מעטים המקצועות בהם ישנו פער כל כך גדול בין החיים המקצועיים לחיי היומיום, אבל לעופר חיון יש בדיוק מקצוע שכזה. השחקן שרגיל לעלות על הבמה או להגיע ישירות לסלון שלנו בתפקידי משחק מגוונים מדי ערב, צריך להתמודד עם הרגעים שאחרי מחיאות הכפיים, רגעים בהם שב למציאות, לקשיים ולאתגרים: כשהיה צעיר אחיו הבכור נפטר מסרטן ואח נוסף, גדי, נולד עם שיתוק מוחין בעקבות סיבוכים בלידה.
אנה בורד מ"אנשים" ראיינה את חיון, ושמעה ממנו על הרגע שהבין שאחיו הבכור, שבקושי הכיר, נפטר. "אין לי הרבה זיכרונות ממנו, הדלת שלו הייתה סגורה". השחקן היה רק בן שש כשרפאל הלך לעולמו מסרטן, "הבית שלי התחיל להתמלא, לא הבנתי מה קורה. הרגשתי שקורה משהו לא טוב. כשההורים שלי חזרו הם סיפרו לי ואני נורא כעסתי. אני זוכר שנורא כעסתי, זה פעם ראשונה שהרגשתי כעס על זה שהתייחסו אליי כילד קטן שלא נתנו לי להיפרד, שהם כביכול שיקרו לי. זה אחד הזיכרונות החזקים שלי".
על אף הרגע הטראומטי שמלווה אותו עד היום, חיון בחר שלא לשקוע לאותם רגעים. "זה מאוד טבעי לנו להיכנס למצב של קורבנות, של למה זה קרה ולמה זה צריך לקרות. אבל באמת השינוי הוא להפוך מקורבן, להבין שיש לך פה תפקיד".
האח השני שלו, גדי, נולד עם שיתוק מוחין, וחיון מקפיד לבקר אותו באופן קבוע. בורד הלכה עם חיון למפגש הקבוע שלו עם אחיו, דבר שמאוד ריגש אותו. "אני זוכר ששאלתי את אמא שלי בסביבות כיתה א' אם אנחנו מסתירים אותו. היא אמרה לי שלא, ומאותה שנייה אף פעם לא הסתרתי אותו. זה מטורף שהולכים לראות אותו".
השחקן שנולד באשדוד לפני 39 שנים, מככב היום בסדרה "שישה אפסים" ובמחזמר "קזבלן", בתפקיד קזבלן עצמו. אך הדרך להצלחה בכלל לא הייתה קלה, במיוחד כשהוא בא מסביבה שלא תמכה בו. "להגיד אז שאתה רוצה להיות שחקן זה כמו שמישהו יגיד היום שהוא רוצה להיות אסטרונאוט, זה סבבה ונחמד, אבל זה לא ריאלי. אני לא זוכר שבאשדוד היו חוגים של דרמה או תיאטרון".
אחרי תקופה ארוכה שחיון חיפש את הפריצה הגדולה כשחקן, הוא לוהק לסדרה "להיות איתה" ומשמה הכל השתנה. "יצאתי מהאודישן בתחושה מאוד טובה וזימנו אותי לשלב השני. ואז עברתי עוד שלב ועוד שלב וכבר הייתי בטוח שזה התפקיד שלי. ואז כשיצאתי לאיזו חופשה, אסי עזר התקשר אליי ואמר לי שלא קיבלתי את התפקיד. אחרי שבועיים, אחרי שבחנו הרבה שחקנים, הם הבינו שזה צריך להיות אני וקיבלו אותי".
עכשיו כשהוא שחקן מצליח, חיון מסתכל לאחור ויודע שהתפקיד שלו בעולם זה רק להיות מאושר. "היו לי הרבה תקופות שלא משנה מה עשיתי - לא הייתי מאושר. כאילו אמרתי: 'איזו זכות יש לי להיות מאושר כשאחי נמצא במצב כזה'?, או כשההורים שלי חוו את זה. לקח לי זמן להבין שלכל אחד יש את החיים שלו, ובחיים שלי אני גם חייב להיות מאושר".
"אני יכול להשתמש בסיפור האישי של ושל אחי, וכמו קזבלן להפוך את זה לנקודה של עוצמה, זה מה שנותן לי את הכוח".