זו הייתה אחת הסצנות הכי דרמטיות על המסך בשנים האחרונות: אלון שנהב, שאותו מגלם צחי הלוי, מכוון אקדח לראשו של מאור עזרא, שזה עתה חיסל את בן הדוד האהוב על אלון, יואב. רגע דומה התרחש בסיום העונה הראשונה, אלא שאז בחר אלון לחוס על חייו של עזרא ולא חצה את הקו שאין ממנו דרך חזרה.
בפרק שלפני האחרון ב"השוטרים", זה הסתיים אחרת לגמרי. אלון לחץ על ההדק, בצעד שיהיו לו השלכות מרחיקות לכת, כפי שייחשפו בפרק סיום הסדרה הערב (שני, אחרי החדשות, ערוץ 12). "מבחינתי, זה רגע שיא בשתי העונות", מספר הלוי בשיחה עם mako, "מנקודת המבט של אלון, התחושות הן שילוב של הרבה דברים: הלם ממה שקרה עכשיו, ציפייה ותקווה לזה שיואב לא מת, שהוא רק פצוע וישרוד את זה, ואז רגע ההפנמה שזה לא המצב".
"ברגע ההפנמה שיואב מת, וכשמולו נמצא מאור עזרא, אלון נמצא באפיסת כוחות. הירייה עצמה הייתה סוג של ויתור מצד הדמות על אחד המאפיינים שלו, המוסר. גם כשאלון וחבריו חצו את הקווים בעבר, זה תמיד היה חצי כוח. הם ידעו שיש עוד דרך חזרה, האמינו שעשו מה שעשו כדי להציל את נהריה, שישלמו מחיר ויחזרו למשטרה. באותו רגע במחצבה אלון מבין שזהו, הירייה הזאת זו חציית קו שהוא מאוד השתדל לא לחצות עד אז".
"אלון תמיד דאג להזכיר לעצמו את הקו המוסרי, אבל בעונה השנייה היה סימן שאלה: עוד כמה הוא יוכל להחזיק מבלי לחצות את הקו הזה? היה מבחינתי את עיקרון המטוטלת, המרחקים בין טוב לרע, בין אהבה לשנאה. מצד אחד יש פער עצום ביניהם, מצד שני הם מאוד משיקים אחד לשני. מאוד בקלות אתה יכול לעבור מאהבה לשנאה תהומית. הירייה בעזרא הייתה מתוך מקום של לשחרר. הוא כבר לא יכול היה להחזיק את המצפון והמוסר האלה. לא היה מי שירים אותו מהתהום שהוא צנח אליה. הוא לא היה יכול לשאת את זה יותר".
תחושות האשם על מות יואב היו בלתי אפשריות.
"הוא לוקח על עצמו את האחריות על המוות של יואב. אלון הוא זה שדחף אותו למשטרה, גרר אותו לתוך הסיטואציה הזאת ובאיזשהו מקום לא עמד על המשמר. בסוף, יואב הוא זה ששילם את המחיר הכי כבד".
אילו תגובות אתה מקבל מאז ששודר הפרק הדרמטי הזה?
"תגובות מטורפות שלא זכיתי לקבל עד עכשיו. הרבה אנשים מספרים שממש הזילו דמעה בבית ברגע הזה. מפרגנים מאוד למשחק של כולם, לדרמה שהייתה שם, למתח וההפתעות. זה נגע בכולם מבחינה רגשית".
בפרק הסיום אלון יידרש להתמודד לא רק עם השלכות אירועי המחצבה, אלא גם עם הזוגיות עם מיקי שנמצאת במשבר עמוק מאז שגילה כי בגדה בו עם דניאל קלנר. "בעונה הראשונה היציבות של אלון הייתה בבית. מיקי הייתה המנוע שדוחף אותו. בעונה השנייה, יש למיקי אלמנט נוסף: היא מניעה דברים בעצמה עם הקמפיין לראשות המועצה. עם כל הטלטלות שהם עוברים, יש ביניהם קשר חזק ויציב, אפילו שיש שמה תמיד סוד".
יש סיכוי שהם יעמדו שוב על הרגליים כזוג?
"האופי של שניהם יכול לאפשר את החזרה הזאת, אפילו שיש פה פגיעה באמון. מבחינת מיקי, גם אלון הפר את האמון ביניהם בזה שלא שיתף אותה. זה מלווה אותם כל הזמן, אבל הם עדיין שורדים את הכל. יש להם עוד סיכוי, תקווה, פוטנציאל, ויחד עם זאת - אי אפשר לדעת. עם תסריטאים כמו יובל יפת, רותם שמיר ויואב נתניהו, אי אפשר לדעת לאן ייקחו את זה".
הסצנות הדרמטיות במחצבה הנטושה, היו האחרונות שצולמו לעונה הזאת - ולסדרה בכלל. "צילמנו שלושה ימים בלוקיישן המטורף הזה. הרגשנו שאנחנו מצלמים מערבון, מתקופת הקאובוים והאינדיאניים. היה קר, רוח מטורפת, מסוג הדברים שאתה אומר כשחקן: אוקיי, איך אני מנצל את זה ולא נלחם בזה?".
מה הסצנה שהיה לך הכי מורכב ומאתגר לשחק?
"בפרק הסיום יש רגע שאני לא יכול לפרט עליו, סצנה שהייתה אחת המאתגרות עבורי מבחינה רגשית. צילמנו אותה לפני שצילמנו את הסצנה בפרק השביעי כשיואב מת ואלון יורה בעזרא. היה לי מאוד מאתגר לדמיין את מה שהולך לקרות בסצנה במחצבה, מבלי שהייתי בלוקיישן ובסיטואציה ואני יודע איפה כל אחד עומד ומה קורה. הייתי צריך לדמיין את התחושות שיהיו לי באותו הרגע. בכלל, התפקיד ב'השוטרים' מבחינתי היה אתגר אחד גדול. זאת זכות גדולה לקבל כאלה תפקידים, עם המון בשר. זה חלום של כל שחקן. זו דמות שעוברת כל כך הרבה טלטלות וכאפות בדרך, ומצד שני אקטיבית מאוד. זה כיף גדול".
לקראת הפרידה מהסדרה, איך אתה מסכם את "השוטרים"?
"הסדרה הזאת מבחינתי זאת מתנה אחת גדולה. אני מרשה לעצמי להשוות את זה קצת למתנה שהרגשתי כשקיבלתי את התפקיד הראשון שאי פעם עשיתי על המסך, בסרט 'בית לחם'. עד היום מבחינתי זו אחת מנקודות המפנה בחיים, כי זה פתח לי את עולם המשחק. ב'השוטרים' זכיתי בפעם הראשונה לתפקיד כזה משמעותי בטלוויזיה, וזה הפרגון הכי גדול שאפשר לקבל. זה ללא ספק ילווה אותי לאורך כל הקריירה. זה נתן לי את האפשרות להביא לידי ביטוי הרבה מאוד אלמנטים שקשורים למשחק".
הסדרה הזו הייתה במה גם לשחקנים מוכשרים מאוד שטרם התגלו.
"לאסף זגה שמגלם את ישי, יד ימינו של באומן, הייתה סצנה אחת בעונה הראשונה. פתאום הוא מופיע בכל העונה השנייה. היה גם את מה שקרה לדמות של דור הררי, באומן. זה הרגיש שנותנים פה המון מתנות להמון אנשים מוכשרים. אני אקח את זה איתי כמשהו מאוד חיובי ברמת היצירה וברמת העבודה עם אנשים בתחום הזה".
איך אתה מסביר את ההצלחה הגדולה ש"השוטרים" זוכה לה?
"זה מתחיל בכתיבה, שהיא פשוט מצוינת. לא חושב שמישהו מהשחקנים קרא את התסריט והרגיש צורך לשנות מילה או פסיק ממה שכתוב. הרבה מהדמויות בסדרה הזאת מפותחות, אף פעם לא משעמם על המסך. יש המון ליינים דרמטיים, גם לדמויות המשנה. בכל דמות שמופיעה על המסך, יש עניין. זה די נדיר בסדרות. הרבה פעמים הסדרה נשענת על דמות או שתיים, ופה כל דמות בצבע. יש עניין וזה כיף גדול".
רבים מהקאסט מעידים כי הפכתם למשפחה ממש.
"הייתה חדוות יצירה, הרגשתי שאנחנו נרתמים לזה ביחד. יובל, רותם שמיר, הבמאי דן סחר, צוות ההפקה, השחקנים - זו הייתה עבודה משותפת של כולם. את שני כהן אני מכיר לאורך שנים, יצא לנו לעשות קצת דברים ביחד בתיאטרון, ופתאום להיות הפאוור-קאפל על המסך, ביחד, זאת הייתה חוויה מדהימה. עם דני שטג, דניאל גד ומאור שוויצר, החבורה, הרגשנו שאנחנו מבינים את מרקם מערכות היחסים. זו הייתה בהחלט מתנה".