אמא יש רק אחת, וכנראה שטוב שכך, בטח אם תשאלו את כל אותם אבות מוכי הוראות וספרי הדרכה שמסתובבים עם האגו בין הרגליים. זוהר ישראל נשאר לבד עם בנו ורשימה של הוראות הפעלה, אבל שרד כדי לספר על הצד האפל של המילה אבא. הכינו את המגבונים הלחים
היא הלביאה, אתה סוג של גור | תמונת AVI:
mako
לא משנה כמה ותק וניסיון יש לך בהשגחה על הילד שלך, לא משנה שעדיין לא חיבלת בו, פגעת בו או הותרת בו איזשהו סימן במשמרת שלך, ולא משנה ששמעת את ספר ההדרכה בעל פה כבר 7,000 פעם – אשתך תקפיד לחזור על הכל גם בפעם ה-7,001. ועמוק בלב אתה יודע שהיא צודקת.
היא הלביאה וזה הגור שלה, אם בטעות תסטה מההנחיות המדויקות - אם הילד יאכל ביצה מקושקשת במקום חביתה, ישמע לפני השינה את "פילים בכל הצבעים" במקום את "חתול גדול, חתול קטן", או שתלביש לו את חולצת הפיג'מה הלא נכונה - היא תטרוף אותך חי ובלי רחמים. ועמוק בלב אתה יודע שהיא צודקת.
כי אם לא תזכור ותשנן היטב את ההוראות, שנכתבו בדם עוד במערה הקדמונית, בסוף המזל שלך ייגמר והילד יגמור את הערב עם נקניק מפולפל + חום + הקאות + בולקלה במצח.
אבל להעביר רק ערב עם התינוק זה עוד כלום, האתגר הגדול הוא להעביר איתו יום שלם, לעתים כשהוא חולה עוד לפני שהגעת אליו. הדבר הכי קל הוא להושיב אותו מול הטלוויזיה, שטיפת המוח של שניכם. זו הייתה אחת המילים הראשונות שהבן שלי למד להגיד, לפני "מים". אבל ראבאק – כמה פעמים אפשר לראות ולשמוע את רינת בארץ המילים עם המבט המהפנט והחיוך המלחיץ בעולם?
שלמה, בוני ופרימו הקטן | צילום:
פלאש 90, משה שי
האב, הבן ושלמה שרף
הבעיה האמיתית מתחילה שכשנגמרות ההפעלות, אלו שכוללות קריאת סיפורים עוד פעם ועוד פעם, בנייה בקוביות ועבודות יצירה (השתפרתי מאוד בהדבקה!) – בסופו של דבר אין ברירה וצריך לפתוח טלוויזיה. אז כדי לא להעמיס עליו תכני "בייבי" ו"לולי" (למרות שאשכרה יש שם תכניות שגם מבוגר יכול ליהנות מהן במידה מסוימת, ולא אכעס אם תביאו לי ליומולדת הבא ערכה של "בייבי שף") - הפתרון שלי הוא לצפות בהקלטה של "יציע העיתונות", לאחר שלהפתעתי גיליתי בשלב מוקדם, שלעומת תכניות אחרות למבוגרים, הבן שלי יושב מרותק מול ניב רסקין והפאנל הצעקני, לא קם מהספה ולא משמיע קול קיטור ומחאה. אולי כי בוני גינצבורג יפה יותר מרינת, או כי שלמה שרף מזכיר לו את צ'רלי הדוב, או כי פרימו משתמש באוצר מילים של ילד קטן.
"מהרגע שהיא מגיעה הביתה אני מקבל הפעלה, בדיקה, תיקון", מתלונן אמיר על טלי, ומבכה את היותו כפיף. נכון שיש רצון להראות לילד שגם לאבא יש מילה ואמא לא קובעת הכל, אבל צריך לקחת בחשבון שהשלטון בבית הוא דמוקרטי רק לכאורה. למעשה מדובר ברפובליקה נשיאותית כמו זו שבסוריה, בה אתה רק חושב שהקול שלך משפיע, כשלמעשה הוא בגדר המלצה בלבד.
לקבלת סגן המפקדת, נא להימתח | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
"אני רק מילאתי הוראות"
יחד עם זאת, אשתי ואני סיכמנו בינינו שגם אם אנחנו לא מסכימים על משהו בהתנהלות מול הילד – ברגע שאחד מאיתנו אמר לו משהו, השני לא שובר את המילה, ורק אחרי שהאירוע מסתיים יש ישיבה של הפקת לקחים ובה מסבירים לך למה טעית. אצל אמיר וטלי אין את זה, שם מדובר בדיקטטורה שעל פניו קמה מחוסר ברירה. למדנו בפרקים הקודמים שאמיר הוא אבא הרבה יותר פסיבי והרבה פחות שיתופי, שירדנה מהווה עבורו יותר מהכל סוג של נטל, ובמצב כזה – לטלי אין כל כך ברירה אלא להיות שליטת יחיד שכמו האח הגדול גם מפקחת על אמיר כשהיא לא נמצאת.
בשורה התחתונה, איפשהו זה ברור שהמילה של האישה היא זו שקובעת בשבתה כמנהלת הבית, מנהלת לוח הזמנים ומנהלת החיים שלך באופן כללי. עמוק בלב אתה יודע שזה גם יכול להיות מאוד נוח שיש מישהי שממשטרת אותך ומורידה ממך את האחריות. כי בסוף תמיד תוכל להגיד: אני רק מילאתי הוראות.
