לפני כעשור אחותו של איגור הכירה בינו לבין ג'ני. בהתחלה הם היו חברים טובים, אבל הזמן עבר, ואיך נגיד - השאר היסטוריה. השניים פתחו את ביתם בפני מדינה שלמה, חשפו את שיטת החינוך שלהם ואת הערכים אותם הם מטמעיים בשני ילדיהם המתוקים, אריאל ויונתן הקטנים. רגע לפני הגמר של "מבחן ההורים הגדול", ההורים שדוגלים בחינוך סמכותי מספרים איך נראה סדר היום בבית שלהם, מה הם אוהבים לעשות יחד כמשפחה ועל החלומות של הקטנים שיהפכו לגדולים.
משתתפים: ג'ני בלינדרמן (40), איגור בלינדרמן (46), אריאל בלינדרמן (9), יונתן בלינדרמן (5.5).
העיסוק: איגור עובד במפעל שעוסק בייבוא מתכות לישראל, ג'ני מחנכת, מגישה לבגרות, רכזת בתיכון ומאמנת קראטה בעברה. יונתן מתאמן בקראטה. אריאל מתעמלת ארבעה ימים בשבוע בהתעלמות אמנותית, פעמיים בשבוע מתאמנת בקראטה, מדגמנת, משתתפת בפרסומות וסרטים.
היכן, איך ומתי הכל התחיל? ג'ני הכירה את איגור לפני עשור דרך אחותו. "בהתחלה היינו חברים ממש טובים, עזרתי לבת הגדולה שלו שהיא שלי היום יותר מאשר שלו במתמטיקה ומאז הכל היסטוריה", אומרת ג'ני.
סדר היום: סדר היום של משפחת בלינדרמן משתנה. פעמיים בשבוע, ג'ני, יוצאת לאימון בוקר. "אני מחלימה מסרטן ואני חייבת להניע את הגוף לפעולה", אומרת ג'ני ומספרת כי בימים אלו איגור לוקח על עצמו את הכנת ארוחות הבוקר. במידה והסדר משתנה, השניים מתחלקים בתפקידים, ואז יוצאים למסגרות. "אנחנו קוראים לזה תורנות יונתן. יש ימים קבועים שהוא מכניס אותו לגן. אחרי בית הספר אריאל חוזרת הביתה לבד, אוכלת צהריים, מכינה את שיעורי הבית במידה והיו ובשעה עשרה לשלוש היא לוקחת את התיק – ולוקחת את עצמה לאימון עד שבע בערב. התעמלות אמנותית היא ספורט קשוח, ספורט שמצריך הרבה שעות. פעמיים בשבוע אריאל מסיימת את האימון בהתעלמות ויורדת לאולם קראטה שנמצא באותו מתחם כדי להצטרף לאבא שלה ולאח שלה – הם מתאמנים ביחד. בערב אוכלים ארוחת ערב מסודרת של כולנו ביחד, עשרה לתשע הבית שקט. חיים לישון לפחות תשע שעות כי לתפקד ביום למחרת כראוי".
למידה כדרך חיים: ג'ני מאמינה במודלינג, לדעתה כדי לנטוע בילדינו את התשוקה ללמידה, על ההורים להראות אותה בעצמם. "אנחנו יכולים לדבר עד מחר. איגור סיים לא מזמן לימודים, אני כל הזמן לומדת כדי להשתפר ולעשות עבודה טובה יותר. אנחנו כל הזמן נמצאים בלמידה, בתהליך של שיפור עצמי. זה מה שהילדים רואים. יש לנו ממש תורנויות למידה".
שיטת ההורות: "אני ואיגור הסמכות בבית. תפקידנו כמבוגרים להוביל, לקחת אחריות, לקבל החלטות ולהוביל את הילדים. ככל שהילדים מתבגרים תפקידנו ללמד אותם אחריות מהי, אבל זה תהליך ספירלי, אני לא יכולה להשאיר ילד בן חמש בבית לבד ולהגיד לו: 'תבשל ותסדר', אבל אני בהחלט יכולה להשאיר ילדה בת תשע. שתדע לחמם לעצמה אוכל, לא לשכוח לסגור את הדלת ולארגן לעצמה את התיק לאימון".
האתגרים בשיטה: "כמו כל דבר אין מושלם, אני חושבת שכשילד נולד ונולד הורה, איתו נולדים ספקות. האם אני לא קשה מדי? האם אני לא דוחף מדי? האם אולי יש דרך אחרת טובה יותר משלי? אבל אנחנו כל הזמן לומדים".
