ג'וקר, ברבור שחור או קלף משוגע: לא משנה באיזו הגדרה תבחרו, אור כהן תענה עליה. לא רבים האמינו כי הזמרת בת ה-20 מראש העין, שבאודישן הראשון שלה ל"הכוכב הבא לאירוויזיון" הריצה דחקות עם השופטים וכמעט נדמה היה כי נקלעה לשם במקרה, תהפוך בתוך שבועות ספורים לראשונה שקוטפת כרטיס לגמר ואחת מהמסומנות לניצחון השנה.
בחצי הגמר - השלב המכריע שייערך הערב (חמישי, אחרי החדשות, ערוץ 12) נדע מי השלושה שיצטרפו לכהן בגמר שייערך ביום שלישי הקרוב. מה שבטוח, היא לא הולכת לעשות להם חיים קלים. כמו בסיפור סינדרלה קלאסי, כהן בכלל לא התכוונה להגיע השנה ל"הכוכב הבא לאירוויזיון". רשמו אותה לאודישן ללא ידיעתה.
"בת דודה שלי תהל ואחותי רשמו אותי. בהתחלה לא רציתי", היא מודה, "אני רוצה לעשות מוזיקה, יודעת שזאת דרך טובה מאוד לעשות את זה, חשיפה גדולה - אבל לא חשבתי שזה הזמן שלי. רציתי עוד להתבשל. אולי פחדתי. בדיוק סיימתי שירות לאומי, רציתי לעשות דרום אמריקה. בסוף שיכנעו אותי ואמרתי לעצמי: נלך לאודישן ונראה מה יהיה. הכי בזרוק".
איך נראה "הכי בזרוק" אצל כהן? 83%, חמישה כחולים מהשופטים ווידוי מקרן פלס: "הרגשתי שאני מתאהבת בך. את כמו קיבוץ גלויות, כמו המדינה הזאת. את מרגשת אותי". הביצוע באודישן ל"נכון להיום" ששר במקור זוהר ארגוב, היה רק הראשון בסדרת נאמברים שנהיו גדולים ומפעימים מערב לערב. "לא חשבתי שזה יגיע לסדר גודל כזה. חשבתי שאעבור אודישן, שניים. זה הפתיע גם אותי, לא רק את הקהל".
אסף אמדורסקי אמר אחרי האודישן שהרגשת לו לא מספיק מלוטשת, לא מספיק מוכנה. רגע לפני הגמר, את מרגישה שזה קרה לך?
"עברתי דרך מטורפת, תהליך עם עצמי. התוכנית הזאת זה כמו טיפול פסיכולוגי. אסף אומר ביקורת בונה, הוא לא מחפש להגיד דברים רעים בכוח. הוא ואני עברנו דרך והכרנו אחד את השנייה. הוא הבין שיש בי מעבר. אני מוזיקאית, אני עושה את העיבודים, אני בוחרת את השירים. השתניתי מאוד. למדתי מה נכון לי מוזיקלית, מה פחות נכון, מה הז'אנר שלי. בתכל'ס, מה שרציתי להשיג באמת זה להכיר את עצמי מוזיקלית. על הדרך, גם קיבלתי את הטיפול הפסיכולוגי של החיים. אפילו תהל ואני עברנו תהליך בחברות שלנו".
כהן נבחרה כאחת מ-14 הגדולים ונכנסה לנבחרת העונה. בפתיחת שלב הנבחרת שרה את "Creep". זה נגמר ב-94% ובשישה כחולים, אבל לביצוע הזה הייתה בכלל משמעות אחרת מבחינתה. "זה שיר שמדבר על בן אדם שמרגיש שהוא מוזר ומסתכל על הדשא של אנשים אחרים. כל החיים שלי הסתכלתי על אחרים וקינאתי. הייתה תקופה שלקחתי סטרואידים והגוף שלי השתנה. שנאתי את עצמי, היה לי מאוד קשה עם עצמי תקופה. הייתה אפילו תקופה שהפסקתי עם המוזיקה לגמרי, מרוב שפחדתי לעשות את זה. לעשות מוזיקה זה סופר חשוף".
