ערב המלחמה היה לדור שמעון, מהשמות המבוקשים בארץ בתחום האירועים, יומן מלא בהופעות חודשיים קדימה, ערב-ערב. ברגע אחד היומן התרוקן לחלוטין, אבל זו הייתה הצרה הקטנה. דור איבד חברים בשבת השחורה ובקרבות העזים בעזה ושקע בעצב העמוק שעטף מדינה שלמה. כשמצב הרוח הלאומי והאישי בשפל גדול, שכבה על השולחן הצעה מ"הכוכב הבא לאירוויזיון". 11 שנים אחרי שעשה את "אייל גולן קורא לך" והעפיל לגמר, הזמר מצא עצמו בדילמה.
"כשפנו אליי המלהקים התלבטתי. עשיתי ריאליטי בעבר, כשהייתי בן 18, ולא כזה אהבתי את זה, אבל עבדתי מאז במוזיקה ותמיד רציתי לפתח את זה. אין מה לעשות, תוכנית כזו בפריים טיים זו מקפצה גדולה. בגיל 30 החלטתי שמגיע לי להיות במקום הזה".
"המלחמה טרפה את הקלפים. פתאום לא רציתי את זה, תפסתי רגליים קרות. עם הזמן, שמתי לב שאנשים דווקא רוצים קצת שפיות ולקחתי את זה כשליחות, לשמח את עם ישראל ולהקדיש שירים לחיילים שנהרגו".
שלושה חודשים אחרי ודור, מהזמרים הגדולים והמוכשרים שידעה התחרות הזו, העפיל לגמר שייערך ביום שלישי הקרוב (אחרי החדשות, ערוץ 12). הוא דבק במסר עליו הצהיר מהיום הראשון: דווקא השנה, מי שייצג אותנו באירוויזיון צריך לשיר על הבמה בעברית. "אם לא נהיה אנחנו, אם שוב פעם נהיה כמו הסקנדינבים, היוגוסלבים או האוקראינים, לא עשינו שום דבר. השנה, עוד לפני הניצחון, אנחנו צריכים חוסן, צריכים לטפוח לעצמנו על השכם, צריכים שלנו יהיה טוב. אני רוצה שהאזרח הקטן בבית יישב ויגיד: 'בוא'נה, זה אח שלי, הוא שימח אותי'. לא מעניין אותי מה יגידו בעולם ועל מה ידברו".
"20 שנה שלחנו לאירוויזיון אינספור שירי פופ ושירים שמחים. יש פעמים שזה עבד ויש פעמים שזה לא עבד בכלל. בשנה הבאה נרקוד ונעשה סלטות באירוויזיון, השנה צריכים חוסן. אנשים שעוצרים אותי ברחוב אומרים: 'חייבים אותך השנה'. גם כאלה שלא מתחברים למזרחית אומרים: 'דווקא עכשיו אני כן מתחבר לזה, אני רוצה שתייצג אותי'. עוד לא היה זמר מזרחי הארדקור, עם 'גרון ערבי', שנשלח לאירוויזיון".
מה עם שרית חדד וליאור נרקיס?
"שלחו אותם עם שירים שהם לא הטייפקאסט שלהם, לא המוזיקה שהם אוהבים. זה לא עבד, כי זה התיימר להיות משהו אחר. אני לא מתבייש להגיד שאני מזרחי. כולנו מזרחים פה, זה לא פולין. במדינת ישראל כולם אוכלים פלאפל, הכל בסדר".
כששרת העונה את "ירח", מהלהיטים הכי מזוהים עם שלמה ארצי, עדן חסון אמר: "יש שיגידו שהחרבת את השיר ויש שיגידו שזה הביצוע הכי טוב ששמעו בחיים".
"אני מת על שלמה ארצי. מהיום שהכרתי מוזיקה, הכרתי את שלמה. בעיניי הוא אחד הזמרים הכי ישראלים שיש. אני אחד שלא מאמין במגדר מוזיקלי, כמו שבכללי אני לא אוהב מגדרים. שכל אחד יחיה איך שבא לו, עם מי שבא לו ושישמע מה שבא לו. שאלו, 'איך אתה מביא את הקצב שלך לשיר של שלמה?', כאילו שזה משהו שאסור לגעת בו. אני לא חושב שזה נכון. זה יפה שכל אחד לוקח את המוזיקה אליו אישית ולסגנון שלו. להפך, זה מחמיא ומרים לשיר ועוד אנשים נחשפים אליו. זה הכי יפה שיש. על אף הביקורות הצוננות מהשופטים, עפתי רצח על הביצוע".
