>>  לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן

שלומי יפרח לא מרגיש בן 25, בראש שלו הוא כבר עבר את העשור החמישי בחייו, בעיקר בגלל האחריות הגדולה שלקח על עצמו מגיל צעיר. "גדלתי בלי אבא, אני הייתי אבא לכל דבר", מספר יפרח בפודקאסט "השוטרים", "אותו דבר מאור עזרא, הוא לא מרגיש בן 25, מבחינתו הוא גדול מאוד בגיל. אני חושב שאמא של עזרא הייתה קצת חלשה, ובגלל שהיא הייתה צריכה לגדל אותו ואת אחותו, עזרא היה צריך לפרנס. בניגוד אליו, אמא שלי היא אישה מאוד חזקה, לביאה עד היום, היא עשתה הכל בשביל שאני אוכל ללמוד כמו שצריך. וזאת הייתה התמיכה שלמאור עזרא לא היה, זה מה שהפריד בין העולמות שלנו, בין מאור עזרא לשלומי יפרח".

קווי הדמיון בין ילדותו של יפרח לזו של עזרא, דמות העבריין הראשי בדרמת "השוטרים", חופפים בנקודות מסוימות. גם יפרח גדל בשכונת מצוקה באשדוד, גם הוא יודע מה זה לגדול ללא דמות אב בבית וגם הוא, בדיוק כמו עזרא, נחשף לעולם הפשע כבר בילדות. "פעם שמעתי איזה שופט אומר שלכל עבריין יש איזשהו סיפור של אבא. אבא חזק מדי, אבא חלש מדי או שאבא לא היה. כשאתה ילד, אתה צריך מישהו שימשוך אותך החוצה. כשאתה חוזר הביתה ואמא היא חד הורית, המצב בבית הוא קשה. ובמצבים שאמא ואבא נרקומנים, אין מישהו שימשוך אותך החוצה. ואז יש את הרצון לכוח, למשהו שהוא גדול. כשהיינו ילדים, מאוד הושפענו מסדרות כמו זינזאנה והבורר, ואנשים אמרו 'אני גם רוצה להיות ככה, אני גם רוצה להיות עשיר'".

בטח כשאתה גדל בשכונת עוני.
"בטח, אתה רואה איך הם מתחילים, אני קורא לזה תיק צד. ילדים שמסתובבים עם תיק צד, ובתיק הזה אין מסמכים. אז הכסף לאט לאט מגיע. בגיל 16-17 אתה מוכר סמים, ופתאום אתה מקבל 200 שקל לכיס, אז יש לך כסף וזה מושך אותך".

כמה אתה היית קרוב לזה באופן אישי?
"הרבה מאוד פעמים בחיים שלי".

מתוך: "השוטרים" (צילום: מתוך: "השוטרים", קשת12)
צילום: מתוך: "השוטרים", קשת12

"צחי הלוי דפק ריצה, אני אחריו ואחרי דניאל גד. הם שני סוסים, רצים ואני הקבב 100 ומשהו קילו אחריהם. נפלתי, התגלגלתי, לא יכולתי לנשום. הייתי ממש חבול"

סיפרת באחד מהראיונות שקיבלת הודעה מחבר בשכונה, שכתב 'במקומות שהסתובבנו, אם היינו ממשיכים מי היה מאור עזרא לידך?'
"באמת מי היה מאור עזרא לידי? אני לא צוחק. היינו בהמון מצבים שחורים בחיים וראיתי הרבה חברים נופלים. הרבה פעמים ישבנו בפארק עם נרגילה, ובלי שתשים לב, הנרגילות כבר עפות באוויר ואתה בתוך ריב. תוך שניות זה מתלקח – זה אומר מילה לזה, והאגו של 'אני לא אוריד את הקול, אתה תוריד את הקול'. כן, כמה פעמים בחיים שלנו רבנו מכות, וגם היינו בורחים ממשטרות וממעצרים".