"היה לי מאוד קשה במשך תקופה ארוכה, לא כל כך אהבתי את עצמי ואת החיים שלי. תמיד הייתי עוף מוזר, בכל מקום. הרגשתי שתמיד מסתכלים עליי ומעקמים גבה. הרבה פעמים הייתי משתיקה את עצמי בסיטואציות חברתיות. היום אני מתה על זה שאני לא כמו כולם, חולה על זה שאני מגיעה לסיטואציות חברתיות ושאנשים יכולים להישרט עליי. זה מי שאני, זה מה שאני, ולקח לי הרבה זמן לקבל את זה".
איך קרה השינוי הזה?
"עשיתי עבודה עצמית. עברתי הרבה תהליכים בחיים: בצבא, בשירות הלאומי וגם התוכנית עזרה לי מאוד להבין שזו אני - ומה שאני זה טוב".
את השירות הלאומי שלה עשתה כהן במגן דוד אדום. "השתחררתי מהצבא אחרי שנה בגלל בעיות אישיות ורפואיות. ידעתי שאין שום סיכוי בעולם שלא אתן מעצמי עוד למדינה. לא יכולתי פשוט להמשיך הלאה בחיים. מד"א לא היה הבחירה הראשונה שלי, רציתי גן לחינוך מיוחד, כשפתאום קפצה מודעה למד"א".
לא משחק ילדים בכלל.
"היה קשה - גם פיזית, מוקדם מאוד בבוקר עד שעות מאוחרות, וגם מה שראיתי עשה לי קצת רע. בחודשים האחרונים לשירות ירדתי למשרד, זה כבר היה לי קצת כבד. לא ידעתי כמה אני רגישה. כל החיים שלי אני עוברת תהליכים, עם עצמי ועם הסביבה. אני שמחה שהלכתי לשם, לא מתחרטת לרגע. למדתי המון".
בשנים האחרונות מתנדבת כהן במחלקה האונקולוגית בבית החולים תל השומר, דרך עמותת "מהפכה של שמחה". "בכל יום שישי אנחנו שרים במחלקה האונקולוגית. אנחנו מביאים איתנו למחלקה חיוך ואור ומשמחים אנשים אחרים. יש שם מראות לא נעימים, הרבה פעמים אנחנו מתחברים למטופלים והם נפטרים, לצערנו. זה קורה כי זה המקום. זה עצוב. אנחנו מגיעים לפעמים ללוויות ולשבעה וזה קשוח, אבל אנחנו זוכרים שאנחנו מגיעים בשביל מטרה חשובה יותר. אני לא יוצאת משם עצובה, להפך. אני יודעת שעשיתי טוב וזה ממלא אותי באור".
"כשפרצה המלחמה, הייתי בדיכאון במשך ימים. הייתה לי אכילה רגשית אחת הקיצוניות"
"הכוכב הבא לאירוויזיון" משודרת בעונה הזו תוך כדי מלחמה ומספקת מעט נחמה ואסקפיזם למדינה כאובה מאוד. עבור כהן וחבריה לנבחרת, מדובר בריפוי בעיסוק ממש. "ב-7 באוקטובר ישנתי אצל חברה. נרדמנו ממש מאוחר, בחמש לפנות בוקר. תוך שעה וחצי הייתה לנו אזעקה. לא שמענו אותה, ישנו חזק. האזעקה השנייה הפתיעה אותנו. שאלתי את חברה שלי לינוי: מה זה? הייתי בתוך חלום, חשבתי שזה משהו אחר בכלל. ללינוי אין ממ"ד, אז דפקנו ריצה ונסענו לדודה שלה. כששמענו על המחבלים חשבתי בהתחלה: אין מצב, זה סרט. זה לא באמת. עובדים עליי. אין סיכוי שמחבלים מסתובבים ככה בשדרות".
