>> לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן

פרשת "השוטרים הנוקמים" מציפה לא מעט דילמות אל מעל לפני השטח. השוטרים, שלקחו את החוק לידיים אחרי שעשרות רימונים נזרקו לעבר ביתם, חצו את הקווים במטרה להעביר מסר ברור לארגון הפשע בנהריה – אל תתעסקו איתנו. בפודקאסט "השוטרים" בהנחיית ניב שטנדל, השחקן דני שטג, שמגלם את דמותו של ראובן פרץ, מתייחס לנושא: "הזינו אותנו בסיפור האמיתי, אין ספק. נכון שהם לקחו את החוק לידיים, נכון שהם לא בסדר, נכון. אבל לדעתי יש מצבים שבני אדם ניצבים בהם, שהם מעבר למה שנכון היה לעשות, לפעמים צריך לשבור מוסכמות וזה בדיוק המצב שהשוטרים עומדים בו. בסופו של דבר, לי זה מעורר את הנקודה הזאת שזה סיפור הרואי, אני לא מרגיש שזה סיפור עברייני".

הסיפור של דרמת המתח "השוטרים" (הערב אחרי החדשות, קשת 12), נכתב בהשראת האירועים האמיתיים, אך הדמויות בו הן פרי דמיונם של רותם שמיר ויובל יפת ("פאודה"). כך נולד לו ראובן פרץ, הבלש הוותיק בתחנה המקומית בנהריה, שכבר מבין היטב מה קורה בשטח ורק מחכה למפקד הנכון כדי לפתוח במלחמה נגד הפשע. "לעניות דעתי, ראובן הוא בן אדם שמאוד נאמן לחוק ולמשטרה. עד אותו רגע, הגיעו ועזבו כמה מפקדים בבילוש, וראובן לא קיבל את עמדת הפיקוד שלהם אף פעם. אם הוא היה מקבל את העמדה של הפיקוד, בדוק הוא היה מתנהל אחרת. הוא פשוט ראה את הדברים, אבל כדי להישאר בעבודה וכדי להיות נאמן למשטרה, הוא חיכה בסבלנות".

ואז מגיע אלון וזה כמו מתנה בשבילו.
"בדיוק. בהתחלה הוא חשד בו, חשב שהוא עוד אחד שמדבר. אחר כך ראה שאלון עושה פעולות ולא מפחד, כלומר יש פה פוטנציאל למה שרצה כל השנים. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במערכות שלא פועלות כמו שצריך, מהממשלה ועד לפינוי זבל בעיר, ולדעתי העובדים רואים את העוולות, ויש כאלה שמחכים לזמן שיהיה שינוי. אז גם ראובן, לא הרים ידיים. הוא נשאר במערכת אבל חיכה לרגע המתאים".

צחי הלוי ודני שטג (צילום: מתוך "השוטרים", קשת12)
"ראובן נשאר במערכת אבל חיכה לרגע המתאים". צחי הלוי ודני שטג | צילום: מתוך "השוטרים", קשת12

"הלכתי נגד ארגון קיים ופתחתי איגוד חדש בשם שח"ם. בהתחלה היו גידופים, קיבלנו קללות ובנקודה הזאת, התחברתי לזה שאין ברירה. הכל בוער מבפנים, רומסים אותנו, דורכים עלינו ואנחנו צריכים לקום מזה איכשהו"

אלון הוא בעצם הגיבור של הסדרה, אבל ראובן מפעיל אותו, הוא הקטליזטור של כל מה שקורה פה.
"ראובן שולח אותו לאפשרויות הביצוע החדשות, אני חושב שראובן מדליק מבערים. הוא רוצה כבר לראות את הסוף של הדבר הזה, הוא מחכה לזה הרבה שנים, הוא עבר כמה מפקדים שלא עשו את זה ועכשיו רק מחכה לפרוע את השטר מהר. כמה שיותר מהר כי העיר אומללה והעירייה נגועה".

היה לך קונפליקט כשגילמת את ראובן? כי התחושה היא לראובן אין קונפליקט, הוא רואה את הצדק בכל מחיר.
"אני חושב שראובן הוא שוטר מאוד טוב, שוטר בדם שלו, אכפת לו מהאזרחים ואכפת לו גם מהחוק. אבל במשך השנים, הוא תפר את כל האופציות והגיע למסקנה שאין ברירה אלא לפגוע. בגלל זה כשבאים לברגר, מי שייעץ לשוטרים איך להרכיב את המטענים, והוא שואל אם המטען אמור לפוצץ ג'יפ עם אנשים או סתם ג'יפ, אז ראובן אומר לאלון שחבל שאמר סתם ג'יפ, כי זה משחק ילדים. עוד פעם להעיף ג'יפ? זה לא יעזור להם, הם צריכים לפגוע להם בלב, ואם זה בלב אז זה באחד החיילים".