אז גדלת לתוך עוינות מול המשטרה והניידות שעוברות.
"היו בלשים שמכירים אותי בשם. בתור ילד אני זוכר שהיו הרבה מצבים ששוטרים ובלשים באים אליך, ויש את אלה שקודם כל שמים לך את הפנס בעין ואז מדברים איתך, אבל יש גם את הבלשים שבאמת מנסים לעזור לך, ששמים אותך בניידת בשביל לקחת אותך הביתה. הבלשים האלה לפעמים מכירים את המשפחות, ואומרים לילד 'מה אתה רוצה להיות כמו אבא שלך, כמו אמא שלך, כמו דוד שלך?'. לפעמים המילה הזאת היא טובה".

זה מה שהוציא אותך מהעולם הזה?
"מה שהציל אותי זה המשחק. אני הייתי ילד שבגיל 16-17 עשה שינוי מאוד גדול בחיים שלו. יש לי אח קטן, ואם נגיד אעשה משהו ואכנס למעצר – מי יהיה איתו? אמא עובדת. אז אתה צריך לתפוס את הדבר הזה. להבדיל ממאור עזרא, אני ידעתי לברוח".

יפרח ברח לקורסי משחק בתל אביב. התשוקה הגדולה שלו לתחום הגיעה דווקא מהאהבה לתאטרון, וזה היה ונשאר החלום הגדול עד היום. הוא גדל על מולייר ושייקספיר, שאב השראה מחנה רובינא ואהרן מסקין ודקלם מונולוגים ממחזות כמו "מותו של סוכן" ו"כנר על הגג", שלדבריו, לא השתלבו עם תדמית הילד האשדודי שעונד שרשראות מסביב לצוואר. המשחק זה הניצחון המתוק שלו, כמו גם התפקיד הראשי שקטף בדרמת "השוטרים" (פרק הסיום בשני, קשת 12), כשכבר היה עם רגל אחת מחוץ לתחום. "הייתי בדרך יציאה החוצה מהמקצוע, כבר נרשמתי למכללות והייתה צריכה להיות לי פגישה בדרך לתואר במשפטים", מספר יפרח, "חזרתי מהעבודה בשש בבוקר, הנחתי תפילין ואמרתי לקב"ה 'אבא שבשמיים, אני שנייה מלעזוב את המקצוע, תן לי סיבה לראות לאן אני הולך'. הלכתי לישון, קמתי באחת בצהריים עם הודעה שעברתי את האודישן. קיבלתי את התשובה שלי מה שנקרא".

ארגון הפשע של מאור עזרא (צילום: רן מנדלסון)
ארגון הפשע של מאור עזרא | צילום: רן מנדלסון

"אתה יכול לברוח מהעולם הזה בשביל להיות מוסכניק, ובשביל להיות כל דבר אחר, אבל תברח מהעולם הזה"

כשהתכוננת לתפקיד, הסתכלת על עבריינים בכירים כדי לראות איך הם מתנהלים?
"גדלתי באשדוד אז רחוק לא הייתי צריך לחפש, ידעתי פחות או יותר. גם לא רציתי לחקור יותר מדי כי המטרה שלי ושל יובל יפת ורותם שמיר היא להביא דמות שלא הייתה אותה עדיין בטלוויזיה הישראלית".

אז הבאת את עצמך?
"כן, לא רציתי לחקות אף אחד. בהתחלה הבאתי מאור עזרא אשדודי, של דיבורים עם הידיים, קריצות עם העיניים, ע' וח', הבאתי מאור עזרא מהשכונה, מה שראיתי בתור ילד. משם התחלנו לנקות את המניירות, להביא את מאור עזרא השקט והטקטי, הבנתי שאלה בעצם העבריינים הגדולים בפשע הישראלי. השקטים האלה, שבשנייה הזאת שהוא מזיז את העיניים שמאלה וימינה כבר יש לו החלטה ופועלים".

