אני, אתה והוא

יש סיבות רבות לשינוי בזוגיות שלאחר הלידה. נתמקד בסיבות המרכזיות:
1. לפני לידה יש פנטזיה, שניזונה מסרטים אמריקאים. תינוק ורדרד שישן כל הלילה, זוג מאוהב וחיים מושלמים. בעידן בו אנו נמצאים אנו מגיעים ללידה כשני אנשים מבוגרים, עצמאים כלכלית , עם תפיסות שוויוניות כאלה ואחרות ובטוחים שהתינוק רק יעצים ויחזק את אהבתנו. לכן נשים מרגישות שחייהן התהפכו. מקריירה, פרנסה, חירות, חופש בחירה את הופכת להיות אמא במשרה מלאה (משרה שלא קיבלת שום הכשרה לגביה), אחראית בלעדית לחיי מישהו אחר (התינוק...), ללא חופש תנועה ולו לצרכים הבסיסיים ביותר (אוכל..פיפי), ללא הכרה כספית או חברתית על העבודה המופלאה שאת עושה (אמהות) ומוצאות עצמן מחכות כל היום בתשוקה עזה לרגע שבן הזוג יחזור מהעבודה - אך לא כדי לשכב איתו , אלא כדי שיקח כבר את התינוק ואת תוכלי לצאת להפסקה.התסכול העצום הזה, חוסר האונים גורמים לכך שאשה תרגיש רוב הזמן כעס כלפי בן זוגה ( כי על מי נכעס? על התינוק?).
2. הגברים, מן הצד השני, מרגישים את אובדן התשוקה (תרתי משמע) אצל בנות הזוג. הם מרגישים "עוזרים" "מחליפים" "לך תביא" "תקנה בדרך"...."הפכנו להיות פונקציונאלים" מספרים גברים לאחר לידה. הם מרגישים את עול הפרנסה, את המתח הבלתי פוסק בין האשה שכועסת שהלכת בבוקר, לרצון להיות עם התינוק שלך, החדש לבין מקום העבודה שמצפה שתייצר,תייצר.
3. שני הצדדים מרגישים עייפות תהומית שזו אחת המצוקות הגדולות של הורים בראשית הדרך. כל כך קשה להיות אמפתיים כשכל מה שרוצים זה רק לישון.
ומה קורה, בעצם, כתוצאה מהשינויים הללו?
התחושה המרכזית היא שלא רואים אותי. שני בני הזוג חווים בדידות גדולה. מרגישים שהצד השני לא רואה כמה אני מתאמץ, משתדל, מקריב, הורה נפלא. והתחושה היותר מפחידה היא שהאהבה התעופפה מהחלון יחד עם הולדת התינוק. פתאם מרגישים שרק הוא במרכז, שיחות הנפש עברו להיות שיחות על צבע הקקי, הסקס נשכח או הפך להיות משהו שחייבים לעשות, יש איזו בהלה: מה קרה לנו? כשאני שואלת אמהות לאחר לידה ראשונה למה הן הכי מתגעגעות בדרך כלל הדבר הראשון שהן אומרות זה : לזוגיות שלנו. רק שנינו, ספונטאנים, חופשיים. יש תחושה ברורה שהאינטימיות נפגעה באופן בלתי הפיך.
דניאל שטרן, שנחשב לאחד החוקרים המובילים בתחום הנשיות לאחר לידה, אומר שחיבור הוא דיאדי - בין שניים. שלושה אנשים לא יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים במבט אוהב. ואחרי הלידה, לזמן מה, האהבה עוברת אל התינוק. כשלא מוכנים לכך מראש, זה יכול מאד להפחיד.
איך אפשר לשמר את הזוגיות בכל זאת? למה חשוב לשים לב?
1. קודם כל לשמוע על כך לפני כן. זה בסדר לעפעף ברומנטיקה בקורס הכנה ולהגיד שזה לא יקרה לי אבל כשזה באמת קורה בסוף - זה מצלצל מוכר ואז פחות מפחיד. פשוט מנרמל את זה.
2. לאפשר טקסי מעבר, דקה לפני ה"קח אותו!!!!" בסוף היום. אם זה שבן הזוג יתעכב עוד 10 דקות וישתה קפה באוטו ואם זה את, ששעה קודם תקחי בייביסיטר שתחזיק את התינוק על הידיים ואת תוכלי לשתות את הקפה שהכנת לעצמך בבוקר.
3. לשתף במצוקות-אך לא בהאשמות. המשפט צריך להתחיל ב"היה לי כל כך קשה היום" ולא ב"תמיד אתה מגיע מאוחר!!".
4. לתת מרחב לרגשות שעולים, גם אם הם מפחידים:"לפעמים אני חושבת מה היינו צריכים את זה....היה לנו כל כך כייף קודם". "אני מתגעגעת למיניות שלי".... ולא "קודם היה כייף איתך עכשיו אתה בלתי נסבל"...וכו.
5. להתעקש על זמן לאינטימיות-גם אם התינוק יונק, כדאי להיעזר במישהו, ולייצר זמן ולו קצר מאד לזמן זוגי. להחזיק ידיים, להסתכל בעיניים (ולא רק לעיני התינוק כל זמן), ואפילו לנמנם ביחד...
6. לשקף זה לזו- "אני רואה שקשה לך", "את עושה עבודה נהדרת", "אני יודע שזה לא פשוט". נכון, זה נשמע הזוי כשיש תינוק לזכור גם את זה אבל כולנו מכירים את התחושה שכשבן הזוג אמפתי אלינו - פתאום מרגישים אהובים ומקבלים כוחות חדשים.
7. להיות ברורים ובהירים בבקשת העזרה - לא לצפות שבן הזוג ינחש למה אתה עם פרצוץ חמוץ.
8. להעזר בסביבה - הורים, סבים, אחים... גם עזרה טכנית וגם עזרה פיזית ורגשית. לא לצפות שבן הזוג יתן מענה לה-כ-ל.