בחירות השירים שלך מגוונות מאוד ונועזות לפעמים.
"אני הולך עם האמת שלי, קשה לי לזוז ממנה. אני שר את מה שאני אוהב, גם אם לפעמים זה עולה לי בניקוד מהקהל. הקהל באולפן מאוד צעיר, בגילאי העשרה. יש סיכון בלבצע שירים שהם אולי לא מכירים. אני מנסה להביא את המיוחדות שלי בשירה ובקול, כדי שהם יבינו בכל זאת מה עומד מולם. לרוב זה עובד".
בביצוע ל"עם ישראל חי" הרמת את האולפן באוויר.
"רציתי להביא את עם ישראל, את ה'אנחנו', ל'הכוכב הבא לאירוויזיון'. לא עניין אותי שזה שיר קצבי ושקשה יותר לבטא דרכו את הווקאליות. ראיתי את האחדות שהשיר הזה עושה כשאנשים שומעים אותו. לא ידעתי שהביצוע הזה יעשה כזה רעש, הייתי בשוק. אנשים כל כך היו זקוקים לחוסן החברתי הזה, חוסן כחול-לבן. הם רוצים את השפה שלהם, את הדגל שלהם, את העברית שלהם. השיר הזה גרם להם להרגיש שייכים. אם הייתי שר את זה באנגלית, לא חושב שמישהו היה מתרגש מזה בכלל. תוך שנייה השיר התפוצץ בטיקטוק, עם מאות אלפי צפיות. המוזיקה מאחדת ומחברת בין אנשים בצורה מטורפת".
המבצע המקורי, אייל גולן, פרגן לדור באינסטגרם: "את דור המוכשר אני מכיר מ'אייל גולן קורא לכם'. כבר אז היית זמר עוצמתי וגדול ועכשיו אתה עושה חיל ב'הכוכב הבא'. איזה ביצוע מרגש ומדויק. תצליח, אלוף".
איך הרגשת כשקראת את זה?
"התרגשתי מאוד. כבר כמה שנים שלא דיברתי עם אייל ולא התראינו פיזית. בשנים שמאז 'אייל גולן קורא לך' נהייתי זמר הרבה יותר טוב ממה שהייתי. שומעים ומרגישים את זה. אם אייל אומר את זה, אז בכלל. הוא אחד הזמרים האהובים עליי ועל עוד הרבה אנשים. כיף לשמוע את זה מזמר מצליח, עם מיליוני עוקבים וקהל כזה ענק. הייתי ילד כשהשתתפתי בתוכנית שלו. השתניתי מאז, מצאתי את הכיוון שלי, מאמין שהוא ראה את זה ואהב את זה".
"ב'אייל גולן קורא לך' לא ידעתי כלום מהחיים שלי. נדרשו תעצומות נפש מטורפות"
את "אייל גולן קורא לך" דור סיים במקום השני, כשהוא בסך הכל בן 18 ורגע לפני גיוס. "לא ידעתי כלום מהחיים. הייתי בן כלום וחצי, בלי ניסיון. כשאני רואה את זה אחרי שנים אני שופט את עצמי, אפילו לא רוצה לשמוע את הביצועים. הייתי בן אדם אחר אז. לפעמים אני מרחם על הילד שהיה צריך לעבור את זה בכזה גיל. הייתי עצמאי, נסעתי לבד מבית שאן לאולפנים - יום כן, יום לא. ישן כאן, ישן פה. איכשהו הגעתי לגמר. נדרשו תעצומות נפש מטורפות".
"תאריך הגיוס שלי היה לרבע שעה אחרי הגמר. הצבא לא עושה חיים קלים למתגייסים שאין להם קומבינות. הרמתי ידיים, חשבתי: מה, אלחם עכשיו במערכת שלמה? הופעתי בשמחות, הלו"ז שלי היה מפוצץ. בטירונות הצלחתי איכשהו לצאת להופעות, אבל היו מקרים שהבטיחו שיוציאו אותי ובסוף לא".
