זה קרה פתאום, בלי שום התראה, משהו בלתי מוסבר דחף את חנן לעזוב הכל ולצאת מוקדם מהבסיס, מבלי לדעת שזה יהיה האירוע שישנה את חייו ואת חיי שלוש צעירות שהוא לא מכיר. "השעה שתיים, ופשוט משהו לוחש לי באוזן 'צא הביתה'. זה יותר רוחני, לא פיזי", סיפר הערב (ראשון) לנסלי ברדה ב"אחד למיליון" על האירוע שהוא סוחב איתו כמעט 40 שנה. חנן היה אז קצין צעיר ומורעל בגולני, שלעולם לא יוצא לפני הזמן ותמיד נשאר אחרון בבסיס, אבל הפעם, קול פנימי אמר לו לקום וללכת.
במקביל, איריס, נטע ומזל, שלוש חיילות מבסיס אחר, עלו על הרנו של נטע הקצינה בדרכן הביתה. "הכל היה שקט ורגוע, שדרות של עצים, ואז - בום", שחזרה איריס איך רכב אחר התנגש ברכבן בעוצמה רבה. "נטע מנסה להשתלט אבל מאבדת את השליטה על האוטו, והאוטו מסתובב ומתהפך", סיפרה איריס, ומזל נזכרה ברגעי התאונה הטראומתיים: "אני זוכרת שנגררנו על הכביש והאוטו מתהפך על הצד ונעצר. לא יכולתי להשתחרר מהחגורה, לא הצלחתי לחלץ את עצמי".
"ואז אני מחליט שאני משאיר אותה למות כי אין לי ברירה. לא יכולתי לעמוד בזה"
הרכב התחיל לעלות באש, כששלושתן לכודות בין הלהבות. "זה הגיע מהטנק של הדלת, ואני מאחורה מתחילה להרגיש את החום של האש נוגעת לי ברגליים", מזל שחזרה את רגעי התופת. בזמן הזה, חנן נמצא גם הוא בדרכו הביתה. "אני מרים את העיניים שלי ורואה רנו, מזהה שזו רנו צבאית הפוכה ובוערת. מאות אנשים עוצרים בצידי הדרך, כולם מסתכלים על הרנו ומפחדים". חנן שמע מיד את הצעקות של החיילות שהגיעו מהרכב הבוער.
"אני נשרפת, הצילו, אני נשרפת", איריס סיפרה שלא הפסיקה לצעוק ולהתחנן לעזרה, אבל אף אחד לא ניגש. היא ניסתה לשחרר את עצמה מחגורת הבטיחות ללא הצלחה. מזל לעומת חברותיה הייתה ללא חגורה, אך קפאה במקום. "אף אחד לא ניגש כי אי אפשר להיכנס לרכב הזה", סיפר חנן. "כדי להיכנס אליו אתה חייב להיות מטורף. גם אני הייתי בהלם לכמה שניות. ואז אני מחליט – קדימה, להסתער על האוטו". היה לו ברור שהוא רץ אל מותו, מסכן את חייו למען שלוש נשים שמעולם לא פגש.
ברקע, ההמון חשש לשלומו וניסה להניע אותו מהפעולה. החיילות בפנים אומנם בחיים והתחננו להצלה, אבל האש שאחזה ברכב הלכה והתקרבה למיכל הדלק המלא, למרות זאת - חנן טיפס על צידה של המכונית. "אני מבין שהרכב התפוצץ וברגע שהאש מגיעה למיכל הדלק, אני בעצם נלחם מול הזמן. פשוט יושב על פצצה מתקתקת". 10 דקות חולפות בתוך הגיהינום, ומזל איבדה תקווה שתגיע עזרה.
"הכל היה שקט, רגוע, שדרות של עצים, ואז - בום"
"אני מתכופף ומנסה לפתוח את הדלתות ואני לא יכול כי הן נמעכו ונעשו תקלות כתוצאה מהגלגולים. אין לי כלים, זה רק הידיים שלי ואין לי הרבה זמן". חנן הבין שבשביל לחלץ את החיילות הוא צריך לעשות את הבלתי יאומן. "אני מחזיק את הדלת האחורית ופשוט תולש אותה. כשאתה נמצא במצבים כאלה, אתה מקבל כוחות בלתי מוסברים. תלשתי את הדלת בידיים, הסטתי אותה ימינה ואז אני רואה את הפנים של מזל". הוא ראה מולו את המבט המפוחד שלה, חסר אונים. אבל מצד שני, גם תקווה גדולה. הוא הושיט לה יד ואמר: "בואי, את יוצאת מפה".
