כשבוע לפני טקס המשואות בהר הרצל לרגל פתיחת יום העצמאות, והערב (ראשון) התפרסמו שמות משיאי המשואה, ביניהם הבדרן שלום אסייג, הנערה אופק ראשון שסבלה מחרם והפכה להשראה בעבור צעירים רבים וגיבור מלחמות ישראל אביגדור קהלני. מוקדם יותר היום (ראשון) הממשלה הצביעה טלפונית על מנת לאפשר לשרת התחבורה, מירי רגב, לאשר את רשימת המדליקים.

כתב חברת החדשות בדרום, תמיר סטיינמן, הציע הערב ב"אנשים" מועמד מפתיע ומרגש במיוחד שייקח חלק בטקס - חברו לחברת החדשות, הכתב הוותיק משה נוסבאום. "חשבתי לעצמי מי הייתי רוצה שידליק משואה, ונזכרתי שלפני 13 שנה נכנסתי לחברת החדשות כמעריץ נלהב של העיתונאים. הכירו לי את כולם אבל היה אחד שחיכה לסוף - משה נוסבאום. הוא לקח אותי לחדר שלו ואמר: 'תמיר תדע שמעכשיו השולחן והמשרד שלי הם גם שלך, וכל מה שתצטרך אני כאן בשבילך", אמר סטיינמן בהתרגשות והמשיך, "אני לא מציע שידליק מחנופה או מרחמים, אלא בגלל שהאיש הזה הוא דוגמה ומופת לדבקות במטרה והתמודדות אמיצה ויומיומית. הוא ממשיך לדווח מהשטח, בצניעות ומקצועיות"

נוסי לימד אותנו הרבה דברים אבל עכשיו הוא מלמד אותנו שיעור באנושיות.
"בדיוק. זה לא בשבילו, אלא בשבילנו, בני דורי שמגיעים ממשפחות מעורבות, שלחמו בצבא ויצאו מלבנון. דור שקיווה לחזור ולמצוא את ישראל היפה, המקבלת, שיש בה מקום בחברה לאחר. הוא לא כוכב רשת נוצץ, אבל הוא שם את הפנים שלו, חושף את הדיבור האיטי עם הפגמים והחולשות שלו וזה בעצם מסר לכולנו. זה כמו מראה שמשקפת לנו שאנחנו לא גיבורים גדולים, אלא רק בני אדם".

יש לכם רגע משותף שנכנס לך ללב?
"בחתונה שלי הוא הגיע ולקח אותי הצידה. הוא אמר לי: 'אתה רואה את כל האנשים האלה מהחדשות שבאו לחתונה? אז תדע לך שהם עושים את זה לעיתים מאוד נדירות אבל זה אומר שאכפת להם ממך אז תשמח. הוא ניגש להורים והציג עצמו, אני זוכר את זה'".

כזכור, מאז חשף נוסבאום את התמודדות עם מחלת ניוון שרירים, הוא הקפיד לשמור על שגרת חייו כמה שהוא יכול, אבל הבין כי חייו לא יראו אותו הדבר. "ברור לי מה מצפה לי", התייחס לקושי. כזכור נוסבאום, כתב המשטרה של החדשות 12 ו-12N הודיע כי רופאיו מעריכים שהוא סובל ממחלת ניוון שרירים (ALS). במכתב ששלח לחבריו בחברת החדשות, הוא הדגיש שהוא ממשיך לעבוד, ושמר על ההומור. "אני מוריד הילוך (ממילא מספר השוטרים הולך ופוחת) ולכן גם מספר הדיווחים יורד בהתאמה", הוא ציין והוסיף, "אין צורך למהר להיפרד, לנחם או להספיד אותי. אני עדיין חי ובועט, אולי קצת יותר לאט. בכוונתי להמשיך לעבוד, אם כי מטבע הדברים אני מוריד הילוך".