נראה שראובן מגלם את הצדק כשאומר 'אלה עבריינים ואנחנו צריכים לטפל בהם', מול מפקד התחנה נגיד שמייצג את החכם ששואל 'איך נשמור על השקט בעיר'.
"אני חושב הפוך. אני רואה שמנהל התחנה הוא הצדק וראובן הוא דווקא החכם, אולי בגלל שאני נגוע בדמות כל כך. בסופו של דבר, אני חושב שהמהלך של ארבעת השוטרים עבד, הם מיגרו את מיכאל מור בסיפור האמיתי. לכן, זה היה צעד חכם, אולי לא צודק, אבל כן חכם. לא הייתה ברירה".

הכל בוער מבפנים

גם בחיים עצמם, שטג מבין שלפעמים אין הרבה ברירות. למעשה, הפעולות של ראובן פרץ, נוגעות במקום רגיש שלו, מקום שמקים לתחייה תחושות שחווה לפני כ-20 שנים. "הייתה תקופה שארגון אמני ישראל (אמ"י) נרדמו על המשמרת, כולם התאגדו כדי להשיג זכויות חדשות מערוץ 2, ואמ"י לא היו מוכנים לשתף פעולה. שחקנים בוגרי משחק שלמדו שלוש שנים, קיבלו פתאום רבע מהמינימום רק כדי לעבוד. הם היו מוכנים להופיע בשביל כלום כסף. אני הגעתי לראש אמ"י לשעבר, וביקשתי ממנו לדאוג לאמנים. הוא אמר שאין לו זמן לזה ושהוא דואג עכשיו לפנסיות של השחקנים הזקנים. באתי עוד פעם, הוא סילק אותי מהמשרד בצעקות, אז אמרתי שאין לי ברירה – חייבים לחשוב על אלטרנטיבה. הלכתי נגד ארגון שקיים ופתחתי איגוד חדש בשם שח"ם (איגוד שחקני המסך), שהיום הפך למפלצת. אבל בהתחלה היו גידופים, בדיוק כמו עם השוטרים, קיבלנו קללות. פתאום בנקודה הזאת, התחברתי לנקודה הזאת שאין ברירה, שהכל בוער מבפנים. רומסים אותנו, דורכים עלינו ואנחנו צריכים לקום מזה איכשהו".

השוטרים (צילום: גיורא ביח, קשת12)
בדיוק כמו עם השוטרים, קיבלנו קללות. ופתאום התחברתי לנקודה הזאת שאין ברירה" | צילום: גיורא ביח, קשת12

"לפעמים צריך לשבור מוסכמות וזה בדיוק המצב שהשוטרים עומדים בו. בסופו של דבר, לי זה מעורר את הנקודה הזאת שזה סיפור הרואי, אני לא מרגיש שזה סיפור עברייני"

אז הרגשת חיבור מידי לראובן?
"הרגשתי שהיא יכולה להתאים לי. בכלל, אני נורא אוהב לשחק אנשים פעילים על המסך, אני לא אוהב לשחק אנשים כבויים. אוהב לדחוף קדימה. אז כשסיפרו לי שראובן הוא זה שדוחף את הסיפור קדימה, שאין ברירה, צריך קצת לחרוג מהחוק, אהבתי את התפקיד הזה, את היוזמה, את הקריעה הזאת".

ואיך בינתיים התגובות לתפקיד?
"לא ציפיתי לפגז כזה".

למה לא?
"כשאתה עובד חודשים מסיביים מאוד אז אתה לא בטוח. כי אתה שחקן בסך הכל, אתה לא שוטר, אז אתה גם לא בטוח עד כמה אתה יוצא שוטר".

אבל יש איזו תחושה של מיני התפוצצות בתפקיד הזה, לא?
"לפעמים זה לא תלוי בבן אדם מה יזמנו לו. אני משתדל לעבוד במה שאני יכול, וכשהשמיים מזמנים לי את הדבר הזה אז אני עושה את הדבר הזה".

איך השמיים זימנו לך את התפקיד הזה?
"באופן נורא מוזר. שמעתי פה ושם שקראו לאודישנים, ואמרתי שכנראה אין לי תפקיד שם. ואז פתחו אודישנים שניים, ובסוכנות אמרו לי תלך בכל זאת. הם החליטו לקרוא לי ופתאום זה עבד. היה קליק, הסתכלתי לשמיים ואמרתי 'אהלן ראובן'".