"לקחתי את המלחמה רע מאוד. היו כמה ימים שהייתי בדיכאון, הייתה לי אכילה רגשית אחת הקיצוניות. לא הפסקתי לאכול. אחרי שלושה ימים לא יכולתי יותר לראות חדשות. שאלתי את הבנות מהאונקולוגית: רוצות שנשיר קצת בבית חולים? בהתחלה זה הרגיש לא בנוח, כי לא נעים לשיר כשכולם עצובים. לקחנו גיטרה ושרנו בתל השומר. זה מיגנט אלינו אנשים. מלא אנשים הגיעו פתאום והתיישבו לידנו. עשינו את זה יום-יום, לא היה יום אחד שפספסתי".
"הזמינו אותנו לשיר גם לחיילים ולמפונים בבתי מלון. בכל יום הייתה התנדבות אחרת. זו ממש הייתה נקודת הבריחה שלי מהלחץ שהיה ומהחדשות. הייתי קמה, יוצאת וחוזרת בערב. זה הציל אותי. בשלב הזה הדחקתי והכחשתי את המלחמה, אפילו שהופעתי במחלקת שיקום וראיתי בעיניים שלי את פצועי המלחמה. הייתי מגיעה לבית החולים עם חיוך על הפנים, כי זו הפואנטה, ויוצאת שמחה, באורות. העסקתי את עצמי מבוקר עד ערב - עד שחבר מהשכבה נהרג בעזה. פתאום זה הפיל עליי הכל".
מה היו התחושות?
"פתאום קלטתי את המצב, שזה קרה אצלנו. זה היה הדבר הכי קשה שחוויתי בתקופה הזאת. חברות שלי, שהיו חברות ממש טובות שלו, היו מאוד ברע. היה נורא להגיע להלוויה שלו. הייתי קצת בדיכאון, פחות הלכתי להתנדב, אבל אחרי כמה ימים חשבתי: אור, דווקא עכשיו, כשאת במצב כזה, את צריכה להמשיך לשמח. המשכתי ובגדול".
כהן המשיכה לשמח לא רק דרך הפעילות ההתנדבותית שלה, אלא גם ערב-ערב ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". נקודת המפנה שלה במסע הזה, הביצוע הפנומנלי שהפך אותה בן לילה למועמדת לזכייה, היה לשיר "לא ידעתי שתלכי ממני" שביצע במקור מתי כספי. השופטים קמו והריעו בהיסטריה, רן דנקר קפץ על השולחן, צרח ורקד, איתי לוי הכריז כי כהן היא הפייבוריטית שלו לזכייה ואמדורסקי, שכזכור חשב בתחילת הדרך כי כהן עדיין לא בשלה מספיק, הודיע כי הוא לגמרי מדמיין אותה על בימת האירוויזיון: "מאוד מעניין לאן ניקח את האנרגיה הזאת, הרוקרית, הבלוזרית. זה ממש ישב עלייך טוב ווקאלית. במקרה שלך פחות מובהק איזה שיר צריך לכתוב לך כי את שרה קצת רוק, קצת אר-אנד-בי. זו חידה שעדיין לא מפוצחת".
גם הקהל בבית הגיב בהתאם לביצוע הענק שהתפוצץ מיד ברשתות החברתיות עם מעל מיליון צפיות, עשרות אלפי עוקבים חדשים באינסטגרם והודעות רבות ומרגשות מצופים שהרגישו כי מצאו לעצמם פייבוריטית. כהן חושפת כי דקות לפני העלייה לבמה, נקלעה למשבר. "מאחורי הקלעים הייתי ברע, גיז'דרתי את חיי. הייתי אמורה לבצע שיר אחד בכלל. התלבטתי עם איזה שיר אני צריכה לעלות. הכל היה סמטוחה. לפני שעליתי לבמה עשיתי עם עצמי עבודה. אמרתי: הכל משחק, פשוט תהני מזה. הייתי בדו-קרב מול אריק סיני וחשבתי, מה הסיכויים שלי גם ככה. באתי, נהניתי וראו בחוץ כמה היה לי כיף".
מה עבר לך בראש כשרן זינק על השולחן?
"כששרתי הייתי בתוך בועה, עד שפתאום ראיתי את רן על השולחן. הייתי בשוק, בהלם. זה עוד יותר הכניס אותי לזה. התרגשתי מאוד".
