איך מדברים עם המתבגרים

יש לי ילדה בת 11 שרוטנת, רוגזת וטורקת דלתות. אני לא מצליחה לדבר איתה, מה אני יכולה לעשות לפני שאני מאבדת שליטה והיא נעלמת לי?
יקירתי גיל ההתבגרות הגיע! גיל ההתבגרות מתחיל היום סביב כיתה ה' (גילאי 10) ונמשך כמעט עד גיל 25. השינויים האינטנסיביים מתרחשים אצל בנות בין הגילאים 12-14 ואצל בנים בין הגילאים 13-15, ומכונים "התפרצות הגדילה": שינויים גופניים וההורמונים משתוללים. פתאום הילדים מדברים אלינו אחרת, מתלבשים אחרת, לא רוצים לקחת חלק באירועים משפחתיים... יש להם שפה אחרת ומוזיקה שונה וההרגשה היא שהם לא רוצים להיראות ולהיות משוייכים אלינו.
דוגמאות להתנהגות נפוצה:
חוצפה: "את לא תגידי לי", "אתה לא תקבע לי", "צא מהחדר שלי"
דרשנות: "תכבסי לי","למה לא קנית לי"
לחץ: "תעופי", "נמאס לי", "אני שונא/ת את..."
דרמה: "בחיים לא אחזור לבית הספר", "אני אברח מהבית", "אתם לא תראו אותי יותר", "אין לי חיים בלעדיו/בלעדיה"
כל הדוגמאות הנ"ל נובעים מההורמונים שמשתוללים ומהרצון לבחון את הגבולות.
איפה הגבולות?
בניגוד למה שחושבים – מתבגרים אוהבים צריכים ומעריכים בית עם גבולות!!!!! הם חושבים לפי בעולם שלהם שבו יש שחור או לבן – אם מציבים לי גבולות – אוהבים אותי דואגים לי ואיכפת ממני.
איך לדבר אל המתבגרים? מה הדרך המומלצת?
שני תנאים:
א. כשהם פנויים רגשית ופיזית. מומלץ לתאם איתם פגישה: מחר אחרי הצהריים אני רוצה שנדבר. כך המתבגר מתכונן לשיחה (הסיכוי לתפוס את המתבגר ברגע בו "במקרה" בא לו לדבר - אפסי).
ב. בגובה העיניים: לא לנסות להורות ולהרצות להם, ומצד שני לא להתחנף אליהם, הם אלופים בלזהות זיופים. ישר, קצר ולעניין.
מה השינויים הבולטים בתקשורת בין ההורים למתבגרים ולאחים הקטנים? עד כמה משפיעה אינטראקציה זו על חיי המשפחה?
ההורים חייבים להישאר סמכותיים כלפי הילדים, סמכותיות שנשענת על אחריות הורית (אני אמא/אבא שלך ומתוקף "תפקיד" זה אני אמון על ביטחונך ובריאותך - ולכן אתה שומע לנו). צריך להיות שוני באופן בו מדברים עם הקטנים: יותר ברמת הוראות והסברים לעומת איך שמדברים עם מתבגרים בצורה בוגרת (כמו שני מבוגרים), רק שאחד מהם הוא הסמכות הקובעת. מתבגרים מאוד אוהבים שמקשיבים להם אבל הם עצמם חסרי סבלנות כלפי נאומים ודרשות ולכן מסר קצר ועקבי. היום אנחנו קוראים למשפחה שבה יש מתבגר "משפחה בהתבגרות" כי יש לה השפעה על כולם. (אחים קטנים מחקים התנהגות, ילדים גדולים מתמרדים נגד חוקים של כל הבית ועוד)
הצבת גבולות כאמצעי לשליטה בהתנהגות בעייתית
ההורים חייבים לערוך עם עצמם בירור בנוגע למטרות שלהם. בדרך-כלל אנחנו יודעים מה אנחנו לא רוצים שיקרה, אך מעט מאוד פעמים עקביים בנוגע לדרך שתוביל לכך. לכן חייבים לבצע איזשהיא הגדרת גבולות ברורה. לא לנסח עונשים שלא תעמדו בהם ("בחיים לא תראו טלוויזיה"), ומצד שני – לא להיות כפייתיים כשמשהו לא עובד. הכי חשוב ליידע על הגבולות: המתבגר צריך לדעת מה מותר, מה אסור, ומה מצפים ממנו.
מתי התנהגות המתבגר "נורמאלית" - ומתי צריך לדאוג?
התנהגות מתבגרים "נורמאלית" קיימת כשיש איזון בין מצבים נעימים ללא נעימים. יש אמנם כעס, התפרצויות וצעקות - אבל מן הנגד השני יש גם שיחות נעימות, שיתוף פעולה וצחוקים.
כשזה לא קורה, כשיש תחושה של איום, כשההורה מרגיש שהוא מאבד את הילד, כשיש התרחקות שקטה וסמויה - אז צריך להתחיל לדאוג.
מתי זה עובר?
סביב כיתה יא' יש רגיעה של המערכת ההורמונאלית ומתחילים לראות שיתוף פעולה ודפוס של תקשורת בוגרת עם המתבגר.