בקיץ האחרון אחרי האולימפיאדה פגשנו את לי קורזיץ לראיון, אז מצב הרוח היה אחר לחלוטין. בעקבות הכישלון שלה בלונדון וההתמודדות עם המחלה הנדירה שמלווה אותה כבר יותר מעשור. היום אנחנו נפגשים לראיון אחר, אחרי שקורזיץ זכתה בפעם הרביעית באליפות העולם והוכיחה שהיא הגדולה מכולן.
"זו באמת התחרות הכי מספקת שהייתה לי בחיים", היא אומרת, "ללא ספק, מכל התחרויות שעשיתי זו השמחה הכי גדולה שלי. חזרתי לעצמי אחרי שהייתה תקופה שלא הרגשתי טוב וסבלתי ולבוא ולתת הכל ".
קורזיץ נולדה ב1984 בחופית בבית שבו הים היה חלק מהחיים. בראיון, מספרת קורזיץ על יחסיה עם הוריה, על ההתמודדות עם הלבד, על הים כמפלט, ועל המחלה איתה היא מתמודדת. "תראה את הדבר הזה", היא אומרת על הים, "תראה כמה כוח, כמה עוצמה כמה יופי, כמה אין-סוף, כמה שלמות, כמה תשובות לכל השאלות יש בדבר הזה. אתה מסתכל על הים עכשיו בתור מים כחולים, אבל אני מתסכלת על הים בתור המפלט להכל".
לאלימפידה בקיץ שעבר הגיעה כפייבוריטית ונותרה התקווה האחרונה של ישראל למדליה. במקצה האחרון כשלה, ורק שהגיעה לארץ נודע שהיא סובלת מכאבים קשים שמקורם במחלת דם נדירה ממנה היא סובלת מגיל צעיר. "אני מקבלת כדורים כימותרפיים", היא מספרת, " סובלת מכאבי תופת. זה סיוט. היומצבים שאמרתי די אלוהים תהרוג אותי. באולמפידה הייתי עם כאבים ואסור לקחת שום משכך כי הכל נחשב סמים. אני שמה מסכה שלא יראו – אף אחד לא יודע כמה אני סובלת באמת".
צפו בכתבה המלאה
אנשים, 18:50