"המסע שלי למקצוע החל בגיל 18. עשיתי שירות לאומי בגן של חינוך מיוחד והגננת שהכרתי הייתה מודל לחיקוי עבורי. אהבתי מאוד את הדינמיקה שלה עם הילדים, ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה. מאז אני מקבלת בכל בוקר מתנה: 35 ילדים בגילאי 3-4 שמעניקים לי כמויות אינסופיות של אהבה.

הלכתי ללמוד חינוך מיוחד לגיל הרך, אבל היום אני עוסקת בחינוך הרגיל. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אני אוהבת את האוטונומיה שיש לי בגן ואת העובדה שאני יכולה להנחיל לילדים את הערכים שחשובים לי כבן אדם. אני מאמינה שילדים בגיל הזה הם כחומר ביד היוצר: השקפות העולם הללו ילוו אותם בהמשך החיים, ולנו יש את הזכות להיות הראשונות שחושפות אותם אליהן. אלה דברים שמאוחר יותר, בבית הספר היסודי לדוגמה, קשה יותר לעשות. בגילאים האלה הלמידה מגיעה ממקום טהור ותמים שנעלם אחר כך.

עם זאת, אני לא יכולה להתעלם מהקשיים הרבים שמלווים את המקצוע שלנו. אנחנו כגננות מחויבות לתת דין וחשבון לגורמים רבים כמו הפיקוח מטעם משרד החינוך, העירייה וכמובן ההורים, וכל אלה לא תמיד עולים בקנה אחד. בגן שאני עובדת בו יש 35 ילדים עם 70 הורים שצריך לדווח להם על כל התקדמות או קושי שיש מול הילד – וזה לא קל.

כגננת וגם כאמא, אני לגמרי יכולה להבין את ההורים. במדינת ישראל קרו בחודשים האחרונים מקרים הזויים. אף אחד לא ירצה שהילד שלו יהיה במקום משפיל או חלילה תוקפני ומתעלל, אבל מצד שני, נוצרה תווית שגויה על הגננות בישראל. היד קלה על המקלדת, וההורים, מתוך כעס או פחד, פוגעים בציבור שלם. בתוך קבוצת הגננות מבקשים הרבה פעמים להבדיל בין "מטפלת" ל"גננת", אבל אני מאמינה שהתואר לא עושה את הבן אדם. יכולה להיות מטפלת מדהימה וגננת מחרידה.

ב-1 לספטמבר תיפתח שנת לימודים נוספת, ואני יודעת שאני אצטרך להוכיח את עצמי הרבה יותר הפעם, כי האמון של ההורים מתחיל מנקודת שבירה. אחרי כל המקרים שקרו בחודשים האחרונים, אין לי ספק שיסתכלו עלינו בזכוכית מגדלת חודרנית במיוחד.

חשוב לי שתדעו שאנחנו באות מתוך מקום של אהבה ורצון גדול מאוד לתת. אני מצדיקה את ההורים, הפחד הוא לגיטימי, אבל אסור להכליל. כשאני שולחת את הילד שלי למעון, אני יודעת שאני סומכת על הצוות שלו. כן, היה לי חשוב לראות את קבלת הפנים שהוא מקבל בבוקר, וכן, אפשר להגיד שבחנתי את הדברים לעומק בתחילת השנה, אבל כשהבנתי שהילד שלי נמצא בידיים טובות, סמכתי על הגננות שלו בעיניים עצומות. חשוב שההורים יהיו עם האצבע על הדופק, אבל חשוב גם לשים את הדברים בפרופורציה.

חשוב לי שתדעו שאנחנו, הגננות, מאמינות שאנחנו פועלות בשליחות. אנחנו רוצות לגדל את ילדי ישראל ורואות רק את טובתם האישית מול העיניים. לא תמיד זה עולה בקנה אחד אל מול מה שאתם ההורים רואים, אבל אנחנו עושות את הכל מתוך רצון להעניק לילד את הטוב ביותר. לקראת פתיחת שנת הלימודים, חשוב לשדר לילד ביטחון ולא פחד וחרדה. במקום זאת, תשדרו לילד שהוא הולך למקום טוב שבו הוא יקבל יחס, חום ואהבה".