה אחרי, אף אחד לא יודע לומר בוודאות מה קרה באגם בודום, ואף רוצח לא נתן דין וחשבון על הפשעים ששינו לתמיד את המדינה המנומנמת. האם זה באמת היה האדם הלא יציב שהודה במעשים? האם מדובר בנער שמצא את הדרך המושלמת לרצוח אבל להיראות כקורבן? או האם בכלל קרה שם משהו אחר לגמרי והרוצח עדיין מסתובב חופשי בעולם? ככל שהשנים עוברות זה כבר נהיה ברור לפינים: התעלומה תישאר כזו לנצח.

ביום שהאדמה רעדה, דרמת המתח החדשה שתעלה בקרוב בקשת 12, מהיוצר של עמרי גבעון (בשבילה גיבורים עפים).

העלילה נפתחת ברעידת אדמה בצפון הארץ, שחושפת בור ובו שלושה שלדים ששייכים לשלושה אנשים חיים (נדב נייטס, שלום מיכאלשווילי וליאנה עיון).

שני חוקרי המשטרה (צחי הלוי ומיכל קלמן) מנסים לפתור את התעלומה – איך יכול להיות שאדם גם חי וגם מת?