זה יותר קשה לעבוד כשאין דיאלוגים להיאחז בהם?
"זה הקושי, שאין דיאלוג. כשאין לך דיאלוג ואתה צריך לתת קריצה קטנה, איזה חיוך קטן בשביל לשרוף את הבן אדם, אז אתה מחפש אותו. למדתי המון, גם משחקנים שהיו איתי על הסט. הייתה את הסצנה עם החיוך, כשיצאתי מהשיחה עם פולג, ואני לא הצלחתי. עשיתי את ההליכה הזאת 20 פעם, משהו לא עבד לי נכון. למזלי דניאל גד הנסיך אמר לי 'שלומי, תתחיל את ההליכה פשוט יותר לאט', ובאמת זה הטייק שנלקח. אני חושב שאם הייתי בא עם איזה אגו, לא הייתי מגיע כל כך רחוק עם הדמות הזאת. באתי לשמוע וללמוד תוך כדי, ובסופו של דבר היינו שם חברים מדהימים".

מתוך: "השוטרים" (צילום: מתוך: "השוטרים", קשת12)
צילום: מתוך: "השוטרים", קשת12

"אמא שלי אישה מאוד חזקה, לביאה עד היום, היא עשתה הכל בשביל שאני אוכל ללמוד כמו שצריך וזאת הייתה התמיכה שלמאור עזרא לא היה. זה מה שהפריד בין העולמות שלנו, בין מאור עזרא לשלומי יפרח"

הייתה אווירה טובה גם בין השוטרים לעבריינים?
"בטח, היינו תקועים אני וצחי לפני הצילומים של היער איזה ארבע שעות בקרוואן, היו לנו שיחות חבל על הזמן שם".

איך באמת היה לצלם את הסצנה של המרדף, היה לך קשה לברוח מהם?
"התחלנו לצלם את הסצנה מנקודת זינוק ביער כשהמצלמה נוסעת על אוטו, צריך לרוץ באותו מסלול כדי שהצלם ידע מה לצלם. עכשיו הראשון שיצא זה אדון צחי הלוי, הבחור יוצא סיירת, יש לו כושר מטורף, והוא בשוונג, שחקן טוטאלי ברמה מפחידה. הוא דפק ריצה, אני אחריו ואחרי דניאל גד. הם שני סוסים, רצים, ואני הקבב אחריהם 100 ומשהו קילו. נפלתי, התגלגלתי, לא יכולתי לנשום הייתי ממש חבול. המאפרת עבדה הרבה כי יום למחרת צילמנו כמעט במשך 13 שעות את הסצנה של הכלא, והיו לי הרבה פצעים בפנים".

בכלא היית צריך לשנות משהו במשחק, לא? כי פתאום מאור עזרא מוצא את עצמו בעמדה של האדם החלש.
"נכון אחרי שלקחו לו את המזרון, האינסטינקט של מאור עזרא זה לשים לו כאפה בפנים. כי 'מול מי אתה חושב שאתה עומד?'. אז כן, הייתי צריך לקחת כמה נשימות, אבל תחכה אני תכף אגיע אליך. בתור שחקן נגעתי בפשע דרך הדמות שלו, כשרגע אחד אתה נוסע על ג'יפ BMW, ואז פתאום אתה בכלא, זורקים עליך טרנינג וגופיה, ואיפה שעון הרולקס ששמת לפני כן? אגב, זה גם ממש ככה בחיים האמיתיים, אתה אוכל סטירה ואין בזה כלום".

אתה תיקח את המקום הזה של שחקן גם לדור הבא?
"כן, בגלל שיודעים שאני שחקן, ומגיל קטן אני חופר על זה, אז הרבה חברים באו אליי ואמרו לי 'אני רוצה להיות שחקן, מה אתה ממליץ?'. אני זוכר אחד שרצה ללכת לקורס משחק והיום הוא בכלא. עבדתי איתו על אודישן לקורס משחק, וכמה ימים לפני הקורס הוא נעצר. אבל אני גם לא מזלזל בשום מקצוע אחר, אתה יכול לברוח מהעולם הזה בשביל להיות מוסכניק ובשביל להיות כל דבר אחר, אבל תברח מהעולם הזה".