אחרי הניסוי הבריטי שלא הצליח, עיני העולם נשואות כעת לשבדיה, שם מנסים גורמי השלטון ליצור מודל חדש להתמודדות עם נגיף הקורונה – שכולל חיים כמעט שגרתיים לחלוטין. המגיפה גבתה כבר את חייהם של כ-400 בני אדם וישנם כ-7,000 חולים בסך הכל במדינה, אבל בתי הספר והעסקים ברובם ממשיכים לפעול כרגיל. דניאל אנגלשטיין, ישראלי שחי בשטוקהולם, סיפר היום בתכנית ישראל נלחמת בקורונה עם יואב לימור וגלית גוטמן על המדיניות יוצאת הדופן בה נוקטת המדינה ועל חששם של הישראלים שמתגוררים בה.
"אנחנו מסתכלים החוצה, אני לצורך העניין מעודכן במה שקורה בארץ, אנחנו צמודים לטלוויזיה כל הזמן ויש פער עצום ביחס לאיך שזה נראה פה, אבל צריך להבין גם איך שהחברה בנויה ואיך שהממשלה בנויה פה", הסביר אנגלשטיין. "אני יכול להגיד שאנשים פה לוקחים אחריות אישית מאוד גדולה. החברה שאני עובד בה לצורך העניין כבר כמעט לפני חודשיים הוציאה מזכרים והנחיות לגבי איך להתנהל בפגישות ומה צריך לעשות, עוד לפני שהממשלה בכלל אמרה משהו".
כאמור, הממשלה במדינה אולי מוציאה הנחיות, אך היא לא אוכפת אותן. האוכלוסייה ברובה לוקחת על עצמה הנחיות מחמירות יותר ומסתגרת בבתים, מה שיוצר תחושה מבלבלת ומוזרה בקרב התושבים.
לדברי אנגלשטיין, הממשלה לא יכולה להתערב באופן ישיר במדיניות של כל מחוז ואזור, והיא אמנם יוצאת בהנחיות – אבל היא לא יכולה להכריח את המחוזות ואת העיריות לסגור את בתי הספר ואת יתר המוסדות. כך לדוגמה, בתי הספר שמיועדים לילדים ובני נוער עד גיל 16 פתוחים, ואילו רק מגיל 16 ומעלה מתבצעת למידה מרחוק.
מה אומרים האזרחים וכלי התקשורת כשהם רואים את רוב העולם נוקט במדיניות אחרת? אין ביקורת על זה?
"זה די מעורב, אנשים לא מדברים באותה ישירות כמו שמדברים בארץ. אני שומע את הביקורת בארץ והיא מאוד רועמת, פה עושים את זה בצורה קצת שונה, אלה אנשים שרואים קצת יותר פנימה ופשוט כל אחד מיישם לביתו. את התוצאה של זה נראה בערך בעוד שבועיים-שלושה, אם זה באמת עובד. אני אישית לא יצאתי מהבית כמעט שלושה שבועות. אני יכול להגיד שאחרי החורף הקשה אנשים רק מחכים לצאת החוצה".