בישראל של 2015, חיים 756,900 ילדים וילדות מתחת לקו העוני. מתחת למספר הגדול והעצוב הזה, יש שמות, פרצופים וקולות. אור בן ה- 16 ודניאל בן ה- 9 מחולון, הם רק שני ילדים מתוך הנתון המדאיג של המציאות הישראלית בימינו. המקרר שלהם בבית ריק, החשמל והגז מנותקים ואין להם בגדים חמים לחורף. תדמיינו שני ילדים חוזרים מבית הספר, כשאין ארוחה חמה על השולחן, שניהם רועדים מקור כי בשביל להדליק חימום צריך חשמל, וגם כשהם הולכים לישון – הפיג'מות כבר קטנות עליהם ולא מחממות. אמם חגית, בת 30, לא מוצאת עבודה, אביהם לא בתמונה, והמצב הקשה הביא אותה לצלצל לניסים ציוני, מנכ"ל ארגון פתחון לב, בשיחת חירום, ממש כמו שמתקשרים למשטרה או למד"א – ומתחננים לעזרה מצילת חיים.
"ניסים, אני צריכה אותך דחוף,
אני במצוקה קשה,
אין לי בגדים לקנות לילדים,
אין לי אוכל בבית,
ניסים תעזור לי,
אין לי כסף לחשמל,
המקרר שלי ריק,
אפילו חלב אין".
בקור הזה, בלי חשמל ואוכל במקר
כך, בדמעות ובקול חנוק, זועקת חגית ומבקשת את הדברים הבסיסיים שכל ילד צריך: אוכל ובגד חם לחורף. לילדיה אין מה לאכול, וכשהם פותחים את המקרר הם לא מוצאים בו כלום, והולכים לישון על בטן ריקה. ארון בגדי החורף שלהם גם הוא ריק, הבגדים משנה שעברה כבר קטנים עליהם ולחגית אין כמובן כסף לרכוש להם בגדים חדשים.
כשתאזינו לשיחה המוקלטת, גם אתם תתחברו למצוקה הגדולה שעולה מקולה. ציוני, שהקים את ארגון פתחון לב בשנת 1998, מקבל שיחות כאלה על בסיס קבוע בכל שבוע, כל השנה. הטלפון הנייד שלו פתוח וזמין עבור הנזקקים, והוא תמיד דואג לטפל בכל שיחה ופנייה מהסוג הזה, במהירות, ביעילות ובאמפטיה עצומה.
ציוני הקשיב בסבלנות למילים קורעות הלב של חגית, וכבר למחרת שלח צוות מתנדבים עם סיוע חירום שכלל מוצרי מזון ובגדים חמים עבורה ועבור ילדיה. בנוסף, מתנדבי פתחון לב דאגו לחיבור מידי של חשמל וגז בביתה של חגית והילדים.
לא יודעת איפה הייתי בלי פתחון לב
ארגון פתחון לב עוזר כבר 17 שנה ברציפות, לכ- 200,000 ישראלים בשנה, במזון, ביגוד, הנעלה, ספרים, צעצועים וכלי בית. מדובר בארגון ההומניטרי המוביל במדינת ישראל מבחינת היקף הסיוע המוענק לנזקקים, ואחד המאפיינים הבולטים של הארגון הוא הקשר הישיר שלו עם מקבלי הסיוע.
יחד עם זאת, ארגון פתחון לב פועל להחזרת האחריות לממשלה על הטיפול בעוני בישראל. עד שהממשלה תקח אחריות, הארגון מסייע למשפחות נזקקות בכל הצרכים הקיומים שלהם.
"אם לא העזרה של פתחון לב", אומרת חגית, "לא יודעת איפה הייתי היום. הם תמיד עוזרים לי על בסיס קבוע. מביאים לי אוכל, בגדים וספרים לילדים. אני לא אשכח לניסים ולכל את המתנדבים שלו את מה שהם עושים עבור המשפחה שלי", היא אומרת.
"אני רוצה שכל העולם ידע שבלי פתחון לב, הילדים שלי היו מגיעים לרחוב, רועדים מקור ובלי אוכל. אף ילד לא צריך לגדול ככה, לא שלי ולא של אף אחד במדינת ישראל".