מזל יצאה, אבל שתי חיילות נותרו בפנים והזמן רק הלך והתקצר. "החום מתגבר, אני מזיז את הפנים ומגן על עצמי עם הידיים. העשן פתאום מסתובב אליי אז אני לא נושם כמה שניות עד שילך לכיוון אחר". איריס כבר הרגישה שבעוד רגע האש סוגרת עליה: "הצלחתי לראות קצת שמיים. ראיתי שמיים כחולים, כל כך שלווים ובהירים. ואני נמצאת בתוך מקום אפל, בתוך אסון. חשבתי על אמא על אבא. מה כבר חוויתי? מה כבר אני יכולה לספר? אני רק בת 20. חשבתי שזה הסוף".
פתאום מבין הלהבות והעשן הופיעה מולה דמות ואמרה: 'באתי לחלץ אתכן'". חנן הושיט יד – וחילץ גם את איריס. שתיים מתוך שלוש חיילות חולצו, ובשלב הזה האש התפשטה לכל אורכו של הרכב. רגעים ספורים יעברו עד שהאש תגיע למיכל הדלק, וברכב נותרה רק הקצינה נטע. חנן מיהר לשלוף גם אותה החוצה, אבל משהו השתבש. "אני מנסה להוציא אותה ואני לא מצליח, מושך אותה - ואני לא מצליח, בשלב הזה אני לא מבין למה. האש כבר הגיעה למצב בלתי אפשרי, אני מתקשה לראות מה קורה בתוך הרכב. אז אני מחליט שאני משאיר אותה למות כי אין לי ברירה. לא יכולתי לעמוד בזה".
"אני מחזיק אותה על הידיים, מסתובב לכיוון הקהל, ובדיוק באותה השנייה - הרכב מתפוצץ"
חנן ויתר. בשלב הזה האוטו כבר בער כולו, האנשים מסביב הבחינו שהאש הגיעה למיכל הדלק וצעקו לו להתרחק. אבל לא רק הם צעקו. נטע צרחה צרחות שאי אפשר היה להתעלם מהן, או כמו שחנן תיאר: "צרחות שאפשר לשמוע רק בגיהינום. לא היה אכפת לי מעצמי כי כבר לא יכולתי לעמוד בזה, אז חזרתי לרנו. מישהו מכניס לי לתוך המוח 'תלחץ על חגורת הבטיחות', לא הבנתי את זה בפעם הראשונה. ואז אני מכניס את היד, מדשדש באפלה. לוחץ על חגורת הבטיחות, ואיזה פלא, מחזיק את נטע ונטע עולה למעלה. אני מחזיק אותה על הידיים, מסתובב לכיוון הקהל, בדיוק באותה השנייה - הרכב מתפוצץ".
קול פיצוץ אדיר נשמע וכל האוטו עלה באש, מסביב כולם היו בטוחים שחנן ונטע אבודים, אבל בעת הפיצוץ בשארית כוחותיו, עשה חנן עוד מעשה אחד. "הלהבה עולה לגובה של כמה מטרים ויורדת לגובה של 4 מטרים. מאינסטינקט עשיתי פזצט"א קדימה יחד עם נטע, קפצתי על הכביש יחד איתה". באורח פלא, כולם נשארו בחיים. בדקות שלאחר מכן החיילות פונו לבית החולים, ולא הספיקו לשאול לשמו של החייל שהציל את חייהן. חנן עצמו יצא מהאש ללא כוויות רציניות. "אחרי שנגמר כל הסיפור ישבתי בצידי הכביש, הייתי מעורפל, כמו זומבי. חיפשתי שתחזור אליי החיות, כי כל מה שהיה לי נתתי בתוך הרנו הזה, כל מה שהיה לי", אמר חנן.
"כל האנשים האחרים וויתרו עלינו. אף אחד לא ניגש חוץ ממנו, הוא המלאך ששמר עליי והוא לא היה אמור להיות שם"
כמה חודשים עברו מאז התאונה, בצמרת הצבא נודעו מעשי הגבורה של חנן, ואלוף פיקוד דרום החליט להעניק לו צל"ש. רק שם, בטקס, החיילות הספיקו לתת לו בחטף ספר עם הקדשה, ומשם דרכיהם נפרדו. חודשים אחר כך, כל אחד מהם החל לעכל באמת את מה שאירע. "אני חושבת כל הזמן מה היה קורה אם אני הייתי זאת שבחוץ, אם הייתה לי התעוזה הזאת, כי בעצם כל האנשים האחרים ויתרו עלינו", מודה איריס. "אף אחד לא ניגש חוץ ממנו, הוא המלאך ששמר עליי והוא לא היה אמור להיות שם למעשה. זה לא צירוף מקרים". גם חנן ניסה להבין, מה גרם לו להיות שם, בשעה שמעולם לא יצא בה הביתה. "אני מגיע להבנה פשוטה שזה הכל בהשגחה עליונה ואני השליח שביצע את מה שהוחלט למעלה".