ההתרגשות נמשכה גם בערב שלאחר מכן, כשכהן שרה את "אילו יכולתי" והקדישה אותו לאמא שלה, איילת. תוך כדי הביצוע הוקרן סרטון ברכה מאיילת לאור, שלא הצליחה לעצור את הדמעות: "אור שלי, את לימדת אותי להיות בן אדם טוב יותר, לימדת אותי להסתכל על העולם הזה באור חיובי יותר, לימדת אותי להיות אופטימית יותר, לימדת אותי מה זו נתינת חינם ואהבת חינם. אני מודה לך ולבורא עולם שנכנסת לחיי. תודה על כל הטוב הזה שאת נותנת לי. אני כל כך גאה בך, כל כך אוהבת אותך, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני גאה באיך שאת עובדת קשה, משקיעה - ומצליחה להגשים את החלומות שלך. את אהבת חיי".
לא הכרנו בך את הצד הזה, שמתפרק ובוכה.
"כל כך התרגשתי, אני לא רגילה לזה. לא בכיתי שנים - ועכשיו בכיתי בפריים-טיים. זה אלוהים ישמור מבחינתי. אני לא אוהבת כשאנשים רואים אותי במקום פגיע, באזור רגשי כזה. זה לא אזור הנוחות שלי. אני בן אדם שבורח לצחוקים. ביני לבין אמא שלי יש קשר מדהים, היא החברה הכי טובה שלי בעולם, אבל יש לנו נטייה להיות פחות חזקות ברגש. אין בינינו את היחס הזה של אהבה ונשיקות. אנחנו החברות הכי טובות. פתאום, כשהקדשתי לה שיר וכשראיתי את סרטון הברכה ממנה, את איך שדיברה, בכיתי את חיי".
איך הצלחת להמשיך לשיר אחרי זה?
"זה היה אחד הקשים. הייתי חנוקה מדמעות, זה היה לי מאוד קשה. זה ביצוע שפחות הלך טוב, הפסדתי בדו-קרב הועמדתי להדחה. אבל, אני מודה על הביצוע הזה. כשירדתי מהבמה היה ביני לבין אמא שלי רגע מאוד מרגש. אמא קצת נלחצה, פחדה שבגללה הפסדתי. הרגעתי אותה. התחבקנו, זה היה רגשי ומרגש. זה משהו שאנחנו לא רגילות אליו, ואני שמחה שקרה. זאת מזכרת וחוויה שנזכור כל החיים".
התבאסת מההעמדה להדחה?
"כשהייתי לבד, אכלתי תסביך קצת. חשבתי: למה נחנקתי? אני אוהבת להיות מקצועית ומדויקת ועיצבן אותי שהייתי חנוקה מדמעות וששום דבר לא היה מושלם כמו שרציתי. אלא שאז חשבתי לעצמי: בוא'נה, אני שמחה שאני ככה, מאושרת על זה שיש בי גם את הצד הזה שיכול להיות פגיע וחשוף. זה בסדר, זה הגיוני. אני בן אדם. לא הכל יכול להיות מושלם".
המשפחה שלך מלווה אותך צמוד-צמוד במסע הזה. יש פחד לאכזב אותם?
"אני לא מפחדת לאכזב אותם, כי אין איך. הם כאן ותומכים בכל דבר שקורה לי בחיים. זה שאני בגמר, זה ניצחון אחד גדול. עם כמה שהמשפחה שלי תגיד: 'האמנו, האמנו', אף אחד לא האמין. לא להמציא. הם סתם אומרים. הם גאים בי ברמות ואני שמחה על התמיכה שלהם. לפעמים הם קצת רועשים לי מדי ואני צריכה את השקט שלי, בטח כשאני חוזרת מימי צילום ארוכים וצריכה שקט. איתם אין לי שקט, אבל אני חולה על זה שהם שם תמיד. זה מרגש אותי מאוד".
בכל הטירוף הזה שעובר עלייך בחודשים האחרונים, יש זמן לאהבה? פניות אני משער שיש.
"באתי לתוכנית בשביל המוזיקה, לא בשביל שיתחילו איתי - ואם להגיד את האמת, יש לי גם כל כך הרבה דברים על הראש כרגע שאין לי דקה לנשום. אבל, האמת שאני יוצאת עם מישהו חמוד. זאת התחלה".
"אני מביאה איתי לאירוויזיון אותנטיות וישראליות, את ישראל כמו שהיא"
פחות משבוע לגמר ועם סיכוי של 1 ל-4 לייצג אותנו באירוויזיון בשוודיה, כהן כבר מרשה לעצמה לפנטז. "בכל יום אני מדמיינת משהו חדש, אחר. בסיטואציה שבה המדינה נמצאת, המסר צריך להיות מאוד ברור. לא באנו לחגיגה, לא באנו למסיבה. מי שייבחר צריך להיות הכלי שדרכו נעביר מסר. לא חושבת שיש מקום להראות יכולת מטורפת בריקוד או שירה, זה לא מה שאנחנו מחפשים. יש פה מעבר, יש לנו מטרה. המסר צריך להיות על החטופים, על המלחמה, על מה שעברנו, על זה שאנחנו חזקים וכאן כדי להישאר".
"הנאמבר צריך להיות עוצמתי, אבל לא חייב להיות קצבי ופופי. אני מדמיינת את עצמי על הבמה עם זמרי ליווי מאחוריי, בשיר חזק ועוצמתי שצועק את זה שאנחנו כאן ושאנחנו חזקים. יש הרבה דרכים להעביר את החוזק הזה. בשביל זה יש לנו שורת כותבים מאוד גדולה, שאני בטוחה שיעשו את עבודתם. אני לא דואגת".
מה את מביאה איתך לאירוויזיון שמייחד אותך מהאחרים?
"אני מביאה את האותנטיות, את הישראליות, את ישראל כמו שהיא. גם מבחינה ווקאלית, יש בי משהו אחר. כשאני שרה, אני מתאמצת גם להעביר מסר ורגש. אני אוהבת שכשאני שרה, מרגישים רגשות. זה גם מה שחשוב שנעביר באירוויזיון".
כששרת באנגלית, אמדורסקי העיר על המבטא הישראלי. את חושבת שזה עשוי להפריע לך?
"זה עניין של טעם, לאמדורסקי כנראה פחות נעים לשמוע באוזן את המבטא הזה. כן הלכתי למורה לאנגלית, ישבתי על זה, עבדתי על המבטא. בעיניי, מבטא ישראלי זה לא בושה. אני ישראלית, לנצח אהיה ישראלית. גם אם אלך למורה לאנגלית כל החיים, המבטא שלי יישאר ישראלי לנצח. נולדתי כאן, אני לא מתביישת בזה".
מה את מכינה לנו לגמר?
"עיבודים שלא מביישים, לא מביישים. אתם הולכים להתרגש ביחד איתי. מאוד הייתי רוצה שכולם יאהבו ויתחברו כי אני משקיעה מאוד. אני רוצה ליהנות בגמר, לא להיות בלחץ ולא לקבל את זה ברע. להפך. כנראה שלפני שאעלה לבמה כמעט אעשה על עצמי פיפי, אבל כרגע אני עובדת קשה על מה שהולך להיות. ברגע שהמוח שלי יפסיק להתעסק בפן המקצועי, כנראה שאני אהיה בריגושים של החיים. אין מתרגשת ממני. זה הולך להיות כיף והלוואי שאגיע למקום גבוה".
איתי לוי אמר לך "המוזיקה חיכתה שנים לזמרת כמוך". את מדמיינת את עצמך ביום שאחרי, משתלבת בתעשייה?
"אני עצובה ובאסה לי שהתוכנית מסתיימת, זו אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בחיים, אבל אני גם מחכה לעשות מוזיקה משלי. יש לי שירים, אני צריכה עוד לדייק אותם עם אנשי מקצוע. זה משהו שאני הכי מחכה בעולם לעשות. זה הדבר שהכי מרגש אותי, להתחיל את הדרך שלי. זה לגמרי מה שאני אעשה".