שמישהו יחזיק את ויקטוריה שלא תיפול
הרלן קובן לא המציא את הקפיצה הזו. לא מעט רבי מכר לפניו ניסו את כוחם בכתיבה לנוער, בדרך כלל במידה מתונה בלבד של הצלחה. יתכן שהפנייה לקהל אחר מזה שאליו הם רגילים לכתוב היא עבור כותבים מצליחים סוג של חילוץ עצמות, הפסקה בצד הדרך להתרעננות, ואולי אפילו ניסיון להגיע אל קהל הקוראים של העתיד בגיל צעיר. דין קונץ עשה את זה כבר ב-1996 וגם ג'יימס פטרסון וגארי לארסון (שהתפרסם בזכות ההומור האפל שלו ועיבד אפילו אותו לילדים) - ושלושתם קיבלו ביקורות גרועות עד פושרות. עכשיו גם קובן, שחוגג החודש יומולדת 50, מנסה - עם "מחסה" שהוא בין לבין, ספר מתח קובני לגמרי, במינון לא מתון של אלימות, מהול בדיבורים והתחבטויות של תיכוניסטים, וכנדרש, מלא בגיבורי משנה שחלקם עגמומיים ומתלבטים ואחרים קוליים ולגמרי בעניינים. במרכז העלילה - גיבור בן עשרה שעורך בדרך אל האור מסע התבגרות עוצר נשימה.
"מחסה" הוא ראשון בסדרה חדשה של קובן, ומככב בו מיקי בוליטר, אחיינו של מיירון בוליטר, המוכר היטב לחובבי קובן. מיקי, בן 15 בלבד, עבר שנה קשה במיוחד: אביו מת מול עיניו, אמו נשלחה למוסד גמילה והוא נשלח לגור אצל דודו מיירון. בבית הספר החדש הוא נלחם על מקומו, יוצר חברים ורוכש אויבים ויש לו גם חברה, אשלי, שנעלמת בדיוק כשלרגע נדמה היה לו שהכל יהיה בסדר. מיקי, כנדרש מגיבורים של ספרי מתח, נוטל את עצמו – גבוה, נאה, מוכשר וספורטיבי כראוי – ויוצא לחפש אותה. קובן לא חס עליו ולמרות גילו הצעיר, וגילם הצעיר של הקוראים הפוטנציאלים, מוליך את מיקי בדרך מיוסרת ומפותלת מפגיש אותו עם זוועות עולם הפשע, מעמת אותו עם סודות איומים, ומכריח אותו להתמודד עם אתגרים שהיו מביאים אפילו את חברי "השביעייה הסודית" להתקף קוצר נשימה.
לפי גילי בר הלל, עורכת סדרת ספרי הנוער של הוצאת "גרף", ספרים רבים שהיו משווקים בעבר כספרות למבוגרים, מתויגים היום מחדש כספרות לנוער כדי להבטיח הצלחה שיווקית. דוגמאות? קלאסיקות כמו "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר ו"אל תיגע בזמיר" של הארפר לי וגם "יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ אתו" של דוד גרוסמן, שנמכרו בארה"ב כספרות לצעירים.
לדבריה, ספרות הנוער של היום כבר לא מגבילה את עצמה רק לתהליכי התבגרות ואין בה רק דמויות צעירות. "בעבר הכתיבה לנוער נעשתה בגישה מתיילדת ומחנכת", היא אומרת. "היום ספרות הנוער פחות דידקטית, ויש בה הכול – גם אלימות, גם דיבורים על התמזמזויות וגם עמימות מוסרית. זה לא אומר שאי אפשר ללמוד מהם הרבה. בספר כמו "האח הקטן" למשל, שנכתב על ידי קורי דוקטורוב שהוא במובנים רבים אנטי מערכתי, יש המון ידע אמיתי, על מערכות הצפנה במחשב, על זכויות משפטיות, על ההיסטוריה של התנועה לזכויות האזרח – כמעט ברמה של ספר לימוד".
נדמה לי שפעם הגיבורים בספרי הנוער היו יפים, חזקים, מוצלחים ובעיקר טובים ללא פגם, והיום יש להם חולשות.
"רוב הגיבורים היום הם דמויות שמציקים להם חברתית, שלא מסתדרים, שיש להם קשיים. הארי פוטר במובן הזה מממש את נקמת החנונים. אצל ריק ריירדן מחבר "פרסי ג'קסון" הגיבור סובל מהפרעת קשב והוא דיסלקטי, אבל ביקום שלו אלה הופכות להיות תכונות שאמנם מסבכות אותו בצרה אבל גם עוזרות לו להצליח".
עדיין נשמרת העליונות המוסרית של הגיבורים?
נדמה לי שלבנות יש יותר מקום בספרות הנוער החדשה.
"ממש. ניתן למצוא בימינו גיבורות Kick Ass, אמזונות שהן לא פחות נשיות למרות שיש להן כוח. אצל קסנדרה קלייר ב"עיר של עצמות", ספר שהוא ממש רומן רומנטי, יש בנות שלא בוחלות בהרג מפלצות ובהפעלת נשק. הן מתחבטות בכל חיבוטי גיל ההתבגרות אבל הן לא פסיביות והן יותר מעניינות מהגיבורות השותקות והיפות של פעם".
"מחסה" הוא ספר מהפכני פחות מאלה שבר הלל מדברת עליהם, אבל לזכותו יאמר שעלילות מיקי הצעיר מאופיינות בקצב מהיר ובשנינות, שני מרכיבים הכרחיים בספרות של דור הלייק והקליק. על פי הביקורות בעולם – תשבוחות שהורעפו על "מחסה" על ידי ריק ריירדן מחבר "פרסי ג'קסון" או אואן קולפר מחבר "ארטמיס פאול" – קובן מצא את הנוסחה הנכונה לכתיבה לצעירים, ומותר להניח שהסדרה, שזה הספר הראשון בה, תהיה להיט.
מחסה, הרלן קובן, תרגמה מאנגלית: שירה שלמה. ידיעות ספרים
ספרו לנו על הדמות הספרותית שהשפיעה עליכם ואולי תזכו בפרס
אנשים, ראשון-שלישי ב-18:50
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן