עם אילו קשיים מתמודדת משפחה שבנה או בתה יוצאים מהארון?
לרוב, הורים שנודע להם זה עתה על נטייתו החד מינית של ילדם נמצאים במצב קשה, והם מגיבים באופן דומה לתהליך של אבל ואובדן. בתחילה: שלב של הלם (גם אם היו להם סימנים מוקדמים - שבד"כ נמנעו מלראות אותם). אח"כ מגיעים הכחשה, האשמה עצמית , כעס ולבסוף השלמה וקבלה.
בנוסף, מתעוררת דאגה גדולה מהחיים הקשים הצפויים לילד כתוצאה מיחס החברה להומואים ולסביות, כיצד הוא יסתדר, האם הוא יסבול, האם יהיה מאושר, כיצד הוא יתמודד עם הבעיות והקשיים שיעמדו בפניו וכד'. ההורים חוששים מפני השונות של ילדם הנתפסת בקונוטציה שלילית בחברה ("פגומים") וההתמודדות שלהם עם סביבתם, המשפחה, חברים, השכנים, בעבודה ומהתגובות של החברה כלפיהם וכלפי ילדם. במגזרים המסורתיים לעתים קיים גם חשש שחשיפת הילד תפגע במשפחה כלולה או בשידוך חברי המשפחה האחרים.
הציפיות לחיים נורמטיביים מתנפצות מול עיניהם ויש להתרגל למשהו אחר שאולי החברה לא תקבל. ברגע קבלת הילד משלימים עם זה ומקבלים את זה יותר ותגובת הסביבה כבר לא מפחידות כ"כ.
איך קורה שההורים מתביישים בילדיהם?
קשה להם לקבל תופעה שלא מתאימה לתפיסה שלהם את עצמם ושל מה נורמטיבי. ההורה רוצה שהילד ייצא דומה לו, אבא כוחני ומאצ'ואיסטי שבנו יצא מהארון יכול לחשוב שהילד "פגום" ושזה משפיע גם על תפיסת החברה אותו (איך יצא ממנו אחד כזה? מה זה מעיד עליו?) - איך האבא לא הצליח להעביר גבריות.
פעמים רבות היה להורים חלום לראות את הבן / בת מתחתןנים, מביאים ילדים לעולם, מתפקדים עפ"י תפקידי הג'נדר המקובלים. התחושה כי אין שליטה על אובדן החלום קשה.
אילו סוגי תגובות נפוצות?
בתחילה: הלם , קושי לעכל את הבשורה, בכי, התנגדות , לפעמים איומים בניתוק הקשר, סירוב לקבל את הבשורה וניסיון לשנות אותה או להטיל ספק בקיומה. מתעוררת השאלה "איפה טעינו?", "איך נכשלנו כהורים", "מה עושים עכשיו?". יתכנו מריבות וויכוחים רבים עם הבן/בת, לעיתים יש האשמה כנגדם, אך גם האשמה עצמית, כעס על הבן שגורם לכאב ולפגיעה, ולעיתים הכעס מופנה כלפי ההורה השני שלא העביר את ה"גבריות" לבן או ה"נשיות" לבת.
לבסוף(במקרים המוצלחים) ישנה השלמה וקבלה של המציאות והבחירה של הילד את חייו והיחסים הופכים ליחסים שיש בהם אהבה לא מותנית ,הבנה, תמיכה, קבלה ושותפות.
כל עוד קיים הקושי לקבל את הבן / בת כפי שהם, ישנו העצב, הספק וחוסר קבלה שלהם כאנשים בעלי חופש בחירה עצמאי וייחודי והם מגיבים בהתנגדות או בהכחשה, כעס וכד': מצביע על כך שההורים עסוקים בצרכים שלהם, בקשייהם לעכל את הידיעה, פחדיהם וכד' ולא רואים עדיין את הילד כאדם בזכות עצמו נפרד ושונה מהם . רק כשיראו אותו כאדם אינדיבידואלי, את צרכיו, רצונותיו, בחירותיו (למרות שהן שונות או אפילו מנוגדות משלהם), הם יוכלו לראות שהילד נשאר מי שהיה והם יכולים לבנות יחסים טובים, קרובים ומהנים. ההתמודדות עם הגילוי תלוייה אם כן במידה המשפחה מאפשרת ומקבלת שונות של בני המשפחה כבני אדם ייחודיים ואינדיבידואליים או שיש בה תלות ומעורבות רגשית (סימביוזה). עד כמה יש חופש להיות מי שאתה ועד כמה יש במשפחה רשות לחופש ומרחב של בחירה. עד כמה המשפחה מוכנה לקבל את הייחודיות של כל אחד מבני המשפחה כאנשים נפרדים ומובחנים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
