שנים ארוכות זוהיר בהלול חובק על ידי הציבור הישראלי, לפחות עד אוקטובר 2008, אז החלו מהומות אלימות בין יהודים לערבים בעכו, והכל השתנה אחרי שפרסם מאמרים חריפים, ובהם אצבע מאשימה כלפי הממסד הישראלי והגזענות הטבועה בו.
היום, שש שנים אחרי, פגשנו אותו רגוע הרבה יותר, לאחר שהספיק להבין ולעכל איך אחרי אותם מאמרים, התהפכו התחושות האוהדות כלפיו, לפחות על ידי חלק מהציבור היהודי: "אותה תקופה הייתה בשבילי רגע האמת. יש הרבה רגעים מכוננים בחייו של אדם בהם אתה שם בצד את השיקולים של אהדה, פרגון וליטוף, ופשוט אומר את האמת."
"אני חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית"
שנתיים לאחר מכן, כשהיה בטוח שאותה תקרית היא כבר בגדר זיכרון רחוק, הוא חזר למרכז תשומת הלב הציבורית, שוב פעם, ולא בגלל העברית הציורית שלו, אלא אחרי שבמהלך שידור ברדיו איחל בהצלחה לאחת ממארגנות משט שהיה אמור להגיע לעזה: "אותה בחורה עלתה לשידור ואמרה לי שהם יגיעו על אפה וחמתה של ישראל, להביא תרופות לילדים חולי הסרטן בעזה", הוא נזכר, "רק אחרי זה התברר שבעלה מקורב לחיזבאללה. את זה, כמובן, לא ידעתי."
אותה התבטאות, בדיוק כמו המאמרים החריפים מ-2008, הובילה לקולות רבים בחברה היהודית שיצאו נגד בהלול, אשר הרגיש ששערי גיהנום נפתחים עליו: "שאבו אותי אל האש הקטלנית והרגשתי מכל עבר את האיבה באותה תקופה", הוא מספר, "האמת היא שאני קרוב לשני הצדדים, היהודי והפלסטינאי, אני חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אבל חשוב לציין שגם הצד הפלסטינאי לא תמיד מחבק אותי."
שני המקרים, שאירעו בהפרשים כל כך קצרים, הובילו את בהלול למסקנה אחת איתה הוא בוחר לסכם את הנושא: "החברה הישראלית מורעלת בדעות קדומות, קטלניות שהופכות את החיים המשותפים לא רק לסבוכים, אלא כמעט לבלתי אפשריים."
אנשים, הערב, 18:50, ערוץ 2