התאחדת העונה עם נסרין קדרי, כשביצעתם דואט בהפתעה ל"עד מתי אלוהי". מה עבר לך בראש ברגע שיצאה לבמה?
"לפני הדואט סימסתי לנסרין על משהו שלא היה קשור לזה. היא לא רמזה לי, לא חשבתי שזה הכיוון. הייתי בטוח שאשיר עם עדן בן זקן בגלל הרמזים. הצליחו לעבוד עליי. נסרין היא אחת הזמרות הכי גדולות שש פה. על הוואן זיהיתי שזו היא, במילה הראשונה שפתחה את הפה. אי אפשר לפספס. זה היה מדהים לשיר איתה שוב, להרגיש את זה אחרי כל כך הרבה שנים. זו סגירת מעגל ורגע להגיד בו: הכל עוד אפשרי, שום דבר עוד לא מאוחר".
איפה היית בשנים שבין "אייל גולן קורא לך" ל"הכוכב הבא לאירוויזיון"?
"כשאני מסתכל על השנים האלה אחורה, אני מבין כמה שהחיים טסים. אני עוד מרגיש כאילו אני בבמת הגולן. מפחיד כמה שזה עבר מהר. מאז שהשתחררתי אני עובד במוזיקה, מהיום הראשון. היו שנים שהייתי מסיים הופעות באחת-שתיים בלילה וקם בשבע בבוקר לעבודה. מגיל 13-14 אני מתעסק באוכל, עבדתי במטבחים, אבל המוזיקה תמיד בערה בי. אף פעם לא הזנחתי את זה לגמרי. תמיד הייתי בעשייה מוזיקלית. יש לי באולפן בבית, אבל הייתי עושה סקיצות לזמרים או שר שירים של אחרים. הגעתי עכשיו לתקופה שאמרתי: זהו, חאלס. אני טוב. אני מקבל תגובות היסטריות כמו: 'אתה הזמר הכי טוב ששמעתי', אבל לא תמיד מרגיש את זה. אני צריך יותר אמונה עצמית ושיהיה גם מישהו מהצד שיאמין ושייתן את הדחיפה הזאת. החלטתי שזה קורה, שנגמר הסיפור - והנה, זה עובד. לא סתם הגעתי לשני גמרים בחיים שלי. זה קשה בטירוף להגיע לשני גמרים, זה לעבור שתי לידות ולצלוח את שתיהן. הגמר זה קו הסיום".
בשנים האחרונות הפכת לשם דבר בתחום האירועים.
"עולם האירועים מצד אחד מאוד שמח, אבל גם מאוד קשה. אנחנו חיים במדינה לא קלה. לפני הקורונה התחתנתי, קנינו בית, הכל היה טוב ושמח - ואז דפקה בדלת הקורונה. מיומן מפוצץ בהופעות מצאתי את עצמי יושב בבית בלי עבודה ובלי שקל על התחת. לא בגלל שאני לא טוב, אלא כי אסור היה לעשות אירועים. הופעות בחוץ לארץ שכל כך חיכיתי להן התבטלו. זה קרה בדיוק בתקופה ממש טובה שלי, כשהרגשתי שהולך לקרות משהו גדול. זה התפוצץ לי בפנים למשך תקופה מאוד ארוכה, לשנתיים-שלוש".
איך קמים מזה?
"בזכות המשפחה שלי, בזכות זה שיש שלום בית, ידענו לצלוח את זה. אשתי הייתה בהיריון באותה תקופה. לא רק שאני לא עבדתי, גם היא לא עבדה. ישבנו בבית ולא ידענו מה לעשות. היינו סגורים כמה חודשים בבית והסתכלנו על השמיים. איכשהו דברים הסתדרו. אחרי הקורונה נהיה ביקוש רב יותר לאירועים. אני מאמין בבורא עולם אמונה חזקה מאוד ומאמין שדברים שצריכים לקרות, קורים בסוף".
יש רגעים פחות נוצצים בתחום הזה?
"אני מת על לשמח אנשים ולדפוק שואו, אבל יש מצבים שזה מאוד קשה. בעולם הטברנות והשמחות הפרטיות, אתה יכול להופיע שלוש-ארבע שעות בערב, 12-15 אירועים בחודש. במצטבר, בשעות זמר מהשורה הראשונה, זה כמו 100 הופעות. זה שוחק, זה מטורף, אבל אין מה לעשות, צריך להביא פרנסה הביתה ואני אוהב את המקצוע. אין צ'אנס שאני לא עושה את זה. אני מודה על הפרנסה הטובה והאושר שזה מביא. יש דברים אחרים להתלונן עליהם".
