חנה אזולאי- הספרי, שמגלמת את סולי ברזל בסדרה "פולישוק" מתהדרת לה בתפקיד נוסף בסדרה: אשתו של היוצר - שמואל הספרי. כששאלנו אותה אם היא מקבלת הצצה לתסריט לפני כולם היא ענתה לנו תשובה מפתיעה: "אני לא מתערבת לו בכתיבה, אסור לי, מקסימום אני מביאה לו כוס קפה כדי שיכתוב לי תפקיד טוב", היא צוחקת. בתור מי שמכירה את תפקיד היוצר והכותב מקרוב היא מעידה על עצמה: "שמוליק הוא האורים והתומים שלי, אני בניגוד אליו תמיד מתייעצת כשאני כותבת".
כשבכל זאת ניסינו להבין האם יש לה הטבות בתור 'אשתו של', התברר שההפך הוא הנכון: "אכלתי אותה בגלל שאני אשתו, יש המון תפקידים שנכתבו עבורי ולא קיבלתי כדי שאנשים לא יפתחו את הפה". כעת, רגע לפני שפולישוק חוזרת בעונה חדשה (הערב, 22:00), הגיע זמן לגלות אחת ולתמיד מי ההשראה לדמותה של סולי: "לא עשיתי כלום, שום מחקר, התפקיד נכתב עליי". ואיך זה לעבוד צמוד עם הבעל בימי הצילום? "לא קל לעבוד יחד בתור זוג, אני מקבלת את כל הצעקות כי אני אשתו".
"הפסקתי להתקרבן"
אזולאי -הספרי היא הילדה השביעית והאחרונה במשפחתה והראשונה מבין אחיה שנולדה בישראל. למרות שגדלה בשכונה ד' בבאר-שבע, את החינוך היא קיבלה בפנימייה הירושלמית היוקרתית בויאר. לימים היא הבינה שהחינוך שספגה בפנימייה היה לא שוויוני: "לימדו אותי שהתרבות ממנה באתי לא שימושית בחברה בה אני חיה". אחרי שעברה תהליך בו התאהבה מחדש בתרבות המזרחית ממנה צמחה, היא הקדישה בחייה הבוגרים זמן רב למלחמה בשד העדתי, והיתה פעילה פוליטית במאבק של הקשת המזרחית
גם ביצירותיה האמנותיות דוגמת סרטה האחרון "אנשים כתומים", וסרטה "שחור" שיצא בשנת 1994 והפך לימים ליצירה ישראלית קאנונית, נוגעת אזולאי -הספרי בסוגיות של זהות ומעמד בחברה הישראלית. עם זאת, אחרי שנים בהם היתה מהדמויות הבולטות במאבק המזרחי בתרבות בארץ, היום היא מכריזה: "הפסקתי להתקרבן, אחרי טיפול פסיכולוגי הבנתי שהחיים יכולים להראות אחרת אם אקח אחריות על עצמי. אם אני לא מקבלת תפקידים, כנראה אני צריכה לכתוב אותם לעצמי".
"אנשים"- ימים א'-ג', 18:50