מה לא אמרו עליהם: דור מקולקל שחי מריגוש לריגוש, חסרי יכולות חברתיות, הכישרון היחיד שלהם זה להעלות סטורי או לצלם סרטון בטיקטוק. אני מודה: היה לי קל מאוד להסכים עם זה. ההתעסקות הבלתי פוסקת במה יחשבו עליי ובכמה לייקים אקבל, תמיד הייתה נראית לי בעייתית וחסרת כל משמעות. זה הרגיש שגדל פה דור שמרוכז בעצמו ובכמות העוקבים שלו. ואז הגיעה העונה התשיעית של "הכוכב הבא" והבנתי כמה שאני טועה.

העונה הזו הביאה איתה שורה של אומנים מהדור שהיה לי כל כך קל לבקר. כמעט בכל פרק בעונה הזאת הגיע אומן אחר לבמה הגדולה והביא שיר מקורי חדש שכתב והלחין. אליאב זוהר הביא איתו להיט שהיום כבר מושמע ברדיו, נופיה ידידיה הוסיפה בתים לשירים קלאסיים והפכה אותם למודרניים ועומר יפת שר על האקסית שלו. וזה רק חלק.

בלי פחד, הם נעמדו פעם אחר פעם מול שישה שופטים שכל אחד הוא אוטוריטה בתחומו, וצעקו את כל שעל ליבם. בתחילת העונה זה עוד היה נראה כמו איזה צירוף מקרים נחמד, אבל ככל שהעונה התקדמה הבנתי את מה שהייתי צריך להבין מזמן - זה דור שלא רק יודע מה הוא רוצה מעצמו, הוא גם יודע איך להשיג אותו.

שתי האחיות הקטנות שלי (22,23), ילידות אותו דור, טסו כל אחת לקצה השני של העולם במטרה להגשים את החלומות שלהן. אחת מקעקעת ביפן והשנייה זמרת ב-LA. "איך הן הצליחו לעשות את זה?", שאל בערך כל מי שסיפרתי לו. והאמת שחוץ מלהגיד שהן אלופות עולם, היה לי קשה להבין (בעשור הרביעי לחיי) איך הן הצליחו בגיל כל כך מוקדם, לעשות את מה שאני אז רק חלמתי.

הבנתי שיש פערים גדולים בינינו, אבל לא הבנתי כמה הם גדולים. בעוד אני התעסקתי בלבקר את כל הדור שלהן על כמה שהוא שונה משלי, הן התעסקו במטרות שלהן. הביקורת שלנו זו החוזקה שלהן, והן יודעות איך להשתמש בו לטובתן - "המסכים" נתנו להן כלים לראות עולם גלובאלי ללא גבולות, עם מלא השראה והגשמת חלומות.

בילי אייליש, נונו (צילום: איתי רכטמן)
אילוסטרציה לאחיות שלי | צילום: איתי רכטמן

החוצפה והאדג'יות שאפיינה את העונה הזאת היא הרבה בזכות אותם חולמים ששמו את המטרות שלהם לפניהם, והביאו את עצמם דרך שירים מקוריים, אינטרפרטציות מיוחדות והוספת בתים לשירים קלאסיים. הרגישות והכבוד שהם נתנו למוזיקה הישראלית בעונה הזו, רק מראה עד כמה הם מעריכים את מה שהיה, אבל עדיין מסתכלים קדימה למה שיהיה. דוגמה מצוינת הייתה בפרק הספיישל של דני סנדרסון, כשנופיה הוסיפה בית לשיר "זאת שמעל לכל המצופה":

"הוא מחפש אותי בכל מקום, בעיר שלא נגמרת
וחבר שלו סיפר שראה אותי ממלצרת
לבשתי גופיה והוא שאל "את נופיה?"
עניתי "לא אני לא פנויה, והאמת די ממהרת"
בגלל הוא שרק הלך ולא סגר עליו את הדלת
הלבד הפך הרגל מישהו דופק, אני נועלת
מתקשר, אני לא מתקשרת, שמה דיסקים של כוורת
ויודעת שהוא בא לראות אותי ולא אחרת כי..."

אחרי שנים שלא הפסיקו לשמוע ביקורת עליהם, הם עונים לכל המבקרים בפריים טיים של הטלוויזיה ופורצים כל תקרה אפשרית, שוברים שיאים חדשים בתוכנית ועושים את זה במלא סטייל, רגישות ויצירתיות. ברור לי שכל עונה שתבוא אחריה, זה רק יתעצם ויגדל. כשאומרים עליהם "דור מקולקל" - בשבילם זה לא יותר מרעשי רקע, כי הם יודעים מה המטרה והם הולכים להשיג אותה.

טעימה מהמוזיקה המקורית מהעונה שהייתה

אליאב זוהר - "מיכל"

מה לא נאמר כבר על השיר הזה. ללא ספק ייזכר כאחד הרגעים האייקונים בהיסטוריה של "הכוכב הבא".

עומר יפת - "אין דרך חזרה"

שיר מלא באינטליגנציה רגשית כשבמרכזה מתנהלת שיחה בין שני אקסים, אבל כשקוראים שוב את הטקסט מגיעה השאלה המתבקשת - השיחה היא ביניהם או בינו לבין עצמו?

ניב דמירל - "לא לך"

אולי זה נראה מובן מאליו שניב מגיע עם שירים מקוריים, אבל את השירים שלו הוא כתב בעצמו עם כישרון גדול והרבה אמונה בדרך.

נופיה ידידיה - "חופש ממך"

"הלב שלי נמצא על מגש, הוא פרוס לרווחה". עונה שלמה שנופיה לא מוותרת ומכניסה את המילים שלה איפה שהיא יכולה, והיא עושה את זה מעולה. הפעם היא עושה את זה בשיר מקורי שנותן טעימה לעוד.

כפיר צפריר - "סרט פשע"

אומנם הוא לא חלק מ"דור המסכים", אבל כבודו במקומו מונח. כפיר הגיע עם השיר הכי אישי שהוא בעצם הסיפור של החיים שלו.

אליאב זוהר - "תפתחי חלון"

דבר אחד יותר קשה מלהוציא להיט ראשון, זה להוציא להיט ישר אחריו. עוד שיר מסיפורם של אליאב ומיכל שבזמן הזה הפך לסיפור של כולנו.

נופיה ידידיה - "זה קורה"

יש אנשים שיחשבו שזו חוצפה לגעת בכזאת קלאסיקה, אבל נופיה רואה את זה אחרת. היא לקחה את השיר הקלאסי של אריק לביא והחזירה לו את החיים. כמובן שהיא לא ויתרה על טקסט משלה שמחבר בין הדורות.

כפיר צפריר - "אש"

זה היה אחד הביצועים המרגשים של כפיר כשהביא לבמה את חברו דניאל, שמועמד לגירוש, והקדיש לו את השיר עם מסר חברתי אמיתי שנוגע לאוכלוסיות קטנות ורבות בישראל.