איך אתה עושה את השיפט בימים שיש פחות מצב רוח ואתה צריך לעלות עכשיו לאירוע?
"זו הגדולה של אומן. גם ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' יש ימים שאני מרגיש חרא וימים אחרים שאני מרגיש טוב עם עצמי. את הצופה בבית זה לא מעניין, אתה צריך לספק בידור. ברגע שהגעתי לאירוע, אני מנסה להתנתק - בין אם זה מריב בבית או מאסון שקרה. אנחנו בתקופת מלחמה, התקופה הכי נוראית שהייתה לי בחיים - מבחינה אישית ולאומית ומבחינת המורל. לפני המלחמה, הצלחתי למלא יומן חודשיים קדימה, יום-יום. היו לי אירועים מה-8 באוקטובר עד 31 בנובמבר. זו הפעם הראשונה שטפחתי לעצמי על השכם ואמרתי: סוף סוף עשית את זה, מילאת יומן שנה קדימה. בניתי להקה, נכנסתי לתחום החינות, אמרתי: יאללה, הולכים על זה".
ואז הגיעה השבת השחורה.
"בלילה לפני נרדמתי בסלון. בבוקר ה-7 באוקטובר אשתי גל העירה אותי בבום מהשינה: 'קום, מלחמה'. במילים האלה ממש. הסתכלתי בטלוויזיה, ראיתי את הטנדרים. ידעתי שיקרה בדיוק מה שקרה בקורונה, אחד לאחד, אבל זה לא עניין אותי כי אחים שלי נרצחים. רק רציתי שלא ייפגעו לי אנשים במשפחה. מה-8-9 באוקטובר קיבלתי הודעות: 'אחי, אנחנו מבטלים, סליחה, מחילה'. עוד פעם היומן מתרוקן חודשיים קדימה. ישבתי ותפסתי את הראש, לא ידעתי מה לעשות. להבדיל מהקורונה המדינה אישרה להתקהל באירועים, אבל מי יכול לשמוח כשקורה כזה דבר?".
"רוצה לבנות למשפחה עתיד טוב יותר, כדי שלבנותיי יהיה את מה שלי לא היה בתור ילד"
דור ואשתו גל החלו לצאת באופן רשמי כששירתו בצבא, אבל הכירו שנים קודם לכן. "שנינו מאותה עיר, אז לא היה קשה לפספס זה את זו. יצאנו ארבע שנים והתחתנו. רציתי להיות אבא צעיר, לא בגיל 50, אז אמרתי: יאללה, יהיה מה שיהיה, כל ילד מביא את הברכה שלו. הבאנו את הבת הבכורה בגיל צעיר יחסית והחיים לא נעצרו. היא גדלה יחד איתנו, היא ממש חברה שלנו, אנחנו כמו שותפים לדירה. היא ילדה מדהימה, פלפל חריף, מבינה את החיים ואת העולם. לא הייתי עושה את הדברים אחרת, לא הייתי מוותר על זה בשום פנים ואופן".
אחרי עופרי (6) הגיעה ליאור (3). כשהיו בדרכם לאודישן הראשון ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", התבשרו בני הזוג כי גל עברה הפלה, כשהיא נמצאת בחודש הרביעי להריונה. על אף האסון, גל דחקה בדור להתייצב לאודישן ולא לוותר על החלום. "זה קרה ביום שבאנו להצטלם, לא ידענו מה לעשות. היינו כבר בדרך. גל נתנה לי את המקום שלי ואמרה: 'תהנה מהיום הזה'. אני עם אשתי מגיל 19, 11 שנה, אבל ברגע הזה למדתי להעריך אותה יותר".
איך זה עבורן בתקופה הזו, כשאבא עסוק ובקושי נמצא בבית?
"זה לא פשוט בכלל. אשתי מתמודדת עם זה לבד, אבל מתמודדת יפה והילדות עפות על זה. זו חוויה בשבילן כמעט כמו שזו חוויה בשבילי. מותר לצבור חוויות בחיים ואני חושב שזו חוויה טובה. הן נהנות מזה".