המודל לחיקוי: "האמת שזה שילוב של כמה אנשים ביחד. עסקתי בקארטה במשך 30 שנה, הדרכתי מגיל 15, זאת אומרת ש-25 שנים הדרכתי אנשים, וההיררכיה, הסדר והדברים המאוד ברורים בספורט וקארטה בכלל, זאת דרך טובה להגיע להישגים. אבא שלי היה קורא לי תוכנית חיסכון, כי למדתי בבית ספר חצי פרטי, הם היו משקיעים מלא כסף. הוא היה אומר לי 'אנחנו משקיעים על מנת שכשתהיי גדולה לעולם לא תזקקי לשום דבר, שתהיי מסוגלת להשיג כל מה שתרצי בזכות עצמך ולא בזכות הגבר שנמצא לידך'. כשאני ואיגור הכרנו הייתי סגנית אלופת אירופה, התכוננתי לאליפות עולם, הייתי אני בזכות עצמי. אמא שלי שהיא גם אשת חינוך נתנה קו מאוד ברור של: אני קובעת ואני יודעת עד לרגע שבו את תלמדי לדעת בעצמך. היום אני מבינה שבזכות הדחיפה שלהם, בזכות זה שהם השקיעו והאמינו לפעמים יותר ממני - אני מי שאני אני".
הבילוי המשפחתי האהוב: משפחת בלינדרמן אוהב לטייל ברחבי הארץ ולצרוך תרבות. "מכירים את ישראל ברגליים, הילדים שלי היו בג'ימבורי שלוש או ארבע פעמים בחיים שלהם ולדעתי גם זה היה בימי הולדת של חברים", היא מספרת, "אנחנו גם אוהבים תיאטרון. החלום הכי גדול של אריאל, הקטנה הזאת, הוא להפוך לשחקנית ובמקביל לרופאת שיניים ומנחה בתוכנית בוקר. אני לא יודעת איך אנחנו עושים את כל זה ביחד, אבל לשם היא רוצה להגיע. אז יש לנו מנוי בתיאטרון ולפחות אחד לחודש וחצי אנחנו הולכים להצגה".
הילדים, והבילוי האהוב: יונתן אוהב חלל, רובוטים ולגו. אריאל אוהבת לשיר, לרקוד ולקרוא – מאוד אפילו. "הייתי תולעת ספרים בזמנו ואין דבר מרגש יותר מאשר להיכנס לסטימצקי ולשפוך שם כמה מאות ולא על צעצועים ושטויות".
האינטראקציה בין האחים: לפני שהשניים אחים, הם חברים מאוד טובים, אבל כידוע לכולם גם בין חברים יש ריבים. "אלה ריבים חמודים, אין שמירת טינה. שנייה אחר כך אריאל מבקשת סליחה או שיונתן בא ומחבק אותה. היא מאוד דואגת לו. הסרטן שלי מאוד ביגר אותה, והיא נכנסה לתפקיד של האחות גדולה שצריכה לדואג לו וצריכה לראות שהוא בסדר, אז הם באמת מאוד קרובים והיא מאוד מגוננת עליו. בעיניי הקשר בין האחים הוא הרבה יותר משמעותי. אלה האנשים שיהיו איתנו לאורך כל חיינו, ההורים לצערנו לא נשארים לעד, האחים בדרך כלל כן".
שתי אחיות גדולות: לאריאל ויונתן שתי אחיות גדולות מהנישואים הקודמים של איגור. "זכיתי בעוד שתי בנות בתוך הבית", אומרת ג'ני ומתרגשת, "אריאל סנדוויץ טיפוסי ברגע שהן מגיעות הביתה. מאחות בוגרת היא הופכת לסנדוויץ' כמו שכתוב בספרים".
מד האושר: "עשר זאת לא אופציה כי תמיד יש משהו שאנחנו רוצים וזה עוד לא שם, אבל תשע לגמרי".
הזכייה של אריאל: ג'ני לא הסתירה את מחלת הסרטן עמה התמודדה, היא תיווכה את המצב לילדים כפי שהוא. לפני מספר שבועות, אריאל עלתה לגמר בתחרות של כותבי סיפורים, ושיתפה בתקופה שהמשפחה עברה. "היא כתבה על התקופה שהייתי חולה", אומרת ג'ני, "זה היה מרגש עד שלוליות".
החלום הגדול: "להמשיך לעסוק בעבודה שאני אוהבת, לגרום לילדים לגדול להיות מבוגרים מאושרים שיודעים לחלום ולהציב לעצמם מטרות. לטייל בעולם, להספיק לראות כמה שיותר, להשאיר חותם על אנשים קטנים".