למה להרבה אמהות כ"כ קשה לשחרר את הבן?
החמה גידלה את הבן במשך שנים, ובשנים אלה גם הייתה "מספר אחת" בחייו. היא הייתה המטפלת, המפנקת הדואגת והכול ללא תנאים. והנה, מגיע זמן קטיפת הפירות – הבן כזה מקסים, ודווקא אז באה משהי מבחוץ - שלא באמת השקיעה בו או נטלה חלק במאמץ לגידולו.
המחשבה היא ש"אם היא אוהבת אותו, זה חייב להיות בגלל מה שאני בתור אמא השקעתי בו". הפחד הוא כמובן שהכלה תשאיר את החמה מחוץ לעניינים (לדוגמה, הרבה פעמים הנכדים הופכים לנשק, כשמשהו לא מוצא חן בעיניה). ובאותו רגע, הופכת החמה לחסרת שליטה - ממספר אחת ללא רלוונטית... בעיה נוספת היא שהרבה פעמים החמה לא יכולה כבר לדבר עם הבן אחד על אחד, כי פתאום גם כשהיא רוצה לדבר רק אתו, היא מגלה את שניהם. "הוא" הופך ל"אנחנו". ועוד, הרבה פעמים ברגע שגבר מתחתן המשפחה הגרעינית שלו הופכת למשנית, ולא נותר לו הרבה זמן לבקר את אמא, שמצדה חושבת – איך יש לו זמן לבקר את החברים אבל את אמא שלו לא? ומאשימה כמובן את הכלה...
מה הסיבות להתנהגות עוינת כלפי הכלה?
1. יש תחרות וקנאה, לפעמים סמויה ולפעמים גלויה (שבאה לידי ביטוי, לדוגמה, באוכל: אם הבן שלי אוהב את האוכל שלי שיבוא אלי בשיש בצהרים – אני אדע לתת לו את מה שהוא הכי אוהב...).
2. החמה רואה שהאישה צעירה, פורייה, מלאת נעורים ובעצם מזכירה לה מה לה כבר אין. געגועים לנעורים, וקנאה באישה הצעירה.
3. אם היא עצמה נמצאת בזוגיות לא טובה, היא עשויה לאמץ את הבן כ"גבר שלה", ואז הבן צריך לתפקד בעצם כגבר של שתי נשים.
אז מה כן כדאי לעשות? טיפים לחמה
1. אם את רוצה את הבן שלך - את חייבת להסתדר גם עם הכלה שלך.
2. שמרי על ניטרליות- לא להגיד מי צודק ולא לקחת עמדה.
3. לאפשר מקום לכלה – את לא צריכה להיות חברה שלה, אך כן להעניק לה הערכה ולא לגרום לה להרגיש שאתן בתחרות.
4. כדאי לקבוע "יום אם" פעם ב, יום שלם בו האמא והבן מבלים לבד.
5. לעשת מעבר מאמהות לסבתאות: הורות שנייה. לשמוח שיש לבן משפחה שהוא אוהב, ולהיות לו לעזר. לתפקד כסבתא - לא להיות מול אלא ליד.
עד כמה כדאי להתערב אם הבן נמצא במערכת יחסים לא טובה לדעתי?
מצב כזה הוא מצב של חוסר אונים מבחינת האם – אין טעם להתערב בכוח. אפשר לומר איך אני רואה את המצב מהצד, לתת לו נקודות למחשבה, אבל גם לקחת בחשבון כי אם יעביר את זה לאשתו אני יכולה להסתבך איתה (עלול אפילו להשפיע על הבן לא לראות אותי הרבה).
המפתח הוא לדעת לשחרר! אני חינכתי את הילד, ועכשיו יש לו את הכוח והחוכמה לעמוד בהכול, כשאני מסתכלת מהצד ותמיד שם כדי לתמוך ולעזור בעת הצורך.
מה באמת קורה כשהבן בא מיוזמתו לאמא לעצות בענייני זוגיות?
חשוב מאוד לומר לו שאת לא המגשרת שלו, שהוא צריך לדבר על העניין עם אשתו ולפתור את הבעיות בינם לבין עצמם; וכי אין טעם שתשמעי רק את הגרסה שלו לסיפור (חוסר אובייקטיביות נתון). גם במקרה הזה להשתדל לא להתערב (הוא עלול לנטור לך על דברים שאמרת על זוגתו ועל הקשר ביניהם לכשיירגעו הרוחות..).
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