יש פחד מלאכזב אותן? זה מוסף עליך לחץ?
"בטח. באחת התוכניות, בדו-קרב מול יונתן ביטון, עופרי אמרה: 'אבא, זה לא יהרוס לך את החלום שלך, אל תדאג'. היא מבינה את החיים. זה מדהים, כי בגיל שלה לא ידעתי כלום. הדור הזה הרבה יותר חכם מאיתנו. אני עושה את התוכנית הזאת גם בשבילן. ביום שילד מגיע לעולם, אתה לא דואג לעצמך יותר. כל מה שאתה עושה בחיים זה בשביל הילדים. אם אני רוצה כרגע לעשות קריירה, להתפתח ולעשות כסף, זה בשביל שיהיו להן דברים. אם להן טוב, לי טוב. אני רוצה לבנות לעצמי עתיד גדול וטוב יותר כדי שלהן יהיו יותר אפשרויות, שיהיה להן מה שלי לא היה בתור ילד".
שירי מימון מיקמה אותך בשורה הראשונה עם הזמרים הכי מובילים בארץ. אסי עזר אמר שיש לך מקום ברור בתעשיית המוזיקה הישראלית. זה היעד?
"זו המטרה שאני מכוון אליה, אין ספק. זה יהיה המהלך הבא שלי בחיים - לעשות אלבום, לפתוח קופות. אחרי 11 שנים במוזיקה, זה הזמן שלי. אני יודע שהתפספסתי בשנים האלה - לא בגלל שלא הייתי טוב, אלא כי עשיתי את הבחירות שלי. התחתנתי מוקדם, הבאתי ילדים, קנינו בית. הקמתי משפחה. בגיל 18 פחות אהבתי את העולם הזה, לא הכי התחברתי לזה. כשיוצאים לעולם בגיל הזה נשרפים בשלב מסוים, קשה להחזיק קריירה לאורך 20-30 שנה. זה בלתי אפשרי, רק יחידי סגולה עושים את זה. אני צעיר עדיין, נמצא עכשיו במקום אחר, יודע מה אני רוצה מהחיים שלי. אני מרגיש שעכשיו זה הזמן שלי לעשות את הדברים שאני אוהב".
איך עוברים הימים שלפני הגמר?
"הגרון עובד נונסטופ. יש חזרות, צילומים, בחירת שירים. ההתרגשות בשיאה, אני מנסה לקחת את זה בפרופורציה. אני גר בצפון והנסיעות לא פוסקות, אין הרבה זמן לנוח. אני לוקח טיפה ברייק כשאני יכול, כי אין הרבה זמן לנוח. הכל מאוד צפוף ומהיר, קורה כאן ועכשיו".
איך צריך להיראות בעיניך הנאמבר שלך באירוויזיון?
"לא יודע אם תהיה בלדה, שיר קצבי או חצי-חצי, אבל אלה צריכות להיות שלוש דקות שיזעזעו את הנפש, לטוב ולרע, יראו מה שעברנו ומה שעוד נהיה בעתיד. זו צריכה להיות מעין אבולוציה מהמצב החרא שאנחנו נמצאים בו, למצב הרבה יותר משמח וכיפי. משיר כואב בהתחלה, לשיר תקווה בסוף. נאמבר פטריוטי וישראלי".
אתה כבר מדמיין את עצמך על הבמה בשוודיה?
"כל החיים אני מנמיך ציפיות, לוקח את הדברים בפרופורציה. הלוואי שתהיה לי ההזדמנות לייצג את מדינת ישראל. אני הכי ישראלי שיש. שירתי בצבא, הקמתי פה בית. אם יחליטו אחרת אכבד את זה, הכל טוב. הרבה אנשים נחשפו אליי ולשירה שלי ומעכשיו חובת ההוכחה תהיה עליי, להביא מוזיקה טובה".
מה התוכניות ליום שאחרי "הכוכב הבא לאירוויזיון"?
"יש המון שירים שקיבלתי מכותבים. אחרי הגמר אצא לדרך חדשה ואוציא חומרים מקוריים משלי, בעזרת השם. אני חייב לעשות מוזיקה, אנשים דורשים את זה - וגם הלב שלי דורש את זה. חובה, חובה, חובה".